בריח פתיל
בריח פתיל (באנגלית: matchlock) הוא המנגנון המכני הראשון להצתת מטען אבק השרפה (התחמיש) של רובים ואקדחים נטעני־לוע, שהומצא באירופה בתחילת המאה ה-15. עד אז אחזו ביד אחת ברובה וביד השנייה קרבו פתיל הצתה בוער אל אגן ההצתה שלו. המנגנון הותיר את שתי הידיים חופשיות לאחוז בכלי הירי, והיורה יכול היה לרכז את מבטו במטרה. מצת הפתיל היה בנוי מזרוע מעוקלת על ציר שנקראה "סרפנטינה". הזרוע אחזה בקצהַ הקדמי פתיל הצתה בעל בעירה איטית. "לחיצה על ההדק" סובבה את הסרפנטינה וקרבה את הקצה הבוער של הפתיל אל אגן ההצתה; אבק השרפה באגן התלקח, והאש התפשטה דרך קדח פנימי אל מטען אבק השרפה הראשי בתוך הקנה והציתה אותו. מצת הפתיל מזוהה בעיקר עם רובי המוסקט, והוא נותר בשימוש עד המצאת מצת החלמיש (flintlock) במאה ה-17. בריח פתיל נותר בשימוש לצד בריח החלמיש, אך נעלם בהדרגה עד המחצית הראשונה של המאה ה-18.
