גולות
ערך מחפש מקורות
| ||
ערך מחפש מקורות |
גוּלוֹת (נקראות לעיתים גם ג'ולות או ג'ולים, וכן "בלורות") הן צעצוע המשמש למשחקי ילדים מגוונים העשוי זכוכית פריזלנטית. הגולות נרכשות בקיוסקים בחבילות המאופיינות במראה טיפוסי, ובהן עשרים עד כארבעים יחידות וגולה אחת גדולה יותר, המכונה "בומבילה" במלעיל. גולות הארוזות והנמכרות בחבילה נבדלות זו מזו בעיצובן האישי המקרי. הגולה הגדולה הייתה בעלת ערך רב משום ששטח החתך שלה להתנגשות עם גולות אחרות גדול, מצד שני - היא קלה יותר לפגיעה ופחות נוחה למשחק, ערך הגולות נקבע בעיקר על פי נדירותן ויופיין, משחקי הגולות מבוססים ברובם על התנגשות מכוונת של גולות (קליעה).
אופני משחק בגולות
טכניקת הקליעה בגולות כוללת אחיזה של הגולה ביד יציבה בתוך האצבע המורה המקופלת סביבה, והדיפתה החוצה באמצעות האגודל ולמתקדמים יותר - החזקת הגולה בין קצה האגודל החיצוני לבין קצה האצבע הפנימי והפעלת לחץ של האגודל, עד שהגולה "נורית" בעוצמה.
כאשר המשחק בגולות מתבצע על קרקע, יש חשיבות לתוואי השטח. המשחק נפוץ פחות באזורים הרריים (אלא אם יש אזורים שטוחים המתאימים למשחק). שחקן המתווה בידו את המסלול בו אמורה הגולה שבידו לעבור ייחשד בהתאמת התוואי לצרכיו. הביטוי בו ישתמשו יתר השחקנים יהיה "בלי דרכי המלך". דרך נוספת להקלה על הקליעה היא לעשות "גבעה" (מעט חול) מתחת לגולה המיועדת לפגיעה, דרך זו הייתה תלויה בהסכמת שאר השחקנים.
קרוב לקיר
המשתתפים עומדים בשורה אל מול קיר, ומטילים גולות לעבר הקיר. המנצח הוא זה שהטיל את גולתו קרוב ביותר לקיר, והוא זוכה בגולות של יתר המשתתפים. המשחק דומה ברוחו לשיבר.
משחק זה במיוחד נפוץ גם תוך שימוש בגוגואים, מכיוון שלצורת החפץ המוטל אין חשיבות קריטית. כאשר משחקים אותו ילדים במטבעות מתוך דמי החנוכה שלהם הוא מכונה מטבע.
משחק קרוב - מי קרוב לקו.
קליעה לבור
על המשתתפים לקלוע לבור שנחפר מראש. אלה שקלעו מתחלקים בגולות של אלה שלא קלעו.
בגרסה אחרת על המשתתפים לכוון את הגולה כך שתפגע בקיר ורק אז תיכנס לבור. במסגרת המשחק חופרים בור קטן (בערך בגודל אגרוף) - חשוב שדפנות הבור יהיו חלקות, ושהבור לא יהיה עמוק מידי, כל משתתף שם גולה אחת או יותר בתוך הבור, מסמנים קו בערך 4 מטרים מהבור; המשתתפים עומדים אחרי הבור וזורקים את הגולות לכיוון הקו, כל אחד בתורו; מי שהכי קרוב לקו - ראשון, וכך הלאה - מי שעובר את הקו - אחרון; עומדים מאחרי הקו, וזורקים לפי התור את הגולות לכיוון הבור; המטרה להוציא גולות מהבור - גולה שהוצאה שייכת למוציא. (כל אחד משחק בתורו לפי התור שנקבע בהתחלה); אם שחקן מצליח להכניס את הגולה שלו לבור הוא זוכה בכל הקופה (הגולות שהונחו בתחילת המשחק)- ומתחילים משחק חדש.
גרסה נוספת - מי שנכנס אחרון לבור מקבל את כל מה שבפנים ולכן השחקן מנסה לקלוע (להרוג) או להרחיק מהבור כמה שיותר שחקנים לפני שהוא מנסה להיכנס וכך להקטין את הסיכוי ששחקן ייכנס אחריו.
ג'ורות - מטרת השחקן להכניס את הגולה לבור ומשם לפגוע בגולות היריבים. פגיעה מזכה בנקודה או בגולה. שוחק בחיפה בשנות החמישים, על פי יעקב וייס.
