דאגלס גרצלר
 | |
| לידה |
21 במאי 1951 הברונקס, ניו יורק, ארצות הברית |
|---|---|
| הוצאה להורג |
3 ביוני 1998 (בגיל 47) בית הסוהר המדינתי בפלורנס (אנ'), פלורנס (אנ'), אריזונה, ארצות הברית |
| מדינה | ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 11 באוקטובר 1973 – 6 בנובמבר 1973 (3 שבועות ו־6 ימים) |
דאגלס אדוארד גרצלר (באנגלית: Douglas Edward Gretzler; 21 במאי 1951 – 3 ביוני 1998) היה רוצח סדרתי אמריקאי אשר רצח שבעה עשר אנשים יחד עם שותפו לפשע, וילי סטילמן, במסע קטל בן כמה שבועות שערכו שניהם בקליפורניה ואריזונה ב-1973. הוצא להורג באמצעות זריקת רעל בבית הסוהר המדינתי (אנ')[1].
ביוגרפיה
דאגלס אדוארד גרצלר נולד ב-21 במאי 1951, בשכונת ההברונקס, ניו יורק, השני מתוך ארבעת ילדי המשפחה. בתחילת שנות ה-50 עברו בני המשפחה להתגורר בפרבר הפועלים של הכפר טוקההו (אנ'), בו רכשו במהרה מעמד של הכרה וכבוד בקרב אנשי הקהילה המקומית. כעבור מספר שנים מונה אביו של גרצלר, נורטון, לשמש כנשיא בית הספר המחוזי[2].
על אף המוניטין המבטיח שצברה המשפחה, לא הייתה ילדותם של גרצלר ושאר אחיו שמחה או קלה, מאחר שאביהם היה אדם נוקשה ואגרסיבי אשר נהג להוציא את עצביו עליהם. בשנים הבאות החל גרצלר להראות סימפטומים של חולי נפשי, ובמהלך בדיקה שעבר ב-1964, אובחן כסכיזופרן פרנואידי[3]. אירוע טראומטי במיוחד הכה במשפחה בחוזקה ב-16 באוגוסט 1966, כאשר מארק בן השבע עשרה בחר להתאבד מסיבה לא ברורה, וירה לעצמו בראש[4].
לאחר מותו של אחיו החל גרצלר להשתמש בסמים הזייתים כגון מסקלין ואל-אס-די, וכתוצאה מכך מערכת היחסים שלו עם אביו, אשר לא קיבל את אופי חייו של בנו, התדרדרה במהרה[3]. הוא המשיך להגיע באופן סדיר לבית הספר התיכוני של טוקההו (אנ'), והיה חבר בקבוצות הכדורגל, הכדורסל והבייסבול, אם כי לא נחשב לשחקן מוצלח באף אחת מהן[5]. אף על פי שלא היה פופולרי במיוחד בבית הספר, רכשו לו חבריו ועמיתיו ללימודים כבוד ודיברו בשבחו. כאשר סיים את חוק לימודיו ב-1969 בחר שלא להמשיך את חינוכו, ובמקום להירשם למכללה או לאוניברסיטה הפך למכונאי רכבים, ומצא עבודה במוסך מקומי.
כעבור שנה עזב גרצלר את ניו יורק ועבר להתגורר בפלורידה, שם הכיר את אשתו, ג'ודי[5]. לאחר שנישאו ובנם נולד, שב גרצלר לברונקס ורכש דירה. עם זאת הוא לא הצליח למצוא עבודה והחל לחוות קשיים כלכליים, ובשל כך פנה לעסוק בפשעים קלים. במהלך תקופה זו נעצר מספר פעמים באשמת נהיגה במהירות מופרזת ושוטטות.
בעקבות מצבו הכלכלי החמור, עזב גרצלר את ניו יורק ואת משפחתו באופן סופי בדצמבר 1972[5]. הוא פתח בטיול לאורך ארצות הברית והגיע לקספר, דנוור, ולבסוף קולורדו, שם פגש את וילי סטילמן ואת אחותו. כאשר גילה שהוא וסטילמן חולקים את אותן תשוקות לתענוגות פתולוגיים, בדומה לרצונם המשותף להרוויח כסף מהיר, החלו שניהם לרקום תוכניות לביצוע פשעים שונים מבלי שייתפסו, ובשל כך הפכו במהרה לחברים קרובים, ועברו לגור יחדיו.
