בנדיקטוס השביעי
|
האפיפיור בנדיקטוס השביעי (בלטינית Benedictus VII; מת באוקטובר 983) היה האפיפיור מאוקטובר 974 עד מותו בשנת 983.
ביוגרפיה
בנדיקט נולד ברומא, והיה בן של דויד או דודאטוס (אחיו של אלבריק השני מספולטו). תאריך הלידה שלו אינו ידוע בוודאות, אך ידוע כי הוא היה קשור לנסיך אלבריק השני ומחובר למשפחת קונטי.[1] לפני בחירתו לאפיפיורות, הוא שימש כבישוף של סאטרי .
הוא נבחר על ידי הכמורה הרומית ואנשי רומא באוקטובר 974 תחת השפעתו של הרוזן סיקו, השליח הקיסרי של הקיסר אוטו השני. הוא ירש את האפיפיורות כמועמד פשרה להחליף את האנטי-אפיפיור בוניפקיוס השביעי. בוניפקיוס, שגרם למותו של בנדיקטוס השישי, גזל את האפיפיורות, ובמשך חודש בזז את הוותיקן על תכולתו היקרה ביותר, ואחר כך נמלט לקונסטנטינופול.[1]
סמכותו של האפיפיור החדש הייתה נתונה להתנגדותם של בוניפקיוס השביעי ותומכיו, ואף על פי שהאנטי-אפיפיור עצמו נאלץ להימלט, מפלגתו הלכה בעקבותיו בעקשנות ואילצה את בנדיקטוס לקרוא לאוטו השני לעזרה. לאחר שהקיסר הקים את הקיסר על כס המלכות שלו, הוא הראה את עצמו מרוצה לבדוק את זרם הסימפונות המתנשא גבוה בכנסייה, ולקדם את סיבת הנזירות.
בנדיקטוס השביעי קידש את הכומר ג'יימס, שנשלח אליו על ידי אנשי קרתגו "כדי לעזור למחוז אפריקה העלוב", אשר מאז הכיבוש המוסלמי של המגרב, חלה בו ירידה תלולה במספר הבישופים.[2] בנדיקטוס השביעי ביקר בעיר אורבייטו עם אחיינו פיליפו אלבריצ'י, שהשתקע שם מאוחר יותר והפך לקונסול העיר ב-1016. בשנת 978 הוציא בנדיקטוס בולה אפיפיורית המגדירה את גבולות הדיוקסיה של ויק עבור הבישוף פרויה, ובכך ביטל את הבולה שהוציא יוחנן השלושה עשר, שהפכה את ויק לארכיבישופות. במרץ 981 ניהל בנדיקטוס סינוד בסנט פטרוס, שאסר על סימוניה. בספטמבר 981 הוא כינס סינוד לטרני.
בנדיקטוס השביעי מת בשנת 984, ונקבר בזיליקת סנטה קרוצ'ה אין ג'רוזלמה, ובמקומו נבחר יוחנן הארבעה עשר.[1]
קישורים חיצוניים
- בנדיקטוס השביעי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 De Montor, Artaud. The Lives and Times of the Popes, The Catholic Publication Society of New York, 1911
- ^ Philip Zaleski (30 נוב' 2010). The Best Spiritual Writing 2011. Penguin. ISBN 9781101478127.
At the time of the Arab conquest there were more than three hundred bishops in the area, but by the tenth century Pope Benedict VII could not find three bishops to consecrate a new bishop.
{{cite book}}: (עזרה)
| הקודם: בנדיקטוס השישי |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: יוחנן הארבעה עשר |
בנדיקטוס השביעי30770381Q179697