קליעה לעבר גולות
מספר גולות נקבעות מראש כמטרה: גולה שהשליך השחקן הראשון, מספר גולות שנקבעו במרחק 5 ס"מ זו מזו או במבנה אחר. המשתתפים צריכים לפגוע בגולות הנמצאות כבר בשטח. אם השחקן לא פגע באף גולה, הגולה שלו נשארת במגרש כמטרה, ואם פגע, מקבל השחקן גם את הגולה הנזרקת וגם את הגולה (או גולות) הנפגעות.
(שלושה) בורות
לאורך מסלול נחפרות שלוש גומות - "בורות" או ג'ורות. המשתתפים עומדים בשורה חזיתית במרחק מהגומה הראשונה. מטילים את הגולות לפי תור ומתחילים בגומה הקרובה ביותר. השחקן קולע את הגולה שלו לתוך הגומה. אם הצליח, ימשיך הלאה לגומה הבאה וכן הלאה - ומי שמסיים ראשון כשהגולה שלו הגיעה לבור השלישי - הוא המנצח. מהלך לגיטימי הוא פגיעה בגולות יריבים לשם הרחקתם מן הבורות. בגרסה אחרת, על מי שסיים את מסלול הבורות לפגוע בגולות של אלה שלא סיימו עדיין, ולהוציאם מהמשחק (חיפה, שנות החמישים).
מוֹר
המור הוא תחום קבוע מראש, בו מציבים המשתתפים מספר גולות התחלתיות כמטרה. על כל שחקן להוציא גולות מתחום המור בלי שגולות תילכדנה בתחום זה, שאז יפסיד אותן. המשחק מתחיל במתיחת קו במרחק מן המור והשלכת גולה על ידי כל שחקן מן המור לקו; מי שמגיע קרוב ביותר לקו מבלי לעבור אותו - מתחיל. ההתחלה היא מן הקו. במהלך המשחק, קולעים השחקנים בתורם מן הקו לכיוון הגולות שבאזור המור. שחקן שפגע אוסף את הגולות (הפוגעת והנפגעת) ושב לנסות מהקו. שחקן שהחטיא משאיר את הגולה במקומה. בתור הבא יצטרך לנסות לפגוע מן המקום אליו הגיע. לאחר שנפגעו כל הגולות שהוצבו במור מלכתחילה, פוגעים השחקנים זה בגולתו של רעהו. המנצח הוא זה שנותר אחרון.
ייתכן מור בצורת קשת, מעגל (מכונה גם מור "גת" או "גאץ'") אליפסה (מכונה מור בננה, הגולות מונחות על ההקף), קו (מור בננה-קו) או משולש (הגולות מונחות בקדקודים).
על פי יעקב וייס, בספרו "ילדות נשכחת - הווי ונוסטלגיה בסמטאות חיפה", במור בננה (בניגוד למור משולש) לא היה צורך לשוב לקו ההתחלה לאחר פגיעה, אלא ניתן היה להמשיך במשחק עד להוצאת כל הגולות. אם נפגעה גולה של שחקן או נכנסה לתחומי המור, נאלץ השחקן הנפסל להחזיר את כל הגולות שצבר לתחומי המור.
הכרזות במהלך המשחק
במהלך המשחק נהוגות הכרזות שונות כהוראה ליריב או כהקלה למכריז.
- באשדוד (שנות השישים): 'חרון: הקורא זוכה בזכות להשליך את הגולה אחרון (מה שמעניק לו יתרון מסוים במשחקים מסוימים), לפני: הקורא זוכה בזכות להשליך את הגולה לפני המשליך האחרון, בהכל: המכריז רשאי לנקות את השטח שבין הגולה שלו לגולה או גולות אחרות, כדי לצלוף לעברן בנוחות רבה יותר, בהכל בגובה: בדומה ל"בהכל" אך למכריז מותר לצלוף לא מפני הקרקע כי אם מגובה הברך או המותן, בלי כלום, בלי כלום בלי גובה: הכרזה המבטלת את שתי ההכרזות הקודמות, טיקס: קריאה המושמעת כאשר הגולה פגעה בטעות ברגלו של אחד השחקנים. על השחקן לעמוד בשתי רגליו ליד הגולה ואז להרים את הרגל הרחוקה ממנה ולהניח לה לצנוח, כך שהגולה תורחק מן המקום, מידאס: קריאה המושמעת כלפי משחק המתקרב באופן אסור עם הגולה שלו לגולה אחרת בעת הקליעה, קרבן (בי"ת לא דגושה): כינוי למשחק המרבה לחטוא ב"מידאס", ברחן: כינוי לשחקן המרבה להימלט מעימותי צליפה.
