בריכת דגים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חוות דגים בויסקונסין
בריכות לגידול דגים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו

בריכה לגידול דגים היא בריכה מלאכותית שנועדה לגידול דגי מאכל.

גידול דגי מאכל בבריכות הוא ענף חקלאי שעסקו בו גם בעת העתיקה בארצות שונות. הבריכה היא בית גידול מלאכותי, שהאדם קובע בו את תנאי הסביבה.

יבול הדגים, הנמדד ביחידות של משקל/שטח/משך זמן, תלוי בתנאי הגידול בבריכה, כמו כמות המזון, ריכוז החמצן, איכות המים וצפיפות הדגים.

הדגים ניזונים הן מן המזון הטבעי המתפתח בבריכה: אצות, זחלי יתושים, סרטנים ושפע של יצורים זעירים, והן מתוספות למזון הניתן על ידי המגדלים: גרגרי דגנים וכופתיות עשירות בחלבונים. יש המדשנים את מי הבריכה בזבל עופות או בדשנים כימיים, כדי להגביר את גידול האצות. אולם התפתחות אצות בכמות גדולה מדי עלולה לגרום לנזק בטווח הארוך. הנזק מתבטא בין השאר בהקטנת ריכוז החמצן במים, בגלל תהליכי פירוק של אצות מתות המצטברות על קרקעית הבריכה.

לריכוז החמצן המומס במים יש השפעה רבה על יבול הדגים. כדי להגביר את ריכוז החמצן במים, מופעלות בבריכות מזרקות (המכונות "חמצניות"), שבאמצעותן המים באים במגע עם האוויר ומועשרים בחמצן. איכות המים בבריכה חייבת להישמר היטב, כדי למנוע התפתחות של גורמי מחלות העלולים לפגוע בדגים ולהקטין את היבול. בתום מחזור גידול, לאחר שהדגים הגיעו למשקל הרצוי ונאספו, מרוקנים את הבריכה ומעבירים את המים לבריכה אחרת, נמוכה יותר. המים המזוהמים, שהצטברו בהם חומרי פסולת רבים, עוברים שם תהליכי טיהור. המים המטוהרים נשאבים בחזרה לבריכת הגידול ומשמשים לגידול המחזור הבא, או שהם מוזרמים להשקיית שדות.

בריכות דגים בישראל

דיג בבריכות הדגים בקיבוץ רמת יוחנן

למרות שההיסטוריוגרפיה הרשמית של איגוד מגדלי הדגים בישראל מציין את ראשיתו של ענף בריכות הדגים ביישוב היהודי בארץ ישראל בשנת 1938 במימי הסחנה[1], נעשו ניסיונות שונים לגידול דגים כבר בשנות ה-20, ניסיונות שלא צלחו. הניסיון הקרוב ביותר למימוש היה בשנת 1926 כאשר מרדכי שוורץ הביא דגים לבריכת ההשקיה של מקוה ישראל. הניסיון נכשל לאחר שנאסר לחפור עוד בריכה מחשש שהבריכה תביא לריבוי יתושים[2]. בהמשך הקים מרדכי שוורץ את "משק שוורץ" על תל נעמה[3] על מנת לגדל דגים בעמק החולה.

כמויות גידול

בשנת 1941 הקיפו בריכות הדגים שטח של 1,140 דונם[4], בשנת 1943 כבר הגיעו לכ-4,000 דונם[5] ובתחילת 1945 הגיעו לכ-6,000 דונם[6]. בתחילת 1947 כבר הגיע היקף בריכות הדגים ל-11,000 דונם שייצרו כ-1,200 טון דגים בשנה[7].

בשנת 1953 היו בישראל כ-33,600 דונם של בריכות דגים, אשר קרוב ל-40% מהם השתמשו במים מלוחים[8]. בשנת 1965 עלה שטח בריכות הדגים לכ-49,000 דונם, שייצרו כ-10,000 טון דגים בשנה. כ-65% משטח בריכות הדגים השתמשו במים מלוחים[9]. בשנת 1971 ירד שטח הבריכות לכ-47,000 דונם והתפוקה עלתה לכ-12,500 טון[10], בעקבות הכנסת שיטות גידול חדשות תוך שימוש בהעשרת המים בחמצן[11].

בשנת 1973 היו בישראל כ-50,000 דונם של בריכות דגים שצרכו כ-120 מיליון קוב מים בשנה, מתוכם כ-80 מיליון קוב מים ראויים לשתייה. הבריכות ייצרו בשנה כ-17,000 טון דגים[12]. בשנת 1978 קטן שטח הבריכות לכ-40,000 דונם והם ייצרו כ-14,000 טון דגים[13] ובשנת 1980 הגיע לכ-35,000 דונם, תוך שמירה על תפוקה של 14,000 טון[14]. בשנת 1985 ירד תוצרת הדגים לכ-12,000 טונות בשנה. מספר המשקים שעסקו בגידול דגים ירד אף הוא מכ-70 שנות ה-80[15] לכ-45 בשנת 2010. בשנה זו הגיעו שטחי בריכות הדגים לכ-29,000 דונם, ויוצרו בהם כ-18,000 טון דגים[16].

