ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, מלך בהוטן
| שושלת בית ואנגצ'וק (House of Wangchuck) | |||
|---|---|---|---|
| |||
| |||
ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק (בכתב אנגלי Jigme Singye Wangchuck, נולד ב-11 בנובמבר 1955 ארמון דצ'נ'ולינג בתימפו) היה מלך בהוטן (דרוק גיאלפו = מלך הדרקונים) בין השנים 1972–2006 והוא אביו של המלך הנוכחי, ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק.
קיבל חינוך אצל מורים פרטיים ובבתי ספר בהודו ובאנגליה ואחרי שובו לבהוטן גם באקדמיה על שם אוגיין ואנגצ'וק בעיר פארו. הוא ירש את הכתר אחרי מות אביו מהתקף לב בשנת 1972 ונאלץ להפסיק את לימודיו. הוכתר בטהימפהו ב-2 ביוני 1974. באותו זמן היה המלך הצעיר בעולם - בן 18.
מלוכתו
שלטונו התנהל בהשפעת המסורת הדתית הבודהיסטית המושרשת בארצו. עם זאת, בהמשך הונהגו בימי מלוכתו מספר רפורמות ושינויים - כמו למשל התאפשרה הגישה לטלוויזיה (1999) ולאינטרנט. בשנת 1998 הפחית את הסמכויות האבסולוטיות של המלך לטובת אלו של הממשלה. בשנת 2002 התקיימו לראשונה בחירות למנהיגי הכפרים (גופ) ומנהיגי קהילות (גווג gewog).
המלך הביע אי שביעות רצונו מהשימוש הבלעדי במדד הצמיחה הכלכלית המיוצג על ידי התמ"ג בדירוג התפתחות המדינות בעולם, כשבהוטן נמצאת מבחינה זו בתחתית הסולם. לפי דעתו איכות החיים של העמים צריכה לקחת בחשבון גם גורמים אחרים כמו "האושר" ולפיכך הציע יצירת מדד חדש הנקרא "אושר לאומי גולמי או "אל"ג" - (GNH) Gross National Happiness). אל"ג כולל ארבעה עמודים: עצמאות כלכלית, שמירה על סביבה, קידום תרבותי וניהול טוב, באינטראקציה, השלמה הדדית ושילוב. הם מגלמים בתוכם את הערכים הלאומיים והמקומיים, האסתטיים ואת המסורות הרוחניות. [1] מבחינת מדיניות החוץ, בזמנו, בשנת 1973 הצטרפה בהוטן לארגון המדינות הבלתי-מזדהות. משנות ה-1990 התחילה בהוטן להקים יחסים דיפלומטיים עם מדינות אחרות, כולל ארצות שכנות כמו הודו ונפאל. בתחום הדמוגרפי והתרבותי-לשוני העריכו ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק ויועציו כי העלייה במספר התושבים הנפאלים, בני הדת ההינדואיסטית, שלא מילאו את הקריטריונים להתאזרחות שנקבעו בחוק האזרחות משנת 1985, עלולה לערער את זהותה וצביונה האתני, התרבותי והדתי של המדינה. על כן בשנים 1988- 1989 העלה את הססמה "מדינה אחת, עם אחד". הונהג החוק שכפה את "דריגלם נאמז'ה" (Driglam namzha) ("כללי התנהגות ונימוסים טובים"), חובת כל תושבי הממלכה ללבוש בפומבי בגדים מסורתיים בהוטניים וללמוד בבתי הספר את השפה הרשמית - דז'ונגה, בלבד. הופסק לימוד השפה הנפאלית בבתי ספר. חוק זה התקבל כגזירות על חלק גדול מהאוכלוסייה ממוצא נפאלי - הקרויה "לוטצ'מפה" (לוטשאמפה) ("אנשי הגבול הדרומי"). [2] [3] בשנת 1998-1996 גירש כ-107,000 נפאלים מבהוטן, כחמישית מאוכלוסיית הממלכה. פליטים אלה הועברו לשבעה מחנות בהודו ואחרי שנת 2003 נקלטו במספר מדינות מפותחות מאירופה, אמריקה ואוסטרליה-אוקיאניה. בסוף שנת 2003 פיקד המלך על מסע צבאי ראשון שהתנהל בבהוטן אחרי מעל מאה שנים, על מנת לגרש את חברי הארגון הבדלני מאסאם שהיו נוהגים לתקוף מטרות בהודו משטח בהוטן. כמו כן סילק מן המדינה מיליטנטים בדלנים נפאליים מדרום בהוטן.
ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק נודע בסגנון חייו הצנוע. העדיף להתגורר בבית קטן השוכן בגובה מעל עיר הבירה תימפו, מאשר בארמון המבוצר ששימש מושב לאספה הלאומית ולמקום מגורים לארבע נשותיו.
התפטרותו
ב-17 בדצמבר 2005 הודיע המלך על כוונתו להתפטר וב-14 בדצמבר 2006 ויתר באופן מיידי על שלטון לטובת בנו שלו ושל אשתו השלישית, ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק. כמו כן החליט על קיומן של בחירות פרלמנטריות דמוקרטיות ראשונות שהתקיימו כעבור שנתיים ב-2008.
למלך ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק ארבע נשים שהן אחיות. מהן נולדו לו חמישה בנים וחמש בנות.
קישורים חיצוניים
- 2007 Lindsay Brown,Bradley Mayhew ,Bhutan, Lonely Planet guide
- המשפחה המלכותית בבהוטן
- באתר 2008 מאה שנים למונרכיה בבהוטן
הערות שוליים
- ^ site Bhutan 2008
- ^ על היסטוריה של בהוטן
- ^ אתר תיירות ממלכתי
24694858ג'יגמה סינגייה ואנגצ'וק, מלך בהוטן