ברזל מחושל
ברזל מחושל הוא סגסוגת ברזל עם תכולת פחמן נמוכה מאוד (פחות מ-0.05%) בניגוד לזו של ברזל יצוק (2.1% עד 4%). חומר מותך למחצה של ברזל עם תכלילי סיגים סיביים (עד 2% במשקל), המעניקים לו מראה "גרגרי" דמוי עץ הנראה לעין כאשר הוא נחרט, מחליד או מכופף עד לכשל. ברזל מחושל הוא קשיח, רקיע, משיך, עמיד בפני קורוזיה, ניתן לריתוך בקלות, אך קשה יותר לריתוך חשמלי.
לפני פיתוחן של שיטות יעילות לייצור פלדה ועליית זמינותן של כמויות גדולות של פלדה, ברזל מחושל היה הצורה הנפוצה ביותר לריקוע ברזל. הוא קיבל את השם מחושל מכיוון שהוא הוקשה, כופף או עובד בדרך אחרת בעודו חם מספיק כדי להוציא ממנו סיגים מותכים. המקבילה הפונקציונלית המודרנית של ברזל מחושל היא פלדה עדינה, הנקראת גם פלדה דלת פחמן. ברזל מחושל ופלדה עדינה אינם מכילים מספיק פחמן כדי להיות ניתנים להקשחה על ידי חימום.[1]
ברזל מחושל הוא מעודן מאוד, עם כמות קטנה של סיגי סיליקט שהופכים לסיבים. הוא מכיל בסביבות 99.4% ברזל בתרכובת.[2] נוכחות סיגים יכולה להועיל לפעולות נפחות, כגון ריתוך מחשל, שכן תכלילי הסיליקט פועלים כתלחים ומעניקים לחומר את המבנה הסיבי והייחודי שלו.[3] חוטי הסיליקט שבסיגים גם מגנים על הברזל מפני קורוזיה ומפחיתים את השפעת עייפות החומר הנגרמת כתוצאה מהולם ורטט.[4]
מבחינה היסטורית, כמות צנועה של ברזל מחושל הוסבה לפלדה, ששימשה בעיקר לייצור חרבות, סכו"ם, אזמלים, גרזנים וכלים בעלי קצוות אחרים, כמו גם קפיצים וקבצים. הביקוש לברזל מחושל הגיע לשיא בשנות ה-60 של המאה ה-19, עם הביקוש הגבוה לספינות מלחמה מחופות בברזל ולשימושי תחבורה מסילתית. עם זאת, כאשר תכונות כמו שבירות של פלדה עדינה השתפרו בעזרת מתכות ברזליות טובות יותר וכאשר הפלדה הפכה לזולה יותר לייצור הודות לתהליך בסמר ותהליך סימנס-מרטין, השימוש בברזל מחושל החל לרדת.
פריטים רבים, לפני שהחלו להיות מיוצרים מפלדה עדינה, יוצרו מברזל מחושל, כולל מסמרות, מסמרים, תיל, שרשראות, מסילות, חיבורי רכבת, צינורות מים וקיטור, אומים, ברגים, פרסות, מעקות, חישורי עגלה, מסבכי גג מעץ ופרזול נוי ועוד.[5][א]
ברזל מחושל אינו מיוצר עוד בקנה מידה מסחרי. מוצרים רבים המתוארים כעשויים מברזל מחושל, כגון מעקות בטיחות, ריהוט גן,[6] ושערים עשויים מפלדה עדינה.[7] הם שומרים על תיאור זה, משום שהם עשויים להידמות לחפצים שבעבר חושלו (עובדו) בעבודת יד על ידי נפח (אם כי חפצי ברזל דקורטיביים רבים, כולל גדרות ושערים, נוצקו לעיתים קרובות ולא מחושלים).[7]
לקריאה נוספת
- Bealer, Alex W. (1995). The Art of Blacksmithing. Edison, NJ: Castle Books. pp. 28–45. מסת"ב 0-7858-0395-5.
- Gordon, Robert B (1996). American Iron 1607–1900. Baltimore and London: Johns Hopkins University Press. מסת"ב 0-8018-6816-5.
קישורים חיצוניים
- ברזל מחושל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים
הערות שוליים
- ^ Tylecote, R.F. (1992). A History of Metallurgy (Second ed.). London: Maney Publishing, for the Institute of Materials. מסת"ב 978-0901462886.
- ^ "Wrought Iron – Properties, Applications". Azom.com. AZoNetwork. 13 August 2013. Retrieved 27 October 2019.
- ^ Alex Walter (31 October 2018). "What is wrought iron?". Mechanical Site. Archived from the original on 27 October 2019. Retrieved 27 October 2019.
- ^ "What is wrought iron?". Iron Gates N Railings Ltd. 2017. Retrieved 27 October 2019.
- ^ 5.0 5.1 Gordon, Robert B. (1996). American Iron 1607–1900. Baltimore and London: Johns Hopkins University Press. מסת"ב 0-8018-6816-5.
- ^ "Wrought Iron: A Patio Furniture dream". cnet reviews. Archived from the original on 23 January 2010. Retrieved 29 September 2009.
- ^ 7.0 7.1 Daniel, Todd. "Clearing the Confusion Over Wrought Iron". Fabricator. No. November/December 1993. NOMMA. p. 38. Archived from [the original] on 2020-11-24. Retrieved 2019-10-27.
