גיטרה רומנטית

גיטרה רומנטית היא גיטרה שמקורה בתקופה הרומנטית של המוזיקה הקלאסית של המאה ה-19. מקורה במדינות אירופה (איטליה, צרפת, אנגליה, אוסטריה וספרד) והיא מהווה את המקור לגיטרה הקלאסית המודרנית ולגיטרה האקוסטית האמריקאית. הגיטרה הרומנטית ידועה כגיטרה הראשונה בעלת 6 מיתרים. הגיטרה הרומנטית מתאפיינת בצורה מוארכת וצרה, כאשר מיתריה עשויים מניילון או מעיים (Catgut) ושלושת מיתרי הבס מלופפים בנחושת מצופה בכסף, בדומה לגיטרה קלאסית מודרנית. לעיתים, המיתרים היו מחוזקים באזור הגשר על ידי פינים קטנים.

סקירה כללית

הגיטרה הרומנטית הידועה הראשונה שנבנתה, נבנתה בשנת 1774 על ידי פרדיננדו גליאנו בנאפולי. גיטרה זו שהוצגה כיום במוזיאון הייר (Heyer Museum) לפני פשיטה הרגל שלו, מראה כמה הבדלים חשובים מהגיטרה הקלאסית המודרנית. היו לו 5 מיתרים במקום 6 שנמצאים בגיטרה הקלאסית. בסוף המאה ה-18 הגיטרה זכתה לפופולריות כללית ניכרת. אולם, לפי דבריו של רוג'רו צ'יזה (אנ'), מוזיקולוגים רבים התעלמו במידה רבה ממקומה וחשיבותה במוזיקה הקלאסית.

נגנים ומלחינים

מספר מלחינים ידועים שלא קשורים כלל לגיטרה הרומנטית ניגנו או הלחינו בשבילה יצירות. למשל: לואיג'י בוקריני ופרנץ שוברט. הקטור ברליוז היה גם נגן מיומן על הגיטרה הרומנטית. הוירטואוז והכנר ניקולו פאגאניני, ניגן אף הוא בגיטרה ואנטון דיאבלי הלחין כמות כלשהי של יצירות לגיטרה.