- בירושלים: "באבאליאש": מותר לנקות את השטח בין הקולע למטרה; "רג'ע": מותר להשתמש בקיר או מכשול שיחזיר את הגולה הנקלעת; "תחצה בכיוון": הוראה לקולע להעביר את הגולה לצד השני של המור; "אירי": החמצה מביכה.
- בחיפה (שנות החמישים): מינט-ג'וז: המכריז מתכוון לפגוע ביותר מאשר גולה אחת. עם/בלי מידֶה - מותר/אסור להושיט את היד מעבר לקו.
- במרכז שפירא "טוש" היה האחרון - והיה הנחשב ביותר.
- בקריות (שנות השמונים): קיצה: פגיעה בגולה של היריב מהאוויר.
- בדרום - קצית: קליעה בגולה אחת על מנת להגיע קרוב יותר לגולה אחרת וכך לקלוע אותה בקלות
- "עם הריגות": הכרזה שמשמעה היא שכל יריב הנקלע על ידי שחקן יוצא מיידית מהמשחק
כינויים לגולות על פי מראן
כל כינויי הגולות מלעיליים.
כינויי גולות על פי גודלן:
- סופר קטינית- גולה קטנה יותר מגולה קטינית.
- קטינה (או קטינית) - גולה קטנה יותר מגולה הרגילה. בדרך כלל יש אחת בחבילה.
- רגילה - ככינוי לגולות בכלל או ככינוי לגולות מנצחות, גולות מזל, או כינוי לגולות הגדולות במיוחד ("בגודל רגיל").
- בוקית, בומבילית, דוגשית, גדילית - גולה גדולה יותר. בגודל של גולה וחצי.
- סופר גדילית או גונזילית - גולה גדולה יותר מגולה גדילית.
כינויי גולות על פי עיצובן או תכונותיהן:
- חלבית - גולה בעלת גוון חלבי, דמוית חרסינה, לרוב עם 2–3 פסים בצבעים שונים. ערך הגולה מ-2 פושטיות ומעלה, ורב יותר ככל שהכתמים עליה עדינים יותר.
- גזוזית - גולה שקופה בצבעים שונים עם בועיות אוויר בתוכה.
- בננית - חלבית בצבע צהוב ושחור.
- ראסית - גולה חלבית שעליה פסים דקים מאוד.
- פושטית/פשוטה (מיידיש - זולה, חסרת ערך), פשוטית.
- פרפרית - גולה פושטית כשהדוגמה בתוכה הוא בצבע אחד בדרך כלל שווה 2 פושטיות.
- חלנגית, לנגית - על פי דייוויד סלע, גולה חסרת מאפיינים ייחודיים ושיש בה 3 צבעים עיקריים. על פי יעקב וייס, גולה בתולית, להבדיל מפצוצה, שפניה מחוספסים מפגיעות.
- קובואית - גולה שקופה שבה כנפיים אפורות וכחלחלות.
- אינדיאנית - גולה שקופה שבה כנפיים אדומות וצהובות.
- צהובית - גולה שקופה שכל כנפיה צהובות.
- צלפית - כינוי הניתן לגולה שהשחקן זוכה להצלחה גדולה עמה.
- שבורית/פצוצה - גולה שבה פגמים.
- ברזלית - לא גולה כי אם כדוריות מיסב שנעשה בהן שימוש כגולות.
- נחשית - גולה שבתוכה כמו אטרייה ארוכה ומסולסלת.
- חשמלית - גולה שבתוכה דוגמה דמוית ברק
- סינית - גולה מחרסינה שחורה שעליה צבעים
- שומשומית - גולה מצופה בנקודות קטנות
- עוד כינויים - עקרבית, חרסינה, שוקו, יפה
שמות נוספים לגולות ככלל
- שמות כלליים: ג'ולים, ראסיות
- בירושלים - ג'ולות
- בחיפה - ביחיד: בָּלוֹרָה ברבים: בָּלוֹרוֹת. מערבית - בלורה במובן גביש
- בתל אביב - בנדורות, ג'ולות
ראו גם
- The Blue Marble - "הגולה הכחולה"
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ערך מילוני בוויקימילון: בלורה |
ערך מילוני בוויקימילון: ג'ולה |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גולות |
- מארק ורטהיים ותיאה ורטהיים, משחקי שכונה - היכן הם היום - מתוך "החינוך הגופני והספורט", כרך נ"ד 4, אייר-סיון תשנ"ט, אפריל 1999, הוצאת מכון וינגייט לחינוך גופני ולספורט
- המשחקים של פעם, באתר ynet, 22 באפריל 2004
- גולות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
34492706גולות