ג'יימס בארד
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. ג'יימס בארד (באנגלית: James Bard; 1815-1897) היה אמן ימי במאה ה-19. הוא ידוע בציורי כלי השיט שלו, בעיקר של ספינות קיטור. עבודותיו מוגדרות לעיתים כאמנות נאיבית. על אף שבארד מת עני וכמעט נשכח, עבודותיו הפכו ליקרות ערך. לבארד היה אח תאום, ג'ון (1815–1856) והם שיתפו פעולה בתחילת דרכם בציור.
חייו
ג'יימס בארד וג'ון בארד נולדו בשנת 1815 בעיר ניו יורק. אביהם היה ג'וזף בארד, שנולד באנגליה. אמם הייתה נלי פורוויס בארד, שנולדה בסקוטלנד. היו להם לפחות שני אחים (ג'וזף וג'ורג'), שתי אחיות גדולות (אלן ומרי) ואחות אחת צעירה יותר, מרגרט. זמן מה לפני 1843 התחתן בארד עם הרייט דג'וט, שהייתה מבוגרת ממנו בשש שנים. נולדו להם שישה ילדים, אך בין 1843 ל־1856 נפטרו חמישה מהם. רק בתם אלן שרדה.
אחיה של הרייט, אלברט דג'וט, הפך לימים לקברניט ספינת קיטור ונעשה אדם עשיר, שהזמין מספר עבודות אצל גיסו ג'יימס בארד.
יצירה
.jpg)
עבודה עם ג'ון בארד
התמונה הידועה הראשונה של האחים בארד היא של ספינת הקיטור "בלונה", שנעשתה בשנת 1827 כשהיו בני 12. [4] ג'יימס המשיך לעבוד עם ג'ון בשנות השלושים של המאה ה-19. לא ניתן לדעת אילו חלקים מהעבודה בוצעו על ידי כל אחד מהאחים. על עבודותיהם המשותפות חתומים "J & J Bard". אף עבודה לא שרדה בחתימת ג'ון בלבד, אך ישנם כמה "Jas. Bard" חתומים.[1]
עבודותיהם בשנות השלושים של המאה ה-19, היו בצבעי מים. הם החלו לשפר את הטכניקה שלהם ועברו לציור בצבעי שמן בשנות הארבעים. קיימת רק דוגמה אחת המתעדת את עבודתם המשותפת משלב זה, משנת 1842 - בתצוגה גדולה של עבודות של אמנים ימיים אחרים בעיר ניו יורק.
הציורים המשותפים האחרונים הידועים של האחים הם משנת 1849. אלה ציורי ספינות הקיטור "וילסון ג' האנט" ו"הסנטור", שניהם עזבו את אזור ניו יורק במארס 1850 כדי לנסוע לדרום אמריקה בדרך להגיע אל הזהב בקליפורניה. אחרי ציורים אלה, אין שום עדות נוספת לשיתוף הפעולה של ג'ון בארד. מניחים כי הוא נסע לחפש זהב, אך אין שום עדות למקום הימצאו או לפעילותו של ג'ון במהלך תקופה זו. ידוע שג'ון אושפז בבית חולים לעניים בניו-יורק. הוא נפטר ב־18 באוקטובר 1856, ונקבר בקבר לא מסומן בבית הקברות גרין-ווד בברוקלין.
עבודות מאוחרות
.jpg)
פריצת הדרך שעשה ג'יימס בארד לבדו מסומנת על ידי ציורי השמן של ספינות הקיטור "אוקיינוס" ו"בוסטון" במארס 1850, עליהם חתום ג'יימס לבדו. בשנות ה -50 של המאה ה -19 היו תקופת הפיתוח של בניית ספינות בניו יורק, ובארד קיבל הזמנות רבות מבעלי ספינות שנבנו באותה העת. נראה כי בארד התפרנס בצורה צנועה מיצירתו, מכיוון שהוא היה רשום כ"אמן "בספריות עירוניות שונות, אך הצלחתו הכספית הייתה מוגבלת, מכיוון שאין שום תיעוד לכך שבארד פתח חשבון בנק או היה נדל"ן בבעלותו. ישנה הוכחה כלשהי שהוא עבד כמכונאי רכבת בשנות ה-60 של המאה ה-19. בשנות ה-80 של המאה ה-19 הופסקו ההזמנות לעבודותיו של בארד, אם כי בשלהי 1890 הוא עדיין הצליח למכור שני ציורים.[2]
בשנת 1892, עם הגיל הידרדרה יכולתו לצייר, וככל הנראה הוא כבר לא היה מסוגל להתפרנס. בשנות ה-90 של המאה ה -19 עברו בארד ואשתו לווייט פלייס, ניו יורק, כנראה לגור עם בתו, אלן, שהייתה לה היכולת היחידה, גם אם מוגבלת, לפרנס אותם. בסוף 1896, אשתו של בארד חלתה בדלקת ריאות ונפטרה ב־5 בינואר 1897.
