ג'יימס רורימר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ג'יימס ג'וזף רורימר[1] (באנגלית: James Joseph Rorimer; 7 בספטמבר 1905 – 11 במאי 1966) היה אחד מאנשי המונומנטים, אוצר אמנות אמריקאי ומנהלו לשעבר של מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ואחד ממייסדי הקלויסטרס, אחד מאגפי המוזיאון המוקדש לאמנות ולארכיטקטורה של אירופה של ימי הביניים.
ביוגרפיה
רורימר נולד בקליבלנד, אוהיו, בנם של אדית (לבית ג'וזף) ולואי רורימר.[2][3] משפחתו הייתה יהודית, ושם המשפחה שלהם היה במקור "רוהרהיימר".[4]
הוא למד בבית הספר התיכון האוניברסיטאי בקליבלנד. הוא בילה את השנים 1920–1922 בלימודים באקול גורי בפריז לפני שחזר להשלים את לימודיו בארצות הברית באוניברסיטת הרווארד.[5] בהרווארד הוא למד אצל המוזאולוג פול ג'יי סאקס והיסטוריון האמנות וולטר קוק.[6] בשנת 1927 סיים רורימר את לימודיו בהרווארד, בהצטיינות, עם תואר באמנויות יפות.[7]
קריירה
מיד לאחר שסיים את לימודיו בקולג', הוא התקבל לעבודה במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, והחל בקריירה במוזיאון שתימשך כל חייו הבוגרים. מתפקידו הראשוני כעוזר במחלקה לאמנויות דקורטיביות הוא עלה במהירות בסולם הדרגות והפך לאוצר האגף לאמנות ימי הביניים ב-1934. לאחר שעבד בשיתוף פעולה הדוק עם האוצר הקודם, המנטור שלו ג'וזף ברק, ניצל רורימר את תפקידו החדש כדי להמשיך את הפרויקט החשוב ביותר של ברק: תכנון ובניית הקלויסטרס, מאגפי המוזיאון המוקדש לאמנות ולארכיטקטורה של אירופה של ימי הביניים.[7]
ב-1938 נפתח הקלויסטרס ורורימר מונה לאוצר שלו, תפקיד שהביא עמו חובות חדשים כגיוס כספים ואיסוף וקנייה של אוסף החדש. בין היצירות שנרכשו על ידי רורימר עבור הקלויסטרס, הוא "ציד החד-קרן", סדרה של שבעה שטיחי קיר שנארגו בין השנים 1594–1505.[7]
מלחמת העולם השנייה
הקריירה של רורימר במוזיאון נקטעה בעקבות כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, והוא גויס לחיל הרגלים בצבא ארצות הברית ב-1943. עד מהרה הוא מונה למשרה שהתאימה יותר לכישוריו המיוחדים, כקצין ב-"מדור אנדרטאות, אמנויות וארכיונים" (MFAA) בנורמנדי ובפריז, ולאחר מכן בגרמניה. היחידה נודעה בשם אנשי המונימנטים.
בזמן שהותו בפריז, נפגש רורימר עם רוז ואלאן, היסטוריונית אמנות ועובדת בגלריה הלאומית של ז'ו דה פאום. במהלך הכיבוש הגרמני של צרפת, שוד הנכסים ואוספי האומנות נעשה באמצעות "הצוות המיוחד לאמנות פלסטית" (Sonderstab Bildende Kunst), בפיקודו של רייכסלייטר אלפרד רוזנברג לשטחים הכבושים (מבצע רוזנברג-Einsatzstab Reichsleiter Rosenberg für die besetzten Gebiete- ERR) אשר ייעד את הגלריה הלאומית ז'ה דה פום כמקום המרכזי לאחסון ומיון אוצרותיהם הגנובים. ואלאן הייתה החברה היחידה בצוות המקורי של המוזיאון, שנשאר לאחר השתלטות הנאצים. היא ריגלה אחרי הנאצים, שלא הבינו שהיא דוברת גרמנית, ושמרה תיעוד מפורט על הובלת יצירות אמנות שנגנבו על ידי חברי הרייך השלישי. היא העבירה מידע למחתרת הצרפתית ולרורימר.[8]
בעודו בגרמניה, הועלה רורימר לראש מדור MFAA של המחוז הצבאי המערבי של הארמייה השביעית, שם הוטל עליו לחשוף ולשמר יצירות אמנות משמעותיות שנגנבו על ידי הנאצים. במסגרת שירותו הוא היה אחראי לתפיסת אוספי האמנות שנגנבו בידי גרינג וגבלס.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה, חזר רורימר למוזיאון ולתפקיד חדש (ב-1949) כמנהל הקלויסטרס, כפוף ישירות למנהל המטרופוליטן, פרנסיס הנרי טיילור. בשנת 1950, ג'יימס פרסם את התיאור של שירותו במלחמת העולם השנייה בספר "Survival: The salvage and protection of art in war". עם התפטרותו של טיילור ב-1954, היה רורימר ברשימת המועמדים הקצרה למלא את תפקידו, והוא הפך למנהל המוזיאון שמונה חודשים לאחר מכן ב-1955.[9]
