ג'וזפה סארגאט
![]() |
ג'וזפה סארגאט (באיטלקית: Giuseppe Saragat; 19 בספטמבר 1898 – 11 ביוני 1988) היה פוליטיקאי סוציאליסטי ומדינאי איטלקי שכיהן כחבר קבינט ובהמשך כנשיא איטליה החמישי בין השנים 1964 ל-1971.
בצעירותו
סארגאט נולד ב-19 בספטמבר 1898 בטורינו, פיימונטה, ממלכת איטליה, השני מבין שלושה ילדים להורים שמוצאם היה בסרדיניה. אביו, ג'ובאני, היה עורך דין ועיתונאי שעבר לטורינו מעיירה קטנה בדרום סרדיניה.[1]
בצעירותו למד ג'וזפה חשבונאות, לאחר מכן, במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האיטלקי, וגם התקדם לקצונה וזכה בעיטורים. עם סיום המלחמה למד לתואר בכלכלה והצטרף לבנק Banca Commerciale Italiana (אנ') כרואה חשבון.[2][3]
הוא היה חבר במפלגה הסוציאליסטית היוניטרית (אנ') (Partito Socialista Unitario; PSU) משנת 1922, מה שהוביל למספר מעצרים שלו. בעקבות היותו אנטי פשיסט הוא עזב את איטליה ב-1926 ועבר לווינה, וב-1929 המשיך משם לצרפת.[4] מעט לפני עזיבתו הספיק להתחתן עם ג'וזפינה בולאני, תופרת ממילאנו, ממנה נולדו לו ילדיו ג'ובאני וארנסטינה.[3] בתקופת שהותו בצרפת העמיק בכתבים סוציאליסטיים ויצר דיאלוגים עם כמה מהסוציאליסטים הבולטים במדינה.[2]
קריירה פוליטית

לאחר פירוק ה-PSU ב-1930, הצטרף סארגאט למפלגה הסוציאליסטית האיטלקית (אנ') (Partito Socialista Italiano, PSI). הוא נודע כרפורמיסט, ועל אף היותו סוציאליסט דמוקרטי הוא עזב את PSI ב-1947 כדי לשמר את הברית ההדוקה שלו עם המפלגה הקומוניסטית האיטלקית. לאחר מכן הקים את המפלגה הסוציאליסטית של הפועלים האיטלקיים (אנ') (Partito Socialista dei Lavoratori Italiani, PSLI), אשר ב-1952 הפכה למפלגה הסוציאל דמוקרטית האיטלקית (אנ') (Partito Socialista Democratico Italiano; PSDI). הוא מונה להנהיג את ה-PSDI למשך שארית חייו.[4][2]
ב-1944 היה סארגאט שר ללא תיק ולאחר מכן שגריר בפריז מ-1945 עד 1946, לפני שמונה לנשיא האספה המכוננת של איטליה (אנ') באותה שנה עם הקמת הרפובליקה האיטלקית, בתמיכתם של 401 מהחברים. הוא היה שר לענייני חוץ פעמיים ברצף בקבינט האיטלקי תחת אלדו מורו, מנהיג המפלגה הדמוקרטית-נוצרית, מ-1963 ועד סוף 1964, כאשר נבחר לכהן כנשיא איטליה. בחירתו הייתה מקרה נדיר של אחדות בקרב השמאל האיטלקי, בעקבות שמועות על הפיכה נאו-פשיסטית אפשרית, שהתפרסמה בכינוי פיאנו סולו (אנ'), בתקופת נשיאותו של אנטוניו סניי.[2][3]
ג'וזפה כיהן כנשיא למשך 7 שנים, עד לשנת 1971. בתקופת נשיאותו היה הנשיא האיטלקי הראשון שערך ביקור באושוויץ, ונחשב תומך מובהק של מדינת ישראל. הוא גם העניק חנינה לחמישים ואחד פרטיזנים שנשפטו על עבירות רצח. לאחר כהונתו, היה סארגאט סנאטור (איטלקי) לכל חייו (אנ'), הוא חזר לפעילות פוליטית קצרה במסגרת ה-PSDI ב-1975.[4][2]
סארגאט מת ברומא ב-11 ביוני 1988.[5] מסופר כי על אף היותו אתאיסט, הוא הפך בערוב ימיו לקתולי וביקש שתיערך לו הלוויה דתית.[6]
התמודדות בבחירות
שנה | בית | מחוז בחירה | מפלגה | הצבעות | תוצאה |
---|---|---|---|---|---|
1946 | אספה מכוננת | רומא–ויטרבו–לטינה–פרוזינונה | PSIUP | 29,981[2] | נִבחָר |
1948 | לשכת צירים | טורינו-נוברה-ורצ'לי | US | 31,988 | נִבחָר |
1953 | לשכת צירים | טורינו-נוברה-ורצ'לי | PSDI | 16,833 | נִבחָר |
1958 | לשכת צירים | טורינו-נוברה-ורצ'לי | PSDI | 12,484 | נִבחָר |
1963 | לשכת צירים | טורינו-נוברה-ורצ'לי | PSDI | 24,539 | נִבחָר |
בחירות לנשיאות
בחירות 1964 לנשיאות (בסבב הבחירות ה-21) | ||||
---|---|---|---|---|
מועמד | נתמך על ידי | הצבעות | % | |
ג'וזפה סרגאט | PSDI, DC, PSI, PCI, PRI | 646[2] | 67.1 | |
גאטנו מרטינו (אנ') | PLI | 56 | 5.8 | |
אאוגוסטו דה מרסניך (אנ') | MSI, PDIUM | 40 | 4.1 | |
אחרים / קולות לא חוקיים | 221 | 23 | ||
סך הכל | 963 | 100.0 |
קישורים חיצוניים
- ג'וזפה סארגאט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ I segreti dei cognomi: Saragat, creazione di un tempiese che tagliò il “tu”, La Nuova Sardegna (באיטלקית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 SARAGAT, Giuseppe - Enciclopedia, Treccani (באיטלקית)
- ^ 3.0 3.1 3.2 Segretariato generale della Presidenza della Repubblica - Servizio sistemi informatici, Biografia del Presidente Giuseppe Saragat, I Presidenti (באיטלקית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 Saragat, Giuseppe - Enciclopedia, Treccani (באיטלקית)
- ↑ Hevesi, Dennis (1988-06-12). "Giuseppe Saragat Is Dead at 89; President of Italy From '64 to '71". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-02-27.
- ↑ ANNIVERSARI. Padre Rotondi e la «conversione» di Saragat, www.avvenire.it, 2010-04-13 (באיטלקית)
ג'וזפה סארגאט40655504Q1238