גשר ריו–אנטיריו

גשר ריו-אנטיריו
מאפיינים כלליים
שימוש	מכוניות
מיקום	מפרץ קורינתוס, בין הפלופונס ליוון היבשתית
קואורדינטות	38°19′17″N 21°46′22″E / 38.32139°N 21.77278°E
מידע על ההקמה
מתכנן	ברד מיקאליאן
עלות	630 מיליון אירו
מבנה	גשר תלוי
תקופת הבנייה	? – 2004
מידות
אורך	2,252 מטר
אורך דרכי גישה	630 מטר
גובה	52 מטר (מפני הים לתחתית הגשר)
מִפְתָּח מרבי	560 מטר
	(למפת יוון רגילה) אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה; הצפונית; הים האגאי הים היוני הים התיכון גשר ריו-אנטיריו

גשר ריו-אנטיריו (ביוונית: Γέφυρα Ρίου-Αντιρρίου) הוא גשר מעוגן כבלים, המקשר בין העיר ריו, בצפון הפלופונסוס, לעיר אנטיריו, הממוקמת מעבר למפרץ קורינתוס, על אדמת מערב יוון. הגשר, שנחנך ב-7 באוגוסט 2004, משפר באופן דרמטי את הגישה לפלופונסוס, שנעשתה קודם לכן רק דרך מצר קורינתוס.

המבנה

אורכו של הגשר מגיע ל-2,252 מטר (ויחד עם גשרי הגישה הוא מגיע ל-2,882 מטר). כיוון שהוא מורכב כולו מ-4 עמודים ו-5 רשתות כבלי מתכת, הוא למעשה המישור התלוי על ידי כבלים הארוך ביותר בעולם. רוחבו 28 מטר, והוא כולל כביש בעל ארבעה נתיבים, שניים לכל כיוון, נתיב חירום נוסף ומדרכה להולכי רגל.

הגשר נקרא באופן רשמי "גשר כארילאוס טריקופיס" על שמו של חרילאוס טריקופיס, מהבולטים בראשי הממשלה של יוון ברבע האחרון של המאה ה-19, שהגה את רעיון בניית הגשר בין ריו ואנטיריו, אולם הטכנולוגיה של אז לא איפשרה זאת.

הגשר נחשב ליצירת מופת ארכיטקטונית והנדסית עקב ההתגברות המתוחכמת שנעשתה בבניתו על הקשיים הרבים שעמדו בפני מהנדסי הגשר. קשיים אלה כללו מים עמוקים, חומרי בניין לא בטוחים ליסודות, פעילות סייסמית באזור, וסכנת צונאמי והתרחבות מפרץ קורינתוס עקב תזוזת לוחות טקטוניים.

תכנון הגשר החל באמצע 1990, הכנת האתר לבנייה החלה ב-1998, ובניית העמודים התומכים בשנת 2000. ב-2003 הסתיימה בניית העמודים והחלה בניית רשתות הכבלים התלויות ונתיבי התחבורה. ב-21 במאי 2004 הסתיימה הבנייה המרכזית והחל הגימור (יצירת מעקים, מדרכות, צביעה וכדומה) והכשרת הגשר לעמידה בפני מים וחלודה. ב-7 באוגוסט 2004 נחנך הגשר, שבוע לפני תחילת אולימפיאדת אתונה (2004), ונושאי הלפיד האולימפי היו הראשונים שעברו עליו רשמית.

העלות הכוללת של הגשר הייתה 630 מיליון אירו, ומומנה בחלקה הגדול על ידי האיחוד האירופי, בנייתו הסתיימה לפני לוח הזמנים, שקבע את סיום הבנייה בין ספטמבר לבין נובמבר 2004. תכנון הגשר, ורוב בנייתו נעשתה על ידי החברה הצרפתית "vinci", שמתפעלת אותו תחת זיכיון דרך חברת הבת שלה "Gefyra" ("גשר" ביוונית). הארכיטקט הראשי של הגשר הוא ברד מיקאליאן.

עקב המאפיינים המסובכים של האזור נדרשו פתרונות הנדסיים מיוחדים. נסיבות אלה כללו עומק מים של 65 מטר, קרקעית המפרץ שלא יכולה לשאת משקל רב וליצור התנגדות מספקת, פעילות סייסמית, התרחבות מפרץ קורינתוס ב-30 מילימטר בשנה, והסכנה של תזוזות טקטוניות. כדי להתמודד עם הקשיים יושמו טכניקות מיוחדות:

הושקעו 200 צינורות באורך 25 מטרים, בצורה אנכית, בשטח המיועד להצבת העמודים. כדי למנוע שקיעת העמודים לקרקע החולית בעת רעידת אדמה.

העמודים המרכזים של הגשר לא נבנו על אדמת הים, או נקברו בה, אלא הונחו על מצע של חצץ, שפוזר ושוטח לגובה אחיד על קרקעית הים (משימה מסובכת מאוד בעומק 65 מטר). מטרת מבנה זה היא שבמקרה של תזוזה טקטונית יכלו העמודים לנוע, ללא התמוטטות, על קרקעית הים, בעוד מצע החצץ יספוג אליו את האנרגיה של התנועה.

חלקי הגשר מחוברים לעמודים ולכבלים במגבהים ובמרסנים הידראולים, ובכך מאפשרים לגשר לא להיות נוקשה יותר מדי, דבר שיגרום להתמוטטות ברעידת אדמה, ולא מדי גמיש, מה שיגרום נזק לעמודים, ולבסוף להריסתם. הגמישות של הגשר מאפשרת גם להתגבר על ההתרחבות ההדרגתית והטבעית של מפרץ קורינתוס.

המחיר לנסיעה על הגשר למכוניות פרטיות הוא 13.3 אירו, ולאופנוע - 1.9 אירו.