בריטיש רייל
 | |
 | |
| קטר מסדרה 56 ומאוחריו אינטרסיטי 125 של בריטיש רייל בתחנת קארדיף | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה ממשלתית |
| תקופת הפעילות | 1 בינואר 1948 – 20 בנובמבר 1997 (49 שנים) |
| בעלות | ממשלת בריטניה |
| ענפי תעשייה | תחבורה, הובלת מטענים |
| עובדים | 3,216 (2015) |
בריטיש רייל (באנגלית: British Rail) הייתה חברה ממשלתית בריטית שהייתה אמונה על התחבורה המסילתית בבריטניה.
בריטיש רייל עסקה בשינוע נוסעים ומטען באמצעות רכבות, הפעילה את תחנות הרכבת, הייתה אחראית על תכנון ופיתוח תשתיות הרכבת במדינה כמו גם עסקה בפיתוח ויצור של ציוד נייד כולל קטרים וקרונות ששימשו אותה. החברה נוצרה על ידי הלאמת חברות הרכבת הגדולות בבריטניה ב-1948, אשר החלה בניסיון ליעל את המערך, התשתיות וקווי הרכבת ברחבי בריטניה. כחלק ממאמצי היעול הוכנסו רכבות דיזל בשנות ה-50 ואז בשנות ה-60 החל מאמץ חישמול של הקווים המרכזיים, בנוסף בתקופה זו נסגר חלק נרחב מרשת הרכבות שנחשב לפחות רווחי מה שהוביל לניתוק הרכבת מאזורים מרוחקים או בעלי פחות נוסעים מהרשת הלאומית[1].
היסטוריה
בריטיש רייל הוקמה ב-1 בינואר 1948 כתוצאה מחוק התחבורה של שנת 1947, שהלאים את ארבע חברות הרכבת הבריטיות הגדולות יחד עם כמה רכבות קטנות אחרות (אך לא כולן). הרווחיות של שירותי הרכבות הדאיגה מאוד את הממשלה במהלך שנות ה-50, מה שהוביל למאמצים לחיזוק כולל סגירה של קווים פחות רווחיים. תוכנית המודרניזציה של 1955 כללה תהליך של מעבר מרכבות קיטור לרכבות דיזל וחשמל; בהתאם לכך, קטרי הקיטור הוחלפו במלואם בדיזל ובמתח חשמלי עד לשנת 1968. ב-1 בינואר 1963, הוקמה מועצת הרכבת הבריטית כדי לנהל את מסילות הברזל כיורשת של ועדת התחבורה הבריטית.
במהלך שנות ה-60 התרחשו השינויים המהותיים ביותר; בשאיפה להפחית את סובסידיות הרכבות, שליש מהרשת ויותר ממחצית מכלל התחנות נסגרו לצמיתות - מה שזכה לכינוי "קיצוצי ביצ'ינג". קווי המשא נחשבו החשובים ביותר, ולכן חשמול הקו הראשי הגדול מזרחי מלונדון לנוריץ' הושלם בין השנים 1976 ל-1986 ובקו הראשי של החוף המזרחי מלונדון לאדינבורו בין השנים 1985 ו-1990. יצרנית הרכבות British Rail Engineering Limited (BREL) ייצרה את האינטרסיטי 125 ששדרג משמעותית את הקווים הבין עירוניים והמהירים בהם פעל, בהדרגה החליפו הנוסעים את המשא כמקור הההכנסה העיקרי.
במהלך שנות ה-80 וה-90, ממשלת בריטניה החלה בתהליך הפרטת בריטיש רייל. לאחר השלמת תהליך ההפרטה ב-1997, הועברה האחריות על המסילה, האיתות והתחנות לריילטרק (לימים הולאמה כנטוורק רייל) בזמן שקווי הנוסעים הופעלו על ידי מגוון חברות פרטיות בעלות זיכוין זמני להפעלת הקו[2]. אזורי השירות השונים ברחבי בריטניה (שנותרו דומים לאזורי הפעילות של "ארבעת הגדולות") ניתנו בזיכיון למפעילות השונות לפרק זמן קצוב, כאשר החברה הלאומית נשיונל רייל (הוקמה ב-1999) ניהלה את הזיכיונות ואת מסגרות הפעילות, כולל תמחור כרטיסים ותדירות פעילות בקווים השונים[3].
בשנת 2024 החל תהליך הלאמה מחודשת של הרשת, כאשר המפעילות הפרטיות יחזירו בהדרגה את הקווים לידי גוף חדש בבעלות ציבורית בשם גרייט בריטיש ריילווייז (רכבת בריטניה הגדולה). צפוי לנהל בעתיד תשתיות רכבת ושירותי רכבת לנוסעים, כששאר הזיכיון המופרט יובא לשליטה ציבורית על פי הוראות חוק שירותי הרכבת הנוסעים (בעלות ציבורית) משנת 2024.
רכבות בריטיש רייל נפוצות
.jpg)
.jpg)
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בריטיש רייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Part 1: A Brief History of British Rail, Cavendish Professionals
- Anthony Lambert, The incredible history of Britain’s railways – and where it all went wrong, דיילי טלגרף, 21 ביוני 2023
הערות שוליים
- ↑ History timeline, Railway 200
- ↑ Britain’s railway history, נטוורק רייל
- ↑ Robert Wright, British Rail: A New History — a timely reminder of how to run a railway, Financial Times, 4 ביולי 2022
בריטיש רייל40620243Q605169