הרציחות
גרצלר עזב את דנוור לפיניקס, אריזונה, יחד עם סטילמן וחברתו בת התשע עשרה, מלינדה אן קשולה, ב--11 באוקטובר 1973. בדרכם לעיר עצרו ללילה בעיר הקטנה גלוב (אנ'), שם שדדו חמישה דולרים מזוג שהשתזף[6]. מאוחר יותר באותו היום אספו טרמפיסט ולקחו אותו לגבולות העיר, שם איימו לרצוח אותו, קשרו אותו לעץ, וגנבו ממנו את בגדיו, בנוסף לעשרים דולרים וטבעת שענד על ידו. כעבור ארבעה ימים הגיעו שלושתם לפיניקס, מכרו את הטבעת הגנובה, וגנבו עשרים דולרים נוספים מאישה אקראית[5].
סטילמן נפגש עם שניים מחבריו בעיר, קן אונריין ומייקל "מייק" אדשייד, שניהם בני עשרים ואחת, אשר הובילו אותו לפארק קרוואנים באפאצ'י ג'נקשן (אנ')[5], מקום מגורם של שני מכרים נוספים, רוברט "בוב" רובינס בן התשע עשרה וקתרין מסטיטס בת העשרים ואחת. הוא הביא את חברתו ואת גרצלר להכיר את הארבעה, ובאותו היום חגגו כולם וחלקו סמים ואלכוהול יחדיו.
למחרת גנבו גרצלר וסטילמן את הרכב המסחרי של אונריין. הוא וסטילמן לקחו אותו ואת אדשייד כבני ערובה תחת איומי אקדח, ונסעו לכיוון נייטס פרי (אנ'), קליפורניה, שם, ב-16 באוקטובר, דקרו את שניהם למוות[7]. מאוחר יותר השליכו את גופותיהם באזור מיוער, נפטרו מהרכב, והחלו לחפש אחר טרמפים[8].
כעבור שלושה ימים עצרו זוג צעיר סמוך לפטלומה (אנ') ואיימו לקחת את רכבם. מעט לאחר מכן אנס סטילמן את הבחורה. לבסוף החליטו לשחרר את שניהם ונסעו לדרכם ברכב שגנבו מהם.
מחשש כי רובינס ומסטיטס יקשרו ביניהם לבין היעלמותם של אונריין ואדשייד, החליטו גרצלר וסטילמן לחזור לפיניקס על מנת להרוג אותם. בדרך לשם אספו טרמפיסט בן שמונה עשרה מקליפורניה, סטיבן אלן לאורן, אשר נסע עמם עד לפארק הקרוואנים[9]. למחרת בערב שכנעו אותו לבוא עמם למדבר ורצחו אותו, ככל הנראה בשל חששם כי ידע דבר מה על רציחתם של אונריין ואדשייד.
בזמן שמסטיטס עזבה את הפארק לזמן מה חנקו גרצלר וסטילמן את רובינס למוות ונפטרו מגופתו. מאוחר יותר באותו היום, לאחר שמסטיטס שבה, רצחו אותה בצורה דומה[5]. כאשר סיימו את משימתם נסעו שניהם לטוסון, שם נותרו עד ה-2 בנובמבר, אז החליטו לעזוב את המקום והחלו לחפש אחר טרמפים. הם נאספו בידי גילברט ר. סיארה בן התשע עשרה, וירו בו כעבור מספר שעות, לאחר שניסו לשדוד אותו. כאשר סיימו לנגב את טביעות אצבעותיהם נטשו את רכבו של סיארה במגרש חנייה[5].
למחרת המשיכו גרצלר וסטילמן לחפש אחר טרמפים, והפעם נאספו בידי וינסנט ארמסטרונג. במהלך הנסיעה איימו עליו כי יהרגו אותו, אולם ארמסטרונג התנגד למעשיהם בתוקף, ואף הצליח לזנק החוצה מתוך הרכב תוך כדי שנהג. הוא נלקח לבית חולים קרוב וקיבל טיפול רפואי, בטרם יצר קשר עם המשטרה ודיווח על שאירע לו. דיוקנים של גרצלר וסטילמן צוירו בהתאם לתיאור שמסר בעדותו[6].
