ג'ימי ארנסט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. הנס-אולריך ארנסט (באנגלית: Hans-Ulrich Ernst 24 ביוני 1920 - 6 בפברואר 1984), הידוע בשם ג'ימי ארנסט, היה צייר יהודי-אמריקאי יליד גרמניה.
ג'ימי ארנסט נולד בשנת 1920 בקלן, גרמניה, לצייר הסוריאליסטי מקס ארנסט וללואיז שטראוס-ארנסט, היסטוריונית ועיתונאית אמנות ידועה. הוריו נפרדו ב-1922 והתגרשו סופית ב-1926 וארנסט נשאר עם אמו בקלן. הוא ביקר את אביו בצרפת ב-1930, שם פגש אמנים רבים, ביניהם לואיס בונואל, סלבדור דאלי, אלברטו ג'קומטי, אנדרה מאסון, ז'ואן מירו, מאן ריי, איב טנגוי, ולאונורה קרינגטון. בפברואר 1933, חודש לאחר שאדולף היטלר הפך לקנצלר גרמניה, ערכו האס אס חיפוש בדירתה של אמו לואיז שטראוס. כאינטלקטואלית ידועה ויהודיה היא נחשבה כחשודה על ידי המשטר החדש. ארנסט נשלח לגור עם סבו, אביה של לואיז, בזמן שאמו עברה לפריז. ביוני 1938 הפליג ג'ימי לניו יורק מנמל לה האבר על אניית ה-SS מנהטן.
שם פגש גולים אירופים רבים ואמני אוונגרד של העיר. בשנת 1940, הוא פנה לוריאן פריי (מה-ERC, ועד ההצלנ והחירום) כדי להבטיח את שחרורו של אביו מהכלא. ה-ERC הבטיח את שחרורו ב-1941 ומקס ארנסט הגיע לניו יורק מצרפת הכבושה בידי הנאצים. בשנת 1944, ללא ידיעה לג'ימי, נרצחה אמו באושוויץ לאחר שנשלחה לשם ממחנה הריכוז דראנסי בצרפת.
קריירה
ארנסט הפך למנהל גלריית האמנות של המאה הזו ב-1942. שנה לאחר מכן הציג את תערוכתו הראשונה.
בשנת 1948, ויליאם בזיוט, בארנט ניומן, דייוויד הייר (אנ'), רוברט מאת'רוול ומארק רותקו הקימו בניו-יורק בית ספר בשם "Subjects of the Artist School", בו התקיימו הרצאות פתוחות לקהל הרחב, עם דוברים כגון ז'אן ארפ, ג'ון קייג' ואד ריינהרדט (אנ'). בית הספר נכשל כלכלית ונסגר באביב 1949,[1][2] אך אוניברסיטת ניו-יורק השתלטה על המוסד ושינתה את שמו ל"סטודיו 35".[3] במקום התקיים סימפוזיון-פאנל סגור בין ה-21 ל-23 באפריל 1950, שאורגן על ידי רוברט גודנף (אנ') והונחה על ידי ריצ'רד ליפולד, רוברט מאת'רוול ואלפרד בר (אנ'), מנהל המוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA). מטרת המפגש הייתה מסגור והגדרה של תנועת אמנות.[4] בסוף הישיבה הסגורה הוצע על ידי אדולף גוטליב שהאמנים הנוכחים ימחו על ההטיה השמרנית של חבר השופטים בתחרות הקרובה במטרופוליטן.[5]
במשך שלושה שבועות כתב גוטליב טיוטת מכתב גלוי לנשיא מוזיאון המטרופוליטן, תוך התייעצות עם אד ריינהרדט וברנט ניומן. הגרסה הסופית נשלחה לחתימתם של 28 אמנים. ניומן התקשר לג'קסון פולוק מדירתו של גוטליב בברוקלין, וביקש שיגיע לעיר באופן מיידי על מנת להוסיף את חתימתו. פולוק שלח במקום זאת מברק בו כתב: "תמכתי במכתב המתנגד לתערוכה של שנת 1950 במוזיאון המטרופוליטן לאמנות. ג'קסון פולוק".[6]
המכתב נחתם על ידי ארנסט, אדולף גוטליב, רוברט מאת'רוול, ויליאם בזיוטס, הנס הופמן, בארנט ניומן, קליפורד סטיל, ריצ'רד פוזט-דארט, תיאודורוס סטמוס, אד ריינהרדט, ג'קסון פולוק, מארק רותקו, בראדלי ווקר טומלין, וילם דה קונינג, הדה שטרן, ג'יימס ברוקס, וולדון קיס ופריטץ בולטמן. הפסלים התומכים במכתב ושמם נוסף לו, היו הרברט פרבר, דייוויד סמית', איברם לאסאו, מרי קאלרי, דיי שנבל, סימור ליפטון, פיטר גריפ, תיאודור רוזק, דייוויד הייר ולואיז בורז'ואה.[7]
.[8]
בשנת 1951 קיבל ארנסט תפקיד של מדריך במחלקה לעיצוב, ברוקלין קולג' .
