גלסיוס הראשון
 | |||||
| גלסיוס הראשון | |||||
| לידה | רומא, האימפריה הרומית המערבית או אפריקה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 בנובמבר 496 רומא, ממלכת האוסטרוגותים | ||||
| |||||
גלסיוס הראשון או גלאסיוס הראשון (בלטינית: Gelasius I; מת ב-21 בנובמבר 496) כיהן כאפיפיור החל מה-1 במרץ 492 ועד מותו. גלסיוס היה האפיפיור השלישי והאחרון ממוצא אפריקאי.
בתקופת כהונתו, פעל בצורה אסרטיבית לחיזוק הציות לסמכות האפיפיור, דבר שהביא לעלייה במתחים שבין הכנסייה הקתולית במערב אירופה לבין הזרמים המזרחיים.
גלסיוס נבחר ב-1 במרץ 492 מתוך כוונה שימשיך במאבקו של פליקס השלישי בקיסר האימפריה הרומית המזרחית אנסטסיוס הראשון ועם פטריארך קונסטנטינופול אאופמיוס בשל התנגדותו של קודמו, פליקס, לכהונתו של הפטריארך הקודם אקאקיוס אשר תמך באמונה המונופיזיטית שנחשבה על ידי הכנסייה המערבית כמינות.
בתקופת מחלוקת זו, שכונתה לימים המחלוקת האקאקינית פעל גלסיוס לחזק את מעמדו בראש הכנסייה המערבית, ושאף לבסס את מעמדו בראש הכנסייה הנוצרית כולה - הן במזרח והן במערב.
דואו סונט
ערך מורחב – דואו סונט
בשנת 494 כתב גלסיוס לאנסטסיוס את המכתב "דואו סונט" ("שתיים הן", כאשר הכוונה היא לשתי חרבות, בעקבות משל המופיע בברית החדשה) על מהות היחסים שבין הכנסייה והמדינה, מכתב אשר התווה את היחסים האלה לאלף השנים שלאחר מכן. במכתב נאמר "שני כוחות בעיקר מחלקים ביניהם את השליטה בעולם, והם, סמכותם המקודשת של הכוהנים וכוח שלטונו של המלך. אחריותם של הכמרים היא הכבדה יותר". הרעיון שעומד מאחרי המכתב הוא שהקיסר אינו מעל לכנסייה אלא הוא חלק ממנה. כמו כל נוצרי אחר הוא זקוק לשרותי הכנסייה ואין הוא יכול להכתיב לאנשי הכנסייה כיצד לפעול במישור הדתי.
ברומא ביטל גלסיוס את הפסטיבל הרומי הדתי - הלופרקאליה. פסטיבל דתי זה הוחלף בחג הקנדלמאס - חג לכבוד מרים, אם ישו, שמציין את טהרתה ונחוג 40 יום לאחר חג המולד - ב-2 בפברואר.
גלסיוס דיכא את כת המניכאים ברומא, וכן קבע כי סקרמנט האויכריסטיה יערך הן עם לחם והן עם יין (וזאת במטרה לתפוס את המניכאים אשר סירבו לשתות יין מאחר שחשבו שהוא בסיס החטא. לאחר תום רדיפת המניכאים הושב הסקרמנט לצורתו הקודמת הכוללת לחם בלבד.
גלסיוס מת ב-21 בנובמבר 496. לימים הוכרז כ"קדוש" נוצרי ויום חגו נקבע ליום מותו.
כתביו
על אף כהונתו הקצרה היה גלסיוס הפורה מבין האפיפיורים המוקדמים - והותיר אחריו 42 מכתבים אשר שרדו עד ימינו (בהם ה"דואו סונט"), ושרידים של 49 כתבי יד נוספים אשר שרדו בחלקם. בכתבים אלה מציג גלסיוס את עליונות האפיפיורות הרומית על הבישופים של הכנסיות המזרחיות.
כתבים אחרים, מאוחרים יותר, יוחסו לגלסיוס. בין הכתבים הפסאודו-גלסיאניים הידועים שבהם ניתן למנות את ה"de libris recipiendis et non recipiendis" ("ספרים שיש לקבלם וספרים שאין לקבלם") - רשימה הכוללת אילו ספרים יכללו בברית החדשה ואילו יהיו ספרים חיצוניים (אפוקריפים). קביעת הקנון הנוצרי שויכה לגלסיוס אולם ככל הנראה מדובר במסמך מאוחר הרבה יותר. ספר פסאודו-גליסיאני נוסף הוא ה"Liber sacramentorum Romanae ecclesiae - "ספר התפילות הכנסייתי הרומי") אשר נכתב ככל הנראה בתקופה המרובינגית.
קישורים חיצוניים
- נוסח הדואו סונט
- גלסיוס הראשון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: פליקס השלישי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: אנסטסיוס השני |
גלסיוס הראשון32437948Q162135