לאחר שנפטרו מהפונטיאק פיירבירד של ארמסטרונג במגרש חנייה בטוסון, הבחינו גרצלר וסטילמן בקפטן בשירות חיל הנחתים, מייקל סנדברג בן העשרים ושמונה, בעודו שוטף את רכבו. תחת איומי אקדח, הכריחו השניים את סנדברג לקחת אותם אל יחידת הדיור בה התגורר, שם נמצאה באותה העת אשתו, פטריסיה. בזמן ששהו במקום, צבע גרצלר את שערו הבלונדיני לחום, והחליף את בגדיו עם אלו של סנדברג. מאוחר יותר קשרו את שני בני הערובה וחסמו את פיהם. בהמשך הלילה ירו במייקל למוות וכיסו את ראשו עם כרית, ולאחר מכן ירו למוות גם בפטריסיה, שגופתה נותרה על הספה בסלון[3]. סטילמן לקח את האקדח וירה קליע נוסף בגופתה בכדי לוודא שהיא מתה. לאחר שהשמידו את כל הראיות אשר היו עשויות להפליל אותם ברציחות, גנבו מספר כרטיסי אשראי, מצלמה, ופריטים אחרים בעלי ערך, לפני שנמלטו מהמקום ברכבו של סנדברג.
בדרכם לקליפורניה נפגשו גרצלר וסטילמן עם כמה מחבריהם, אולם רק אחד מהם, דונלד סקוט, הסכים להתלוות אליהם. השלישייה נסעה לפיין וילי (אנ'), שם המשיך סקוט לדרכו ללא כל פגע.
השניים הגיעו לעיר מגוריו של סטילמן, לודי, ב-6 בנובמבר, שם פרצו לביתו של מנהל המכולת וולטר פרקין בן השלושים ושלוש, עמו סטילמן התעמת בעבר[5]. באותה העת שהו בבית שמונה אנשים. פרקין פתח את הכספת שהחביא מתחת לרצפה עבור השודדים, ממנה לקחו גרצלר וסטילמן כ-4,000 דולרים, וירו בו למוות. לאחר מכן רצחו את אשתו ג'ואן בת השלושים ואחת, את שכנו, ריצ'רד א. ארל, את אשתו, ונדה, ואת שני ילדיהם, ריקי בן החמש עשרה ודבי בת השמונה עשרה. לבסוף רצחו את מארק לאנג בן העשרים, ארוסה של דבי[10]. כאשר סיימו עם כל הנוכחים, עלו לקומה השנייה של הבית והלכו לכיוון חדר הילדים, בו ירו למוות בשני ילדיו הקטנים של פרקין, רוברט בן התשע וליסה בת האחת עשרה, במטרה להיפטר מעדים פוטנציאליים[5].
מעצר
במהלך חקירת הרצח של משפחת פרקין וחבריהם, איתרה המשטרה מספר עדים אשר מסרו תיאור של שני הפושעים, וכן טענו כי זיהו על רכבם לוחיות רישוי הרשומות באריזונה. בעקבות מידע זה, יצרה קשר המחלקה הפלילית בקליפורניה עם עמיתיה באריזונה, שגילו כי הרכב היה רשום על שמו של הנרצח מייקל סנדברג, הנראה לאחרונה בפיניקס[11].
מיד לאחר מכן פנה דונלד סקוט למשטרה, ודיווח על כך שייתכן כי חבריו, גרצלר וסטילמן, עשויים להיות מעורבים ברציחות. הודות לעדותו נחתמו שני צווי מעצר עבורם, ותמונותיהם פורסמו בעיתון הסקרמנטו יוניון (אנ')[10]. ב-8 בנובמבר 1973, פקיד מסקרמנטו זיהה את גרצלר וסטילמן, ועקב אחר רכבם עד למלון קלוני, בטרם דיווח למשטרה על מקום הימצאותם[10].
באותו הזמן עזב סטילמן את המלון לכיוון בניין דירות קרוב, שם התגורר עם בת זוגו. מאוחר יותר נעצר גרצלר במלון ללא כל מאבק במהלך פשיטה משטרתית[10]. הרשויות ככל הנראה קיבלו מידע על כך שסטילמן האזין למוזיקת רוק ברדיו שלו, ויצרו קשר עם מנהלי התחנה לה הקשיב בכדי שישדרו עבורו הודעה מיוחדת בה נאמר כי עליו להיכנע. עם זאת, סירב סטילמן לציית להוראותיהם, אולם הוא וחברתו נאלצו לצאת מהדירה לאחר שהזרימו השוטרים גז מדמיע פנימה[10].
כאשר בחנו את הדירה בה התגוררו השניים, מצאו השוטרים אקדחים, כדורים, ועותק של הספר בדם קר מאת טרומן קפוטה, בנוסף לראיות אחרות אשר הפלילו את סטילמן וגרצלר ברציחות השונות שביצעו[5][12].