כמנהל המטרופוליטן הוכיח את עצמו כמנהל מוכשר, אם כי תקופתו הייתה נגועה במאבקים שנויים במחלוקת עם נאמני וצוות המוזיאון. אף על פי כן, המוזיאון ברשותו רכש יצירות חדשות ומשמעותיות רבות במהלך אחת-עשרה שנות כהונתו, כולל אריסטו של רמברנדט, אריסטו מתבונן בפרוטומה של הומרוס. בזמן ניהולו כמות המבקרים במוזיאון שולשה מ-2 מיליון עד 6 מיליון מבקרים מדי שנה. בספטמבר ואוקטובר 1965, בהנהגתו של רורימר, אירח המוזיאון את הכינוס של המועצה הבינלאומית למוזיאונים שהתקיים מחוץ לאירופה.[10][11]
חיים אישיים
בשנת 1942 התחתן רורימר עם קתרין סרל. נולדו להם שני ילדים, אן ולואי.[5]
רורימר מת בשנתו ב-11 במאי 1966 מהתקף לב.[12][7][13]
ביוגרפיה
- James Rorimer. 'Survival: the salvage and protection of art in war. Abelard Press, 1950
- Dictionary of Art Historians page on James J. Rorimer
- Thomas Hoving. Making the Mummies Dance. New York: Simon and Schuster, 1993
קישורים חיצוניים
- PBS (WNET, New York): "The Rape of Europa." November 24, 2008
- The James J. Rorimer Papers, 1927-1966 from The Cloisters Library and Archives
- James J. Rorimer Records at The Metropolitan Museum of Art Archives
- James J. Rorimer Papers at the Smithsonian Archives of American Art
- World War II “Monuments Men” Archival Collections at the Archives of American Art - online exhibition, includes digitized items from Rorimer's papers
הערות שוליים
- ^ Rorimer, J.J. (1950). Survival: The Salvage and Protection of Art in War. Abelard Press. נבדק ב-9 במרץ 2015.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Encyclopedia of Cleveland History: RORIMER, LOUIS". ech.case.edu. נבדק ב-9 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "LOUIS RORIMER, 67, ARTIST, DECORATOR; Former Official of American Institute of Decorators Dies". The New York Times. 1 בדצמבר 1939. נבדק ב-28 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Piña, L.A. (1990). Louis Rorimer: a man of style. Kent State University Press. ISBN 9780873384186. נבדק ב-9 במרץ 2015.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 5.0 5.1 "James J. Rorimer papers, 1923-1982". Archives of American Art, Smithsonian Institution. נבדק ב-10 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The James J. Rorimer Papers, 1927-1966". Cloisters Archives Collection. The Metropolitan Museum of Art Libraries. נבדק ב-10 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 "James Rorimer of Metropolitan, Duncan Phillips, Collector, Die; Mr. Rorimer JAMES J. RORIMER OF MUSEUM IS DEAD". The New York Times. 12 במאי 1966. נבדק ב-28 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ueno, Rihoko. "Artful Collaborators: James J. Rorimer and Rose Valland". Archives of American Art Blog. Archives of American Art, Smithsonian Institution. נבדק ב-10 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "ART MUSEUM ELECTIONS; J. J. Rorimer and D. C. Josephs Among Those Elevated". The New York Times. 20 בספטמבר 1955. נבדק ב-28 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Finding aid for the Metropolitan Museum of Art records regarding International Council of Museums, 1951-1965, The Metropolitan Museum of Art. Retrieved 25 July 2014.
- ^ "New Library Marks Milestone For Museum's Active Director; James Rorimer Will Now Push on for $4 Million Wing for American Art". The New York Times. 26 בינואר 1965. נבדק ב-28 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "James J. Rorimer 1905-1966". The New York Times. 15 במאי 1966. נבדק ב-28 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "James Rorimer Left Cloisters to Excel in a Bigger Job". The New York Times. 12 במאי 1966. נבדק ב-28 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה)
34740699ג'יימס רורימר