גאורגים באיראן
הגאורגים האיראנים הם קבוצה אתנית של גאורגים המתגוררים באיראן. הגאורגים הוגלו לאיראן במאה ה-17 על ידי עבאס הגדול (شاه عباس بزرگ)[1] כחלק ממאמציו להטיל את מרותו על ממלכת קאחתי ה"סוררת" מצד אחד, ותוכניתו לפיתוח התעשייה ויישוב מספר ערים איראניות חדשות דאז, ובכללם: בהשהאר (بهشهر) ופראח אבאד[2]. רובה של האוכלוסייה שהוגלתה הייתה נוצרית, מידה מועטה של מוסלמים ואף יהודים[3].
היסטוריה
לראשונה הופיע ריכוז של גאורגים באיראן בשנות העשרה של המאה ה-17 כאשר עבאס הגדול הגלה אלפי גאורגים ממולדתם ההיסטורית בכארתלי ובקאחתי (מזרח גאורגיה). רוב הגאורגים האיראניים של ימינו הם צאציהם של אותם גאורגים וצאצאי הגולים מהגירושים שבאו לאחר מכן באותה מאה ובמאה ה-18. הגולים ייושבו על ידי השלטון האיראני באזורים דלילי אוכלוסייה, שהפכו עד מהרה לאזורים חקלאיים פוריים, בידי המתיישבים החדשים. לרבים מאותם יישובים חדשים ניתנו שמות גאורגיים, על פי מוצאם הטופונומי בגאורגיה. בתקופת שלטון האימפריה הספווית הושפעה גאורגיה, פוליטית ובמידת מה גם תרבותית, מאיראן מאוד, עד שאותם גאורגים החליפו את קיזילבאשים (قزلباش)[4] כנושאי משרות ספווים.
בשלהי תקופת שלטונם של הספווים, ניצלו העות'מאנים הטורקים[5] והאפגנים, את החולשה הפנימית ופלשו לאיראן. תרומתם של הגאורגים האיראניים במלחמה כנגד הפולשים הייתה קריטית. הגאורגים נלחמו בקרב גולנבאד, ובקרב פריידן שאהר (فریدونشهر)[6]. בקרב האחרון הם הביסו את הצבא האפגני.
למרות בידודם מגאורגיה, שימרו רבים מהגאורגים את שפת אבותיהם וחלק ממנהגי המסורת אולם אימצו את האסלאם. האתנוגרף, לאדו אר'ניאשווילי, היה הגאורגי הראשון שביקר בקהילה בשנת 1890.
כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה, היה המיעוט הגאורגי באיראן תחת הלחץ של המלחמה הקרה. בשנת 1945, הגיעה הקהילה הגאורגית באיראן, יחד עם קהילות אתניות אחרות בצפון איראן, לתשומת לבם של הסובייטים, כמכשיר אפשרי לטיפוח אי שקט פוליטי בתוך איראן. כאשר מנהיגי גאורגיה הסובייטית רצו להחזיר אותם למלודתם, גאורגיה, העדיפה מוסקבה בבירור כי ישארו באיראן. התוכנית הסובייטית הוזנחה רק לאחר שסטלין הגיע להכרה כי שאיפתו להשיג השפעה בצפון איראן סוכלה בידי העקשנות האיראנית ובלחץ ארצות הברית[7].
ביוני 2004, נשיא גאורגיה החדש, מיכאיל סאקשווילי, היה לפוליטיקאי הגאורגי הראשון שביקר בקהילה הגאורגית בפפריידון שאהר. הנשיא נתקבל בחום תוך הנפת דגל חמשת הצלבים הנוצרי, הדגל הגאורגי. בנאומיו הדגיש סאקשווילי את התרומה של הגאורגים האיראניים בהגנה על איראן לאורך כל ההיסטוריה שלהם באיראן[8].
תפוצה גאוגרפית
הגאורגים שחיים כיום באיראן הם צאצאיהם של הגאורגים שהוגלו מקאחתי ומכארתלי בין השנים 1614 ל-1617, מספרם נאמד בכ- 200,000 איש.
השפה הגאורגית עדיין שגורה בפי חלק מהגאורגים באיראן. המרכז של הגאורגים באיראן נמצא בעיר קטנה כ-150 ק"מ מערבית לאיספהאן בשם פריידוּן שאהר (فریدونشهر, בגאורגית: ფერეიდანი). חלק מערבי זה של פרובינציית איספהאן נקרא באופן היסטורי פריידן. ובאזור זה ישנם 10 ערים וכפרים גאורגים. כמו כן, בהרבה ערים גדולות באיראן חיים גאורגים.
מקומות נוספים בהם חיים גאורגים באיראן הינם: נאג'אף אבאד, רהמאט אבאד, יאזדנשאהר, ואמיר אבאד (ליד איספהאן).
בגורג'י מאהאלה בפרובינציית מזנדרן בצפון איראן, חיים גאורגים שהם נחשבים אתנית לגאורגים אבל אינם דוברי השפה הגאורגית. אף על פי כן הם שמרו סממנים של התרבות הגאורגית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עבאס הגדול (شاه عباس بزرگ) - עבאס הראשון השאח של פרס מהאימפריה הספווית (1571-1629).
- ^ פראח אבאד בנפת סארי (شهرستان ساری) שבמחוז מזנדרן (استان مازندران)
- ^ רודולף מאטתה (1999), הפוליטיקה של המסחר באיראן הספווית: משי תמורת מתכת כסף 1600-1730, מסת"ב 0521641314, (באנגלית)
- ^ קיזילבאשים (قزلباش או בטורקית עות'מאנית: ראש אדום) - הם קבוצות צבאיות שיעיות (غلاة), ממוצא טורקמני, שעזרו בייסודה של האימפריה הספווית. הם שרתו בצבא הפרסי-ספווי ונשאו משרות בכירות בשירות הציבורי
- ^ עות'מאנים טורקים (Osmanlı Türkleri) - קהילה מוסלמית (בערבית: ملة) שהיו במעמד השולט באימפריה העות'מאנית, המעמד שהיה מעליהם היה בית המלוכה העות'מאני עצמו.
- ^ פריידן שאהר (فریدونشهر) - מרכז מינהלתי של נפת פריידן שאהר (شهرستان فریدونشهر) במערב מחוז אספהאן שבאיראן.
- ^ סווטלנה סאברנסקיאיה ווולדיסלב זובוק (עורכים), ההיסטוריה הבינלאומית של המלחמה הקרה, 14/15 - דיווחי הוועידה, הערות מחקר ועדכוני ארכיון, עמ' 401, (באנגלית)
- ^ תאורים של הביקור "איראן-עיתון", (פרסית)