יבולי בריכות הדגים בישראל היו מהגבוהים בעולם[9]ושיטות גידול שפותחו בישראל נלמדו בארצות אחרות. עיקר ייצור הדגים בבריכות הדגים בישראל היה עבור השוק המקומי. בשנות ה-70 התקיים ייצוא של דגים לאיראן[17] ובשנות ה-80 החלו לייצא דגים למדינות נוספות[15].

בשנת 1981 הוחל בגידול דגים בבריכות בערבה, תוך ניצול מי תהום מליחים ומזג האוויר החם ברב ימות השנה[18].

פיתוח ושיטות גידול

המחסור במים מתוקים בישראל והמחסור בשטחים הביאו לפיתוח מואץ של שיטות מתוחכמות לגידול דגים, שיטות החוסכות במים ובשטחי קרקע והמאפשרות השגת יבולים גבוהים. השיטות מבוססות על אכלוס דגים בצפיפות, בקרה יעילה על כמויות המזון והעשרה של המים בחמצן והוכתרו בהצלחה בניסוי שהתבצע במעוז חיים, טירת צבי ועין חרוד בשנת 1971[11]. בריכות הגידול החדישות בנויות מבטון המכוסה בפלסטיק. בתחתית הבריכה, במרכזה, נמצאת נקודת ניקוז, אשר ניתנת לפתיחה מבחוץ ובעזרתה ניתן לרוקן במהירות את הבריכה ולהעביר את המים למתקן הטיהור. להגברת הניצול של המזון בבריכה נוהגים לגדל כמה מיני דגים בבריכה אחת, כאשר כל מין ניזון ממזון אחר. בדרך זו התחרות על המזון קטנה והגידול מהיר יותר. שיטות גידול אלה משפרות במידה רבה את יבול הדגים, וגם תורמות לסביבה הודות לחיסכון במים ובקרקע. בשנים האחרונות מתפתח מאוד ענף בריכות הדגים בנגב.

רוב הבריכות בישראל מצויות על קרקעות ביצתיות ומלוחות[8], שבהן מפלס מי התהום גבוה. למעלה מ-70% של המים המשמשים בבריכות הם מים מליחים שאינם מתאימים להשקיה חקלאית. יש בריכות שהמים מגיעים אליהן בזרימה חופשית ויש שהמים נשאבים במשאבה. עומק הבריכה אינו אחיד. עומקו של החלק הרדוד הוא כ-80 ס"מ והעמוק כ-2 מ'.

סוגי דגים

במשך שנים רבות הדגים הנפוצים בבריכות הם מינים של קרפיון[9], אמנון[14], קיפון ("בורי"), כסיף (וכן זן הכלאיים שלו, "נמסיף"), אמור לבן, Red Drum ("מוסר בריכות"), לברק חלק ובס הסלע. בשנת 1971, לדוגמה, גודלו 10,600 טון קרפיונים ועוד 2000 טון אמנונים וקיפונים[19].

בצפון ישראל בקיבוץ דן מגדלים דגי טרוטה בבריכות שאליהן מוזרמים מימיו של נחל דן הסמוך. דגים אלה זקוקים לטמפרטורת מים נמוכה ולריכוז חמצן גבוה, תנאים המצויים במים זורמים[1].

פגיעה ברווחת הדגים

דגים בבריכות צפופות נוטים לסבול ממחנק עקב רמות נמוכות של חמצן[20], מריבוי של טפילים[21][22] ומזיהום של המים בהפשרות[23] ובחומרי הדברה[24].

ב-2018 שודר ב חדשות כאן תחקיר של עמותת אנימלס[25] שחשף פגיעה בדגים בבריכות הדגים בישראל ומתח ביקורת על הסבל הנגרם להם מתנאי הגידול, ההובלה וההריגה שלהם. בין השאר חשף התחקיר שדגים שנחשבו בלתי מתאימים לשיווק הושלכו לגסוס מחוץ למים, ועובדים דרכו עליהם במכוון, ושבתגובה לזיהום הנוצר מהפרשות הדגים מגדלי דגים מרעיבים את הדגים לתקופות ממושכות שיכולות להגיע גם עד שבוע. הרעבת הדגים לעיתים מובילה אותם לקניבליזם. כמו כן, נחשף בבריכות הדגים שימוש בחומרי הדברה שנאסרו בישראל.

