גבירתנו אפארסידה

גבירתנו מאפארסידה (בפורטוגזית: Nossa Senhora da Conceição Aparecida) היא ה"קדושה" המגינה של ברזיל המיוצגת בפסל בדמותה של מרים, אם אותו האיש הממוקם בבזיליקה של אפארסידה, בעיר אפארסידה שבמדינת סאו פאולו, ברזיל. משמעות שמה המלא הוא "גבירתנו של העיבור שהתגלתה". מקום הימצאותו של הפסל הוא מוקד העלייה לרגל הגדול ביותר בברזיל. יום חגה הוא ה-12 באוקטובר.

תולדות הדמות

הפסל, שגובהו 40 סנטימטרים, פוסל בידי האח אגוסטינו דה ז'זוס מסאו פאולו בשנת 1650, ונראה ששהה מתחת לפני הים שנים ארוכות. הוא התגלה באקראי בשנת 1717 בידי שלושה דייגים אשר נשלחו בידי בני כפרם גוואראטינגוואטה (Guaratinguetá) לדוג דגים בנהר פאראיבה כדי לכבד את הרוזן מאסומאר (conde de Assumar), דום פדרו דה אלמיידה אי פורטוגל, מושל הפרובינציה של סאו פאולו ומינאס ז'ראיס, שעתיד היה לעבור במקום בדרכו לווילה ריקה, כיום העיר אורו פרטו (Ouro Preto) במינאס ז'ראיס. הדייגים לא העלו דגים ברשתם אולם הדייג זואו אלבז (Alves) מצא ברשתו את פסלונה של מרים, ללא ראש, אולם זה נלכד ברשת שהוטלה בשנית. לאחר מכן, גורסת האגדה, התמלאו רשתותיהם של הדייגים בדגה.

במשך 15 השנים הבאות נמצא הפסל במשפחתו של פליפה פדרוסו (Pedroso), אחד משלושת הדייגים, ושכנים פקדו אותו על מנת להרעיף עליו את כיבודיהם. הפולחן התרחב ורבים מאמינים שתפילות רבות למרים התמלאו. המשפחה בנתה כנסיית קטנה אולם עד מהרה הפכה זו לצרה מלהכיל את המונים המאמינים. בשנת 1734 בנה הכומר של גוואראטינגוואטה כנסייה על גבעת קוקיירוס (Coqueiros) והציבור החל לבקר במקום ביולי 1745. מספר המאמינים גדל ובשנת 1834 החל בניין כנסייה גדולה יותר, היא הבזיליקה הישנה.

בשנת 1904 הוכתרה גבירתנו מאפרסידה וזכתה בכתר ובשנת 1908 קיבלה הכנסייה שנבנתה את התואר בזיליקה קטנה. שני עשורים לאחר מכן הפך האזור שסביב הכנסייה לעיר עצמאית, אפארסידה ושנה לאחר מכן, בשנת 1929, הכריז האפיפיור פיוס האחד עשר על גבירתנו מאפארסידה כמלכת ברזיל וכ"קדושה" המגינה הרשמית של מדינה זו.

בשנת 1967, במלאת 250 שנה להתגלות הפסלון, העניק האפיפיור פאולוס השישי לבזיליקה ורד זהוב כאות לחשיבות הפולחן. בשנת 1980 הקדיש האפיפיור יוחנן פאולוס השני, במיסה שערך במקום בעת שביקר באמריקה הלטינית, את הפסלון למרים אם אותו האיש.

הבזיליקה החדשה

פופולריות הפולחן יצרה צורך במרחב חדש שיהיה גדול דיו, ובשנת 1955 החלה בנייתה של בזיליקה חדשה. המבנה החדש, פרי תכנונו של האדריכל בנדיטו קאלישטו (Calixto), עצום בגודלו: הוא נבנה בצורת צלב יווני ש-173 מטרים אורכו ו-168 רוחבו. הספינות משתרעות לאורך 40 מטרים והכיפה מתנשאת גובה של 70 מטרים. הבזיליקה מסוגלת להכיל 45,000 איש ואישה, ואילו מגרש החנייה, המשתרע על 272,000 מטרים מרובעים, יכול להכיל 4,000 אוטובוסים ו-6,000 מכוניות. ממדים אלו הופכים את הבזיליקה למקום הפולחן הקתולי השני בגודלו בעולם, אחרי בזיליקת פטרוס ה"קדוש" שבקריית הוותיקן.

בשנת 1980, בעודו בבנייה, "קודש" המבנה בידי יוחנן פאולוס השני וקיבל את התואר בזיליקה זוטרה.