גוסטב ארווה
 |
גוסטב אֶרוֶוה (בצרפתית: Gustave Hervé; 2 בינואר 1871 - 25 באוקטובר 1944) היה עיתונאי ופוליטיקאי צרפתי שהחל את דרכו כסוציאליסט פציפיסט ועבר לתמיכה בפשיזם ובנאציונל-סוציאליזם.
תולדות חייו
נולד בברסט. החל מ-1901 גיבש סביבו קבוצה שדגלה בשמאל פוליטי קיצוני ופציפיזם המבוסס על אחוות מעמד הפועלים. ב-1905 היה למנהיג הקבוצה הקיצונית ביותר בחבר המפלגות הסוציאליסטיות הצרפתי ויסד שבועון בשם "המאבק החברתי" (La Guerre sociale), שהטיף לפעולות אלימות ומהפכניות על מנת למנוע מלחמה, בטענה שזו היא דרכם של הבורגנים להשתמש בפרולטריון ולהשמידו כ"בשר תותחים" במלחמותיהם, ברוח האינטרנציונל השני. ב-1912 ריצה 26 חודשי מאסר בגין הטפותיו.
מלחמת העולם הראשונה הכתה את ארווה בהלם: לנגד עיניו ראה את הפרולטרים המהפכניים ביותר מפנים עורף לעמיתיהם למעמד בשם הלאומנות ויוצאים בחדווה פטריוטית למלחמה. זעזוע זה גרם לו לשנות עד מהרה את תפיסתו ולכונן את המהפכה נגד הבורגנות לא על היסוד המעמדי, שהכזיב, אלא על היסוד הלאומני. ב-1916 שינה את שם עיתונו ל"הניצחון" (La Victoire) והחל להטיף לסוציאליזם לאומני (נאציונל-סוציאליזם).
ב-1919 הקים את המפלגה הסוציאליסטית הלאומית ((Parti socialiste national, PSN), שקראה לאחדות בין המעמדות היצרניים והמהפכניים נגד הליברליזם הבורגני. המפלגה לא סחפה את הקהל ולא הייתה הצלחה. היא התפרקה, הוחייתה מחדש בשם "מפלגת הרפובליקה הסמכותית" (Parti de la République autoritaire) ומחדש ב-1927 בשמה המקורי. באותן שנים הילל מעל דפי עיתונו את עליית מוסוליני באיטליה, בו ראה בן-ברית ומודל לייבוא הפשיזם לצרפת. הוא התכתב עם אדולף היטלר, התנגד למדיניות האנטישמיות וכתב לו שהדבר עלול להביא לסיום שלטונו.
ב-1936 תמך ארווה במרשל פיליפ פטן. יחד עם זאת הוא לא קיבל מדיניות של פטן ובשנות ה-40 של המאה ה-20 היה תחת השגחה של גסטפו.
לקריאה נוספת
- זאב שטרנהל, לא ימין ולא שמאל, עם עובד ספריית אופקים, 1988 עמ' 45-46, 100 ועוד.
קישורים חיצוניים
27327410גוסטב ארווה