קונפליקט עם ציפורים נודדות

ציפורים נודדות לעיתים קרובות ניזונות מדגים בבריכות דגים, ובעיקר לאחר פגיעה במקורות מזון טבעיים, כתוצאה ייבוש ביצות ואגמים טבעיים והידלדלות הדגים במקורות מים טבעיים עקב דיג. במטרה להרחיק ציפורים מהבריכות, נוקטים נגדן באמצעים כגון מיגון הבריכות ברשתות, הפחדה באמצעות ירי זיקוקים ופגזי סרק וירי באש חיה. ציפורים רבות נפצעות ומתות כתוצאה מהירי. גם רשתות עלולות לגרום להסתבכות ומוות אטי של עופות בר רבים, ביניהם גם כאלו שאינם אוכלים דגים.[26] הרחקת העופות עלולה להביא לעיתים לתוצאה הפוכה מהמבוקש, כאשר עופות שלא מצליחים לנוח ולאכול אינם מתקדמים במסלול הנדידה שלהם ובכך מתארך הקונפליקט.[27]

בישראל, שמהווה ציר מרכזי לנדידת ציפורים מאפריקה לאירופה ומערב אסיה הקונפליקט עם בריכות דגים פוגע בשקנאים, קורמורנים, אנפות, לבניות ועוד. מספר גופים להגנת הסביבה ובעלי החיים בישראל נאבקים בירי ופועלים להצלת עופות פצועים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בריכת דגים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 בן אהרון, שלושים וחמש שנה למדגה בישראל, דבר, 16 באפריל 1973
  2. ^ אמנון לויה, ‏ברנקו זיצר ומפעל הדגים בקורדני, 1947-1934, קתדרה 111, מרץ 2004, עמ' 76-80
  3. ^ התל נמצא 2 קילומטר ממערב לכפר בלום
  4. ^ גידול הדגים בארץ ישראל, דבר, 17 בדצמבר 1941
  5. ^ מגדלי הדגים מפרים אדמות השממה, דבר, 18 בינואר 1944
  6. ^ אלף טון דגים מהבריכות, דבר, 11 בפברואר 1945
  7. ^ 11000 דונם בריכות - 1200 טון דגים, דבר, 27 במרץ 1947
  8. ^ 8.0 8.1 85 אחוזים מאדמות המידגה לא יצלחו לחקלאות, דבר, 4 בדצמבר 1953
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 ננעלה ועידת מגדלי הדגים, דבר, 11 במאי 1965
  10. ^ יצוא מגדלי הדגים בשנת 1971, דבר, 10 במאי 1972
  11. ^ 11.0 11.1 הצלחה לניסוי להגדלת תפוקת הדגים בבריכות, דבר, 13 בדצמבר 1971
  12. ^ תצומצם הספקת מים לבריכות דגים - מאפריל, דבר, 6 בדצמבר 1973
  13. ^ מרקו סלומון, הדגים שאנו אוכלים, דבר, 20 באפריל 1978
  14. ^ 14.0 14.1 ארגון מגדלי הדגים תובע להשאיר סובסידיה לענפי החלבון מהחי, דבר, 1 בפברואר 1980
  15. ^ 15.0 15.1 מגדלי הדגים: הפסדנו 3 מיליון דולר בגלל ההקפאה, מעריב, 26 בפברואר 1986
  16. ^ הודעה לעיתונות -"צלול" לאמנון כהן – אשר את תקנות המדגה, צלול, 3 ביולי 2012
  17. ^ ראובן בן צבי, מחפשים שווקים ליצוא דגים במקום איראן, מעריב, 3 בפברואר 1980
  18. ^ אבי קורן; רמי אלון, ערבה במזל דגים, ירוק כחול לבן: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה, אוקטובר 1996, גיליון 10
  19. ^ מתנגדים לגידולי דגים במאגרי מים להשקיה, דבר, 1 בנובמבר 1972
  20. ^ הדס, ע., רובינשטיין, ג., דפני ז., פלק ר., (2016). הזנת אמנונים בתנאים תת-אופטימליים של מחסור בחמצן, דיג ומדגה בישראל, 1, 1979-1985
  21. ^ Mennerat, A., Nilsen, F., Ebert, D. et al. (2010). Intensive Farming: Evolutionary Implications for Parasites and Pathogens, Evol Biol 37, 59–67.
  22. ^ dos Santos, C. A. L., & Howgate, P. (2011). Fishborne zoonotic parasites and aquaculture: A review, Aquaculture, 318(3-4), 253-2
  23. ^ Lazzari, R., Baldisserotto, B. (2018). Nitrogen and phosphorus waste in fish farming, Boletim do Instituto de Pesca. v. 34, n. 4, p. 591 - 600, nov. 2018. ISSN 1678-2305
  24. ^ Olsvik, P. A., Larsen, A. K., Berntssen, M., Goksøyr, A., Karlsen, O. A., Yadetie, F., Sanden, M., & Kristensen, T. (2019). Effects of Agricultural Pesticides in Aquafeeds on Wild Fish Feeding on Leftover Pellets Near Fish Farms, Frontiers in genetics, 10, 794.
  25. ^ כאן חדשות, תחקיר בריכות הדגים, 1 באוגוסט 2018.
  26. ^ בן-צבי, ג., לשם, י., יום-טוב, י., (2016). צמצום נזקי ציפורים במדגה הישראלי, סקירת חלופות וכיווני פיתוח, דיג ומדגה בישראל, 1, 1995-1997
  27. ^ רשות הטבע והגנים, נדידת השקנאים בישראל, 8.11.2016
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

בריכת דגים31430708

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בריכת_דגים&oldid=2799399"