לאחר מעצרם מסרו גרצלר וסטילמן הודאות מפורטות של פשעיהם, ואף חשפו היכן קברו את אונריין ואדשייד, שברציחתם כלל לא הואשמו. עד 14 בנובמבר, הודו השניים בשבעה עשר מעשי רצח[13].
משלמדו את מסלולי נסיעותיהם, החלו חוקריהם של גרצלר וסטילמן לחשוד כי השניים היו אחראיים למספר רציחות נוספות, שניים מהם של זוג אנשים זקנים בצ'יקו (אנ'), קליפורניה. המשטרה המקומית תחקרה את גרצלר בנוגע לרצח הכפול, אולם הוא לא נטל אחריות על המקרה, וגם לא סטילמן[13].
באותו הזמן, מסר סטילמן עדות עבור רצח נוסף. במהלך אוקטובר 1973, לאחר שהגיע לפיניקס, נפגש עם חבר המכונה פריצ'ר, אשר עבד בתור סוחר סמים. לבקשתו סייע לו סטילמן בהתרת סכסוך שהתקיים בינו לבין חברי כנופיה יריבה, ורצח את אחד מהם. זמן מה לאחר מכן נקמה הכנופיה בפריצ'ר, ורצחה אותו ואת אחיו[5]. עדותו של סטילמן נתפשה כלא אמינה ולא נעשה בה כל שימוש.
לבסוף הוחלט כי גרצלר וסטילמן יישפטו במדינת קליפורניה באשמת תשע הרציחות שביצעו בין גבולותיה, בטרם יוסגרו למדינת אריזונה בכדי להישפט עבור שאר מעשי הרצח להם היו אחראיים[5].
משפט
משפטם המשותף של גרצלר וסטילמן נפתח בראשית 1974. ביוני אותה שנה הודה גרצלר באשמה בגין כל סעיפי האישום, בעוד שסטילמן סירב לעשות כן[14]. מאוחר יותר נמצאו אשמים בידי חבר המושבעים, וב-8 ביולי אותה שנה, נידונו שניהם למאסר עולם, היות שקליפורניה הטילה מורטוריום זמני על עונש המוות באותה העת[15]. לאחר הקראת גזר הדין לא חשפו גרצלר או סטילמן כל רגש, ורק אמרו כי רצחו את קורבנותיהם על מנת למנוע מעדים אפשריים להפליל אותם[16].
לאחר הרשעתם הסופית הוסגרו השניים למדינת אריזונה, שם נמצאו אשמים ברצח מייקל ופטריסיה סנדברג, וב-15 בנובמבר 1976 נידונו למוות. על אף שהודו בשישה רציחות נוספות, אף אחד מהם לא נשפט בגינם בטענה כי שניהם כבר נידונו למוות[17].
הוצאה להורג
לאחר משפטם הועברו גרצלר וסטילמן לבית הסוהר המדינתי בפלורנס (אנ') על מנת להמתין להוצאתם להורג. במהלך שני העשורים הבאים הגיש גרצלר ערעורים רבים בניסיון להפוך את גזר דינו, תוך כדי התעקשות על כך שהתמכרותו לסמים ובריאותו הנפשית הרעועה הם אלו שהובילו לנסיבות בהן ביצע את פשעיו, אולם כולם נדחו[3][7].
מאוחר יותר התחרט על מעשיו, ובמשך מספר שנים כתב מכתבים רבים לקרובי משפחות הקורבנות בהם ביקש את סליחתם. ב-1992 ביקר אותו בבית הסוהר ג'ק ארל, אחיינו של אחד הקורבנות. במהלך פגישתם תיאר גרצלר את הנסיבות שהובילו לאירועים אשר התרחשו ב-1973, הביע את חרטתו על שאירע, וסיפר על הבושה שחש[18].
גרצלר הוצא להורג ב-3 ביוני 1998 באמצעות זריקת רעל בבית הסוהר המדינתי בפלורנס. ההוצאה להורג נצפתה בידי שלושים וחמישה עדים; ביניהם נמצאו קרובי משפחתו של גרצלר, מספר חברים, קרובי משפחות הקורבנות, ועיתונאים שונים[18]. לארוחתו האחרונה אכל גרצלר שש ביצי עין, ארבעה חתיכות קותלי חזיר, שני טוסטים, כוס קפה, ושתי פחיות קולה[1][15].
