רוי לופס דה וייאלובוס
| לידה |
סביבות 1500 מאלגה, ספרד |
|---|---|
| פטירה |
4 באפריל 1546 אמבון, איי התבלינים |
| לאום | ספרדי |
| מספר מסעות | 1 |
| גילויים בולטים | לייטה וסאמאר להם העניק את השם "לאס פיליפינאס" (הפיליפינים) |
| אזורים שחקר |
הפיליפינים צפון מערב האוקיינוס השקט (דה לה טורה) גינאה החדשה (דה רטס) |
רוי לופס דה וייאלובוס (בספרדית: Ruy López de Villalobos; סביבות 1500 - 4 באפריל 1546) היה מגלה ארצות ממוצא ספרדי אשר הפליג מספרד החדשה במטרה לייסד מושבה באיי מערב האוקיינוס השקט שהיו סמוכים לקו ההפרדה עליו הוסכם בחוזה סרגוסה בין ספרד לפורטוגל ב-1529. ככל הנראה, היה זה וייאלובוס שנתן לפיליפינים את שמם, כאשר כינה את האיים שגילה "לאס איסלאס פיליפינאס" לכבודו של פיליפ נסיך אסטוריאס שהפך מאוחר יותר לפליפה השני מלך ספרד. במהלך ניסיונותיו ליצור קשר עם ספרד החדשה, שלח וייאלובוס שני ימאים: ברנארדו דה לה טורה (בספרדית: Bernardo de la Torre), אשר חקר את איי צפון-מערב האוקיינוס השקט דרומית ליפן, ואורטיס דה רטס (בספרדית: Ortiz de Retes), שהפליג לאורך חופי צפון גינאה החדשה והעניק לאי את שמו.
במהלך מסעו מערבה ב-1542 גילה וייאלובוס או אחד מנווטיו, חואן גאטאנו (Juan Gaetano), קבוצת איים, ככל הנראה הוואי. סבורים כי קיומם נשמר בסוד כדי לא לגלות את הנתיב המדויק של ספינות הגליאון של מנילה שחלפו באזור במשך כ-250 שנה, וקיימת מחלוקת רבה האם אכן נתגלו על ידי הספרדים[1].
רקע
פדרו דה אלוואראדו, מושל גואטמלה, ביקר בספרד בזמן שובם של ניצולי משלחות לואאיסה ודה סאבדרה לספרד מפורטוגל, כאשר ביניהם היה אנדרס דה אורדאנטה. הדיווח של דה אורדאנטה תיאר את האפשרויות הרבות במערב האוקיינוס השקט. מלבד איי התבלינים, עליהם ויתרו הספרדים בחוזה סרגוסה, היו איים נוספים צפונה משם בעלי פוטנציאל להתעשרות. דה אלוואראדו ניצל את ההזדמנות והשיג אישור לבניית 11 אוניות לחקר האוקיינוס השקט. מסע החקר הראשון צפונה לאורך חופי צפון אמריקה, שנועד למצוא את שבע ערי הזהב האגדיות של ממלכת סיבולה, עורר את תשומת לבו של המשנה למלך בספרד החדשה, אנטוניו דה מנדוסה, שמיהר לתבוע שליש ולאחר מכן מחצית מכל רווח פוטנציאלי עתידי. מותו של דה אלוואראדו במלחמה מול האינדיאנים בגואטמלה נתן למנדוסה את ההזדמנות להשתלט על המשלחת ולהעניק את הפיקוד לקרוב משפחתו מנישואין, רוי לופס דה וייאלובוס[2].
