גלעד ליטן
 | |
| לידה |
23 ביולי 1952 גשר הזיו, ישראל |
|---|---|
| נהרג |
22 באוקטובר 1973 (בגיל 21) כ"ו בתשרי ה'תשל"ד הר חרמון |
| מקום קבורה | בית הקברות הצבאי בנהריה |
| מדינה | ישראל |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 סמל |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת יום הכיפורים, מבצע קינוח | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
| הנצחה | |
| |
גלעד ליטן (23 ביולי 1952 – 22 באוקטובר 1973) היה חייל צה"ל שנהרג במלחמת יום הכיפורים בעת שקפץ כדי להציל את מפקדו שנפצע בעת שנקלע לאש בקרב על מוצב החרמון. לאחר מותו הוענק לו עיטור העוז.
ביוגרפיה
גלעד נולד בשנת 1952 לאלישבע ויצחק, בקיבוץ גשר הזיו. הוא סיים את לימודיו בבית-חינוך תיכון-אזורי, בגליל המערבי. בגיל שתים עשרה הצטרף עם אביו, לקבוצת הימייה "הפועל" ולמד להשיט סירות. היה מדריך ב"תנועת הצופים". נשלח פעמיים לחוץ-לארץ במשלחות נוער. בפעם הראשונה יצא במשלחת שארגנה עיריית נהריה לכנס-נוער בינלאומי בברלין המערבית. לאחר מכן נסע ליפן במסגרת משלחת לכנס ג'מבורי של תנועת הצופים.
בספטמבר 1971 התגייס לחיל האוויר. הוא התנדב לקורס טיס וכעבור שנה עבר לשרת בסיירת גולני שם נשלח לקורס מ"כים. לאחר שפרצה מלחמת יום-הכיפורים הוצב עם כוחות החי"ר ברמת הגולן. הוא שימש כקשר בפלוגה שעליה פיקד סרן שמריהו ויניק.[1]
ב-8 באוקטובר 1973, בקרב הראשון שהתחולל על החרמון לאחר שמוצב החרמון נכבש בידי הצבא הסורי בתחילת המלחמה, חיפה ליטן על נסיגת הכוח מן ההר. ביחידה גילו במהרה שחייל אחד נעדר. ליטן התנדב, עם חייל נוסף בפלוגה, לחפש את החייל הנעדר. הם נתקלו באש חזקה ומשלא מצאו את החייל, חזרו לכביש.
ב-12 באוקטובר 1973, בזמן שהפלוגה ניסתה לפרוץ למוצב, התנדב ליטן להיות הראשון שיבדוק אם המעברים בטוחים ונטולים במוקשים. הוא גילה מוקשים, סימן לחיילי הפלוגה דרך בטוחה וארגן להם מעבר בטוח.
ב-22 באוקטובר 1973 יצא עם היחידה לכבוש מחדש את מוצב החרמון. לפנות בוקר פתחו הסורים באש. בעיצומו של הקרב קפץ ליטן לעבר האש כדי לגרור לאזור בטוח את ויניק מפקדו שנפצע. הוא נפגע מאש האויב ומת מאוחר יותר מפצעיו. איתן-צבי פלונסקי בנו של יורק פלונסקי ממפקדי מרד גטו ורשה, ניסה לחלץ את השניים. הוא התקרב אליהם ואז נהרג מפגיעת כדור בראשו. לפולונסקי הוענק צל"ש הרמטכ"ל לאחר מותו.[1][2]
במאי 1975 הוענק לליטן עיטור העוז על ידי הרמטכ"ל מרדכי גור:
סמל ליטן גלעד גילה גבורה ביום 8 באוקטובר 1973 בקרב הראשון על החרמון, חיפה סמל גלעד ליטן ז"ל עם חייל נוסף, על נסיגת הכוח מהרכס. בהגיעם לכביש התברר, שאחד החיילים נעדר. סמל גלעד ליטן ז"ל וחייל נוסף התנדבו לעלות שנית ולבדוק היכן הנעדר. אולם לאחר שלא מצאו את החייל נתקלו באש עזה, וחזרו לכביש. ב-12 באוקטובר 1973 בזמן פריצת דרך-גישה למוצב, נפגעו החבלנים והכוח הרגלי ממטוסים סורים. סמל גלעד ליטן ז"ל התנדב להיות הראשון שיבדוק את הדרך. כשגילה מוקשים, סימן אותם וארגן את מעבר השיירה דרכם עד שהגיעו לציר המערכת. ב-22 באוקטובר 1973, בקרב השני על החרמון, נפגע המ"פ ונשאר מוטל על הכביש. סמל גלעד ליטן ז"ל קפץ כדי לגרור אותו לאחור, לשטח מת, שיוכלו לטפל בו. בזמן הקפיצה נפצע - ומאוחר יותר מת מפצעיו. במעשיו אלה גילה אומץ-לב למופת, רוח-התנדבות, יזמה ואחוות לוחמים.
גלעד ליטן הובא למנוחות בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.
הנצחה
שמו מונצח באתר הנצחה ומוזיאון חטיבת גולני שבמחלף גולני, באנדרטת גן המגינים נהריה, באנדרטה לחללי סיירת גולני בקרב בחרמון במלחמת יום הכיפורים הר החרמון בבסיס צבאי ובבית יד לבנים נהריה.
קישורים חיצוניים
- קורות החיים של גלעד ליטן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ארנון שוורצמן, הקשר המצמרר בין המג"ד לדוד שנפל: "תאריכים שלא אמורים להתלכד", באתר מאקו, 28 באפריל 2020
- אמיר בוחבוט, "מבחן האמת": סיפורה של המשפחה שסיירת גולני זורמת בדמה, באתר וואלה!, 11 במאי 2016
- עמי חיים, "באינסטינקט של חובש רץ קדימה על אף האש החזקה שניתכה", באתר עכשיו 14, 13 באפריל 2021
גלעד ליטן, סרטון בערוץ "ערוץ אתר הגבורה", באתר יוטיוב (אורך: 04:05)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אמיר בוחבוט, "מבחן האמת": סיפורה של המשפחה שסיירת גולני זורמת בדמה, באתר וואלה!, 11 במאי 2016
- ^ יועד לודר, יודקה פלד, דויד כץ, רן גינוסר, הלוחמים חושפים: מה באמת קרה בחרמון?, באתר nrg, 4 באוקטובר 2012
34832339גלעד ליטן