בשנת 1969 הוא עבר לאיסט המפטון. הוא גם בנה בית חורף בפלורידה ב-1980.
בשנת 1961 הוענקה מלגת גוגנהיים ותואר כבוד מאוניברסיטת לונג איילנד (קולג' סאות'המפטון) ב-1982. בשנת 1977 נבחר גם אקדמיה האמריקאית לאמנויות וספרות ולאקדמיה הלאומית לעיצוב כאיש אקדמיה.
חיים אישיים
ארנסט נישא לאדית דאלאס באומן ברודי (הידועה בשם דאלאס), סוכנת כישרונות של האחים וורנר, ב-3 בינואר 1947. [9] נולדו להם שני ילדים, איימי לואיז (1953) ואריק מקס (1956). [10] בנו אריק ארנסט ובתו איימי ארנסט שניהם אמנים.
ספר הזיכרונות שלו, A Not-So-Still Life, העוסק בצעירותו ובשנותיו הראשונות בארצות הברית, פורסם זמן קצר לפני מותו ב-1984. [11]
דאלאס ארנסט ייסדה את פרס ג'ימי ארנסט לזכר בעלה. הפרס בסך 10,000 דולר ניתן לצייר או פסל "שתרומת חייו לחזון שלו הייתה עקבית ומסורה כאחד".[12] האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות מעניקה את הפרס מדי שנה מאז 1990.[12]
קישורים חיצוניים
- ג'ימי ארנסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ The Editors of Encyclopaedia Britannica, Subject of the Artist, art school, Encyclopaedia Britannica
- ^ Subjects of the Artist School, Oxford Refenrece
- ^ Rosenberg, Bonnie., An Inside Look at the Abstract Expressionists, NewYorkArtWorld
- ^ Steven, Mark; Swan, Annalyn, de Kooning: American Master, New York: Alfred A. Knopf, 2005
- ^ Alloway, Lawrence; MacNaughton, Mary, Adolph Gottlieb: A Retrospective, 1995
- ^ Naifeh, Steven; White Smith, Gregory, Jackson Pollock: An American Saga, New York: Clarkson N. Potter, Inc. / Publisher, 1989, עמ' 602
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים , 18 Painters Boycott Metropolitan; Charge 'Hostility to Advanced Art', The New York Times, 22 במאי 1950 - ^ The Irascibles, retrieved October 25th 2008 (אורכב 22.06.2008 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Kuspit, p. 149
- ^ Kuspit, pp. 150,152
- ^ Ernst
- ^ 12.0 12.1 "Jimmy Ernst Award". American Academy of Arts and Letters. אורכב מ-המקור ב-14 בספטמבר 2010. נבדק ב-7 באוקטובר 2010.
{{cite web}}: (עזרה)