משלחת אל איי הפיליפינים
מטרות המשלחת היו: הקמת מושבה באיים המכונים "איסלאס דה פוניינטה" (Islas de Poniente; "האיים כלפי מערב") באזור האי סבו כדי לסחור עם סין, הפצת הנצרות בקרב הילידים ומציאת נתיב חזרה לספרד החדשה. וייאלובוס הפליג בראש שש ספינות ו-370 אנשי צוות מנמל בארה דה נבידאד במערב מקסיקו ב-1 בנובמבר 1542: הסנטיאגו, הסן חורחה, הסן אנטוניו, הסן קריסטובל, הסן מרטין והסן חואן. וייאלובוס חלף בדרכו על פני איים המשתייכים לאיי מרשל ולארכיפלג איי קרוליין של ימינו, לפני שקרב אל אזור איי הפיליפינים בינואר 1543. אז ביצע וייאלובוס טעות, כאשר התעלם מעצתו של הנווט שלו, ובמקום לפנות לכיוון קצהו הצפוני של האי מינדנאו, נתיב שהיה מוליך את המשלחת לעבר האי סבו דרך מצר סוריגאו, מצא עצמו תקוע בחוף המזרחי של מינדנאו, ללא רוחות מתאימות, ללא אפשרות למסחר, מכיוון שסינים לא הגיעו למזרח מינדנאו ומול אוכלוסייה מקומית עוינת. המשלחת שהתה במשך 32 יום במינדנאו וסבלה מרעב כבד. בלית ברירה עזבה המשלחת את האי ולאחר ניסיונות כושלים להפליג בשל הרחות החלשות הוקם בסיס על האי סאראנגני (Sarangani) מול הקצה הדרומי של מינדנאו, בו ביקרו בעבר משלחות מגלן ולואאיסה. גם שם סבלו אנשי המשלחת ממחסור במזון ונאלצו לאכול צמחים וחיות לא מוכרים להם, אשר גרמו לחלקם למחלות ולמוות[3].
הגאליוט סן קריסטובל, שעלתה על שרטון באי לימאסאווה (Limasawa) הסמוך ללייטה כחודשיים קודם לכן במהלך סיור, הופיעה במפתיע באפריל 1543 כשהיא נושאת עמה אורז ומוצרי מזון אחרים עבור המשלחת. ב-4 באוגוסט נשלחו הסאן קריסטובל והסן חואן לעבר האיים לייטה וסאמאר במטרה למצוא מזון, כאשר על האחרונה, בפיקודו של ברנארדו דה לה טורה, הוטל להצטייד ואז להפליג צפונה כדי למצוא נתיב שייקח אותה לספרד החדשה[4].
מסעו של דה לה טורה
ברנארדו דה לה טורה נשלח על ידי וייאלובוס באוגוסט 1543 על גבי הספינה סן חואן למצוא נתיב מזרחה בחזרה לספרד החדשה ולהביא את החדשות על מצב המשלחת למנדוסה. היה זה הניסיון הכושל הרביעי בחיפוש נתיב חזרה, שנודע מאוחר יותר כנתיב הגליאון של מנילה, אשר נתגלה רק ב-1565: דה לה טורה הגיע עד קו הרוחב 30 צפון, לפני שנאלץ לשוב על עקבותיו בשל סערה שהסיטה את ספינתו לעבר אזור איי מריאנה. משם הפליג לאי סאמאר, עגן שם ב-31 באוקטובר ובנובמבר הגיע למינדנאו, שם גילה שהמשלחת עזבה את סאראנגני והפליגה לאיי התבלינים. דה לה טורה עצמו הגיע לטידורה לאחר כחודשיים[5][4].
במהלך מסעו צפונה, הגיע דה לה טורה ללייטה ולסאמאר וגילה איים רבים השייכים בימינו ליפן: אטול אוקינטורישימה (Okinotorishima) אותו כינה "פארסה ולה" (Parece Vela; "דמוי מפרש", על שם צורתו), ככל הנראה את מינאמי-טורי-שימה (Minami-Tori-shima, הידוע גם כ"מרקוס איילנד")[6], מספר איים השייכים לאיי בונין אותם כינה "איסלאס דל ארסוביספו" (Islas del Arzobispo; איי הארכיבישוף") ואת "האיים הוולקניים" (Los Volcanes), ביניהם האי איוו ג'ימה של ימינו[5].
מסעותיו של דה לה טורה מוזכרים בתיעוד מסעותיו של הימאי חואן דה גאטאנו (Juan de Gaetano) המופיעים בספר "ויאחה אה לאס איסלאס דה פוניינטה" (Viaje a las Islas de Poniente; "מסע לאיים כלפי מערב", 1546).
