ג'ון ווטסון גורדון
 |
ג'ון ווטסון גורדון (באנגלית: John Watson Gordon; 1788 – 1 ביוני 1864) היה צייר דיוקנאות סקוטי ונשיא האקדמיה המלכותית הסקוטית.[1]
ביוגרפיה
גורדון נולד באדינבורו, בנו הבכור של קפטן ווטסון. הוא חונך במיוחד כדי להכין אותו ללימודי הנדסה. אך הוא נכנס כסטודנט בבית הספר הממשלתי לעיצוב. הוא גילה נטייה טבעית לאמנות, ואביו שוכנע לאפשר לו להפוך את האמנות כמקצוע.[2] קפטן ווטסון היה בעצמו שרטט מיומן, ואחיו ג'ורג' ווטסון, היה לאחר מכן נשיא האקדמיה המלכותית הסקוטית, וצייר דיוקנאות מכובד מאוד, בדומה להנרי רייבורן, שהיה ידיד המשפחה.
בשנת 1808 הציג גורדון תמונה בליסיאום ברחוב ניקולסון, אדינבורו - התערוכה הפומבית הראשונה של ציורים בעיר זו - והמשיך במשך כמה שנים להציג נושאים מורכבים אף שהם צוירו בצורה חופשית הם היו חסרי עוצמה ואופי, בניגוד לתמונות הדיוקן שביצע. לאחר מותו של סר הנרי רייבורן ב-1823 הוא הצליח יותר בעיסוקי הדיוקנאות. הוא הוסיף לשמו את גורדון ב-1826.
אחד הדמויות המוקדמות שצוירו על ידו, היה סר וולטר סקוט, שישב כדיוקן הראשון ב-1820. ואחריו הגיע לוקהארט ב-1821; פרופסור וילסון, 1822 ו-1850, שני דיוקנאות; סר ארצ'יבלד אליסון, 1839; ד"ר צ'למרס, 1844 וכן הלאה.
בין יצירותיו החשובות ביותר ניתן למנות את הדיוקן של המרקיזה הראשונה מדלהוזי, סר אלכסנדר הופ (1835). דיוקנאות אלה בניגוד ליצירותיו המאוחרות היו עשירות בצבע. הציור באורך מלא של ד"ר אלכסנדר ברונטון (1844),[3] וד"ר לי, מנהל האוניברסיטה (1846), מסמנים שינוי בסגנון שלו, שבסופו של דבר הפך את עצמו לסגנון ציור בפשטות קיצונית, הן של צבע והן של טיפול בדמות.
במהלך עשרים השנים האחרונות לחייו הוא צייר אנגלים נכבדים רבים שהגיעו לאדינבורו כדי לשבת מולו. צייר הנוף דייוויד קוקס בחר לנסוע לאדינבורו כדי שיצייר אותו ווטסון גורדון, למרות שהוא לא הכיר את הצייר באופן אישי ולא ביקר מעולם לפני כן בסטודיו שלו. בין הדיוקנאות שצוירו בתקופה זו, במה שניתן לכנות כסגנון השלישי שלו, ניתן למנות את דה קווינסי, גנרל סר תומאס מקדוגל בריסביין, הנסיך מוויילס, לורד מקאוליי, סר מ. פקינגטון, לורד מאריי, לורד קוקבורן, לורד רת'רפורד וסר ג'ון שו-לפבר.
התמונות האחרונות שצייר הן לרוב ברורות ואפורות, לעיתים מראות מעט צבע. הדמות עצמה אפורה מאוד, אבל מצוירת בדיוק מופתי. הוא היה מוצלח מאוד בהצגת אופי הדמות. דוגמה טובה לסגנונו האחרון, הוא הדיוקן של סר ג'ון שו-לפבר.
גורדון היה אחד החברים המוקדמים של האקדמיה הסקוטית המלכותית, ונבחר לנשיא שלה ב-1850 (ג'ורג' הארווי כיהן בתפקיד אחריו);[4] הוא קיבל את תואר האבירות. מאז 1841 הוא היה שותף של האקדמיה המלכותית, ובשנת 1851 הוא נבחר לאקדמאי מלכותי.
גלריה
אלכסנדר מונרו
ג׳יימס הוג
הנסיך מוולס
תומאס המילטון
_by_JW_Gordon.jpg)
_-_1906.9.6_-_Smithsonian_American_Art_Museum.jpg)
_-_Captain_Thomas_Hamilton_(1789%E2%80%931842),_Soldier_and_Writer_-_PG_2750_-_National_Galleries_of_Scotland.jpg)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Gordon, Sir John Watson". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ "Gordon, John Watson"
- ^ Univ, Edinburgh (1867). "Portraits". The Edinburgh University Calendar for the year 1867–86. p. 49.
- ^ Rinder, Frank, ed. (1917). "GORDON, SIR JOHN WATSON". The Royal Scottish Academy, 1826–1916. Glasgow J. Maclehose. pp. 132–138.