ג'יימס בארד עצמו נפטר ב־26 במרץ 1897. בתם אלן חיה עד שנת 1919. היא עבדה כמשרתת. חברו של אביה, סמואל וורד סטנטון, עזר לה לה באמצעות כסף ששלח לה מדי חודש. מלבד עבודותיהם, ג'יימס וג'ון בארד לא השאירו ניירות, כתבי-עת, צוואות או מסמכים אחרים.
בארד כמעט ונשכח בזמן מותו בשנת 1897. חברו, האמן הימי וההיסטוריון סמואל וורד סטנטון, ספד לו.[1]
סגנון
במהלך חייו, צייר ברד רישומים של לפחות 3,000 כלי שיט, כולל ככל הנראה כל ספינות הקיטור שנבנו בניו יורק במהלך חייו הפעילים כאמן. [8] העבודות של בארד כללו מרכיבים פופולריים שנועדו לרצות את הלקוחות. סירות מפרש הוצגו שכל מפרשיהן פתוחים. כמו כן הוצגו ספינות קיטור כשדגלים רבים הונפו עליהן, שאחד מהם נשא את שם הספינה. בדוגמה אחת, ג'יימס וג'ון בארד ציירו עבור פטרונם קורנליוס ונדרבילט, אז אחד האנשים העשירים ביותר בארצות הברית. הציור מציג תחרות שבה ניצחה הספינה "אורגון" את הספינה של ונדרבילט, אך בציור המצב מוצג הפוך - ספינתו של ונדרבילט מוצגת כמנצחת וממלאת את רב שטח הציור.[3]
בארד עשה מאמצים רבים כדי לקבל את פרטי הספינות בצורה מדויקת, כולל מדידה אישית של הספינה המדוברת. ישנם שרטוטים מקדימים עבור כמה כלי שיט. באותה תקופה היה נהוג שאמנים ימיים יציירו מספר רב של יצירות של כלי בודד, אבל להציגם על רקעים אחרים, תלוי בהזמנות הפטרונים. בארד פעל לפי נוהג זה, וצייר לעיתים קרובות את אותו כלי שיט מספר פעמים.
_01.jpg)
הכרה מאוחרת יותר
ככל שבארד התבגר, הצילום נעשה יותר ויותר בשימוש גם בתחומי הימי, וספינות קיטור עצמן פחתו בחשיבותם ביחס למסילות הרכבת. במהלך חייו של בארד, סטנטון, היה האמן היחיד שהודה בהשפעתו של בארד, וקבע בספרו "ספינות קיטור אמריקאיות" משנת 1895 כי בארד היה ג'נטלמן שהחל בעבודתו על דיוקנאות ספינות קיטור לפני 1830, "והעולם הימי חייב לו תודה על תרומתו לתיעודן הנכון של אוניות הקיטור המפורסמות".
מרבית העבודות של בארד נעשו עבור אנשים שעסקו בספינות קיטור או בים, וכאשר אנשים אלה מתו או יצאו מעסק, העבודות אבדו או נהרסו. בראשית המאה העשרים החלו ההיסטוריונים להסתמך על יצירות בארד שנותרו כאסמכתאות.
בשנת 1924, לראשונה מאז 1842, הוצגו שתי יצירותיו של בארד בתערוכת אמנות.
_by_Bard.jpg)
אחרי ההספד 1897לא נכתב דבר על האחים בארד כאמנים עד שנת 1949, אז כתבו אלכסנדר קרוסבי בראון והרולד סניפן מאמר שפורסם ב"אמנות באמריקה" שהתמקד ביצירתם של האחים בארד, דיוק הרישומים שלהם וחשיבותם עבור היסטוריונים ימיים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Stanton, Samuel Ward, American Steam Vessels, Stanton, NY 1895, republished as American Steam Vessels—The Classic Illustrations, New York, Dover 2003,
- ^ "James and John Bard: Ship Painters of the Hudson River", Issuu (באנגלית)
- ^ Mariner's Museum and Peluso, Anthony J., Jr., The Bard Brothers—Painting America under Steam and Sail, Abrams, New York 1997