הפיליפינים
על פי מספר מקורות, היה זה דה לה טורה שנתן לפיליפינים את שמם, מ"איסלאס דה פוניינטה" (Islas de Poniente; איים כלפי מערב") ל"פליפינאס" (Felipinas), לכבודו של נסיך אסטוריאס באותה תקופה שהפך מאוחר יותר למלך ספרד פליפה השני[7]. מקורות אחרים מייחסים את נתינת השם לרוי לופס דה וייאלובוס.
דה לה טורה נחשב כאירופאי הראשון שהפליג סביב האי מינדנאו. כמו כן, מסעותיו סייעו במידה רבה להגברת הידע האירופאי אודות איי מערב האוקיינוס השקט[5].
מסעו של דה רטס וסופה של המשלחת
לאחר ניסיון כושל להגיע אל האי סבו, גרם הרעב ממנו סבלה המשלחת (כתוצאה מסירובם של המקומיים למכור להם מזון, קרוב לוודאי כתוצאה מהשפעה פורטוגזית) לנטוש את סאראנגני ולהפליג לכיוון איי התבלינים לפני חזרתו של דה לה טורה. לאחר הגעתו של וייאלובוס אל האיים ג'ילולו (האלמאהרה של ימינו) וטידורה נעשה ניסיון כושל נוסף לשוב לספרד החדשה ב-16 במאי 1545 בפיקודו של אורטיס דה רטס על גבי הסן חואן, שהפליג מטידורה לאורך חופי צפון גינאה החדשה (שמה ניתן לה על ידי דה רטס בשל הדמיון של תושביה לתושבי גינאה שבאפריקה[7]) וגילה איים רבים השייכים לארכיפלג ביסמרק, עד ששב על עקבותיו לטידורה באוקטובר בשל רוחות חזקות שלא אפשרו את המשך מסעו מזרחה. במקביל הגיע לטידורה צי פורטוגזי ווייאלובוס החליט להיכנע. וייאלובוס מת באי אמבון כחצי שנה לאחר מכן, ב-4 באפריל 1546. מתוך 117 אנשיו שנותרו בחיים, החליטו 30 להישאר באיים תחת שלטון פורטוגזי ו-87 הנותרים שבו לליסבון על גבי ספינה פורטוגזית.
מסע זה סימן את סופה של הפעילות הספרדית באיי התבלינים, ועל המשנה למלך נאסר להוציא משלחות נוספות. רק הקמתה של המושבה הראשונה בפיליפינים על ידי מיגל לופס דה לגאספי, שסיפקה בסיס לתיקון ספינות והכנתן להפלגות ארוכות והפקת הלקחים ממסעות קודמים על ידי אנדרס דה אורדנטה ב-1565 אפשרו לבסוף את הקמתה של המושבה הספרדית שמרכזה במנילה, אשר הפכה לנקודת המפתח בשלוחת הענק של המערכת המסחרית הספרדית, אשר הקיפה יבשת ושני אוקיינוסים[5].
לקריאה נוספת
- de Escalante, Alvarado García. Shaw, Carlos Martinez (editor). Viaje a las islas de Poniente. Universidad de Cantabria, 2015. מסת"ב 8481027391
- Spate, O.H.K. The Spanish Lake: The Pacific since Magellan, Volume I. National Library of Australia Cataloguing-in-Publication entry
קישורים חיצוניים
- The Philippine Islands, 1493-1803 — Volume 02 of 55. BookRags.com
הערות שוליים
- ^ Spate, לדעת הכותב, גילוי איי הוואי על ידי הספרדים בתקופה זו אינו סביר. עמודים 106-109
- ^ Spate, עמוד 97
- ^ Spate, עמודים 97-98
- ^ 4.0 4.1 Scott, William Henry. Cracks in the parchment curtain and other essays in Philippine history. New Day Publishers, 1985. מסת"ב 9711000733. עמודים 51-52
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Spate, עמוד 98
- ^ Was Marcus Island discovered by Bernardo de la Torre in 1543?. The Journal of Pacific History Volume 39, Issue 1, 2004
- ^ 7.0 7.1 De Borja, Marciano R. Basques in the Philippines. University of Nevada Press, 2005. מסת"ב 0874175909. עמוד 16
26294646רוי לופס דה וייאלובוס