גיל המעבר אצל גברים
גיל המעבר אצל גבר או אנדרופאוזה (באנגלית: Partial Androgen Deficiency of the Ageing Male, בראשי תיבות: PADAM) הוא הגרסה הגברית לגיל המעבר אצל נשים (מנופאוזה). מונח זה החל להתבסס באמצע שנות התשעים, לאחר שנתגלה שגם בקרב גברים קיימות תופעות דומות לגיל המעבר אצל נשים[1]. האגודה הישראלית העוסקת בכך שינתה את שמה לאגודה הישראלית לגיל המעבר לנשים ולגברים. כך עשו גם גופים נוספים וגם האיגוד הבינלאומי לגיל המעבר.
גורמים
מקורה של האנדרופאוזה בירידה ברמת ההורמונים האנדרוגניים: בכל שנה יורדות רמות ההורמון הגברי טסטוסטרון ב-1.6%. הירידה ברמת ההורמונים היא תוצאה של ירידה בכמות ובתפוקה של תאי ליידיג (Leydig's cells) האחראים לייצור הורמון הטסטוסטרון. בדיקות רמות הטסטוסטרון מעידות כי כ-20% מכלל הגברים שגילם עולה על 55, סובלים מהיפוגונדיזם - רמות נמוכות של טסטוסטרון. בדיקה קלינית של רמת ההורמון השמיש ביולוגית מעידה כי מחצית מכלל הגברים מעל 55 שנים סובלים מהתופעה.
תסמינים
תסמונת גיל המעבר בגברים מאופיינת בירידה בחשק ובדחפים, איו-אונות, שינויים במצב הרוח, ירידה ביכולת הלמידה וההתמצאות המרחבית, עייפות, דיכאון וכעס, הפחתה במסה השרירית וירידה בכוח השרירים, נשירת שיער ושינויים ניווניים בעור, בריחת סידן, אנמיה, עלייה בכמות השומן באיברים הפנימיים ועוד[2].
אחד התסמינים העיקריים של גיל המעבר בגברים הוא ירידה בדחפים וחשק נמוך. גורם עיקרי לירידה בחשק הוא חוסר בטסטוסטרון היפוגונדיזם וירידה בליבידו. גורמים נוספים הם שימוש באלכוהול וסמים, השמנת יתר קיצונית, תרופות (לטיפול בבעיות בערמונית, לדוגמה), מחלות סיסטמיות קשות (כמו סוכרת), היפרפרולקטינמיה - עלייה בהורמון הפרולקטין. פרולקטין הוא ההורמון האחראי על הנקה אצל נשים, וכשהוא ברמה גבוהה אצל גברים הוא עלול לגרום לירידה בחשק, וכן דיכאון, מתח וחרדה ובעיות בזוגיות.
אין-אונות יכולה להיגרם מרמה נמוכה מדי של טסטוסטרון בגוף. על מנת לאבחן אם יש קשר בין גיל המעבר או חוסר בטסטוסטרון לבין אין אונות, בשלב ראשון כדאי לפנות לרופא המשפחה ולשלול בעיות רפואיות כלליות. בחלק גדול מהמקרים עצם הפנייה והברור הראשוני מורידים את המתח, ויכולים לעזור בפתרון הבעיה[3]. טיפול תרופתי הורמונלי בנבידו המיועדת לטיפול גם באין-אונות, יביא את הטסטוסטרון לרמה תקינה ויסייע לשיפור. לעיתים ניתן לשלב טיפול בנבידו עם תרופות (ויאגרה, סיאליס ולויטרה בטבלייה מסיסה - ורדנפיל) אם התרופות לבדן לא מועילות[4]. מתן תוספת של טסטוסטרון צריכה להיעשות רק לפי הוראות רופא, כי לתוספת טסטוסטרון יכולות להיות גם השלכות שליליות, במיוחד בכל הקשור להתרחבות בלוטת הערמונית.
טיפול
הטיפולים התרופתיים כולם ניתנים במרשם רופא בלבד, ולאחר בדיקות אבחון[5].
קישורים חיצוניים
- גליה סיון, מגיל 40: כך תזהו חסר בטסטוסטרון ותטפלו בו, באתר ynet, 9 ביוני 2009
- ד"ר אריק שכטר, מסת השריר בירידה? אולי הטסטוסטרון חסר, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2010
- ד"ר בני שכטר, גם לגברים: איך מתמודדים עם גיל המעבר?, באתר ynet, 20 בנובמבר 2014
- נגוהה שפרלינג, "יותר טסטוסטרון, פחות כרס", באתר "דוקטורס", 31 באוקטובר 2012
שרית רוזנבלום, תהיה גבר, באתר "ידיעות אחרונות", 24 בפברואר 2019
הערות שוליים
- ^ לימור גל, עוברים את זה כמו גברים, באתר הארץ
- ^ ד"ר אלי תבדי, ד"ר אלכס בנט, פרופ' עמי סידי, "בעיות גיל המעבר אצל גברים", באתר קופת חולים מאוחדת
- ^ "גורמים לאין אונות", באתר מכבי שירותי בריאות
- ^ עלון נבידו, מאגר התרופות, אגף הרוקחות במשרד הבריאות
- ^ ד"ר רענן טל, אבחון וטיפול בחוסר בטסטוסטרון, באתר שירותי בריאות כללית
