ג'וואנשו'
גְ'ווָאנְשׂוּ' (בסינית מפושטת: 颛顼, בסינית מסורתית: 顓頊, בפיניין: Zhuānxū), אשר נודע גם בשם אדון גָאויָאנְג (高陽), היה שליט אגדי בסין העתיקה ונחשב על פי מקורות רבים לאחד מחמשת הקיסרים.
גְ'ווָאנְשׂוּ', נכדו של הקיסר הצהוב מבנו צָ'אנְגיִי (昌意), היה מטבעו יסודי ורב תושיה. הוא שימש עוזר של שָׁאוהָאו במשך 15 שנים, ניהל את האזור של תשעת שבטי לי, וקיבל לנחלה את גָאויָאנְג (בתחום מחוז חנאן של היום), ומכאן הכינוי "אדון גָאויָאנְג". עם מותו של הקיסר הצהוב עלה גְ'ווָאנְשׂוּ' לשלטון מאחר שנודע כבעל סגולה. הוא היה בן 20 באותה עת. כפי הנראה הוביל את שבט שְׁה כשהיגרו מזרחה לשאנדונג של ימינו, שם הגדילו והרחיבו את השפעתם השבטית באמצעות קשרי נישואין עם שבטי דונְגיִי (東夷, מילולית: הברברים מהמזרח).
הארמון בו השתכן הקיסר גְ'ווָאנְשׂוּ' נקרא "הארמון האפל" והיה הארמון הצפוני. על פי המסורות הסיניות כיוון צפון מתקשר לצבע השחור, והאלמנט שלו מבין חמשת האלמנטים הוא מים, ולפיכך בעת העתיקה נהגיו להגיד כי גְ'ווָאנְשׂוּ' עלה לשלטון בסגולת המים, והוא נודע גם בכינוי "הקיסר האפל". העיר דִיצְ'יוֹ (帝丘 "גבעת הקיסר", כיום במחוז חנאן) שימשה עיר הבירה שלו, וכמו מנהיגים אחרים מאותה תקופה, גם לו מיוחסים מינויים של שרים שנעשו מאוחר יותר לאלילים במיתולוגיה הסינית (אם כי ייתכן שהיו דמויות מיתולוגיות מלכתחילה, ומעולם לא התקיימו בפועל).
לאחר שעלה לשלטון יישם ביד קשה את קווי המדיניות של הקיסר הצהוב, והביא לרגיעה בקרב העם. כמו כן היה לו חלק ביצירת לוח השנה האחיד, באסטרולוגיה וברפורמות נגד הדת השאמאנית. הוא יישם שיטה חברתית פטריארכלית (בניגוד לשיטה המטריארכלית שהייתה נהוגה בתקופות קדומות יותר), ואסר על נישואי קרובים.
על פי רשומות ההיסטוריון הוא העביר ביקורת על טיפשותו של אחד מבניו. מאחר שידועים שמותיהם של שני בנים בלבד, ייתכן שהננזף היה גוּן - אביו של הקיסר יוּ', או צְ'יוֹנְגְצָ'אן - מאבותיו של שׁוּן. גם יָאו העביר ביקורת על גוּן והגדיר אותו כבלתי-כשיר והרסני. רשומות ההיסטוריון מגדירות את צְ'יוֹנְגְצָ'אן כפשוט עם חסר חשיבות, אם כי לא ברור כיצד ירד מגדולתו. לגְ'ווָאנְשׂוּ' היו גם שמונה בנים ששמם לא צוין, אך ידוע שהיו בעלי מוניטין טוב, ופעלו מאוחר יותר בשירות שׁוּן.
על פי המסופר, בשנה ה78 לשלטונו, בגיל 98, נפטר ונקבר בפּוּיָאנְג (במחוז חנאן של היום), ואת כסאו ירש קוּ, הבן של בן-דודו.
מלכי מדינת צ'וּ בתקופת המדינות הלוחמות נחשבו לצאצאיו - בשיר הנודע "צער הפרידה" של צ'וּ' יְוֵּ'אן (屈原《离骚》) הכותב מייחס עצמו לזרעו של גְ'ווָאנְשׂוּ', וידוע כי היה בן לאותו שבט של מלכי צ'וּ.
במסורת העממית
על פי האגדות, בימיו האחרונים של הקיסר הצהוב האמינו תשעת שבטי לי בכישוף, זבחו לשדים ורוחות, הזניחו את ענייני העולם הזה, קבעו החלטות על בסיס הטלת גורלות שביצעו מכשפים אשר ניתן היה למצוא בכל משק בית, והאנשים הפסיקו להתייחס ברצינות לפולחן השמיים. ומכל אלו גם הייצור החקלאי נפגע. על מנת לטפל בבעיה ביצע גְ'ווָאנשׂ'וּ רפורמה בדת, ובעצמו ביצע באדיקות ובלב שלם את פולחן השמיים ופולחן האבות, ובכך היווה דוגמה אישית לעם כולו. בנוסף מינה את המפקח על הדרום לאחראי על חג פולחן על מנת להרגיע את הרוחות. ואת המפקח על הצפון (כפי הנראה מבני לי) מינה לאחראי על הממשל ובכך הרגיע את העם, השיב את העם לדרכי העולם ולעיסוק בייצור חקלאי, ועודד אנשים להכשיר את השדות. פקודתו האוסרת תיקשור באמצעות הטלת גורלות החזירה את העם לדרך הישר והסדר שב על כנו.
הערות שוליים
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ג'וואנשו'27989864