לפני הוצאתו להורג שוב ביקש גרצלר סליחה, ומילותיו האחרונות היו ”ממעמקי נשמתי, אני כל כך מצטער מזה שנים על הרציחות של מייקל ופטריסיה סנדברג. אף על פי שאני מוצא להורג בגין הפשע הזה, אני מתנצל בפני כל שבעה עשר הקורבנות ומשפחותיהם”[10]. לאחר מכן פנה אל אחותו ואמר לה ברומנית כי הוא אוהב אותה ואת נכדותיה.
בזמן הוצאתו להורג היה גרצלר האסיר אשר שהה הכי הרבה זמן באגף המוצאים להורג לכל אורך ההיסטוריה של מדינת אריזונה[12], והראשון אשר הוצאתו להורג נקבעה להתקיים במהלך שעות היום[10].
שותפו לפשע של גרצלר, וילי סטילמן, סבל מבעיות בריאות שונות בראשית שנות ה-80, הבולטת מביניהן הייתה שחמת הכבד, ובעקבות סיבוכים רפואיים מת בבית החולים של הכלא באוגוסט 1986[5].
קישורים חיצוניים
- מדינת אריזונה נגד גרצלר 1980; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- מדינת אריזונה נגד גרצלר 1983; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- גרצלר נגד סטיוארט 1997; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "אסיר מספר 036335 גרצלר דאגלס", בפלורנס השייך לשירות בתי הסוהר של אריזונה; אורכב מהמקור ב-13 באוגוסט 2007.
- ^ "גרצלר נבחר לרשות הנשיאות של מחוז 2", ברונקסוויל ריוויו פרס, 26 ביולי 1967; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 "אריזונה מוכנה להוציא להורג אדם אשר רצח 17", סנטה קרוז סנטינל, 30 במאי 1998; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- ^ "בנו של בכיר בטוקההו מת", ברונקסוויל ריוויו פרס, 18 באוגוסט 1966; אורכב מהמקור ב-2 ביוני 2022.
- ^ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 5.11 5.12 "שני חברים מואשמים בהיותם הרוצחים ההמוניים מקליפורניה", דנוויל רג'יסטר אנד בי, 18 בנובמבר 1973; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- ^ 6.0 6.1 "יומני אגף המוצאים להורג: דאגלס גרצלר מוצא להורג לאחר שנמצא אשם ב17 רציחות באריזונה וקליפורניה", קיי-אן-אקס-וי-טי-וי, 15 במאי 2016; אורכב מהמקור ב-5 בספטמבר 2021.
- ^ 7.0 7.1 "חנינה תלויה על בריאות נפשית", אריזונה רפובליק, סוסי סטקנר, ויקטוריה הארקר, 1 ביוני 1998; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- ^ "גופות נוספות נמצאו", שמש המדבר, 12 בנובמבר 1973; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- ^ "המשפט באריזונה עבור החשודים נדחה", טוסון סיטיזן, 13 בנובמבר 1973; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 10.6 "שני נמלטים ביצעו תשעה רציחות בקליפורניה", הניו יורק טיימס, 9 בנובמבר 1973; אורכב מהמקור ב-5 בספטמבר 2021.
- ^ "חשודים ברצח המוני מוחזקים במעצר", שמש המדבר, 9 בנובמבר 1973; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- ^ 12.0 12.1 "אריזונה מוציאה להורג אדם על רצח של זוג ב-1973", לוס אנג'לס טיימס, 4 ביוני 1998; אורכב מהמקור ב-5 בספטמבר 2021.
- ^ 13.0 13.1 "17 עשוי להיות המספר האחרון ברצח ההמוני", סנטה קרוז סנטינל, 14 בנובמבר 1973; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- ^ "חשוד ברצח המוני נכנס להסדר טיעון", סנטה קרוז סנטינל, 7 ביוני 1974; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- ^ 15.0 15.1 "רוצח שהודה ברציחתם של 17 הוצא להורג", יונייטד פרס אינטרנשיונל, 7 ביוני 1974; אורכב מהמקור ב-5 בספטמבר 2021.
- ^ "נוודים הורשעו בתשעה רציחות", ביבר קאונטי טיימס, 9 ביולי 1974; אורכב מהמקור ב-2 ביולי 2022.
- ^ "רוצח המונים הוצא להורג באריזונה", אסושייטד פרס, 4 ביוני 1998; אורכב מהמקור ב-5 בספטמבר 2021.
- ^ 18.0 18.1 "ויקטור מגיע לסגירת מעגל", הרקורד, 4 ביוני 1998; אורכב מהמקור ב-5 בספטמבר 2021.
