בן סלומון
| לידה |
1 בספטמבר 1914 מילווקי, וויסקונסין  |
|---|---|
| נהרג |
7 ביולי 1944 (בגיל 29) האי סאיפאן, איי מריאנה הצפוניים |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| דרגה |
 קפטן |
| תפקידים בשירות | |
| רופא | |
| פעולות ומבצעים | |
| הקרב על סאיפאן במלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 מדליית הכבוד | |
בן ל' סלומון (באנגלית: Ben L. Salomon, נולד כבנימין לואיס סלומון; 1 בספטמבר 1914 - 7 ביולי 1944) היה רופא יהודי בצבא ארצות הברית. בשנת 2002, 57 שנים לאחר מותו בקרב על סאיפאן במלחמת העולם השנייה, הוענקה לו מדליית הכבוד, העיטור הצבאי הגבוה ביותר.
צעד חריג זה, הענקת עיטור צבאי ללוחם עשרות שנים לאחר נפילתו בקרב, נעשה על מנת לתקן עוול היסטורי שנגרם למספר לוחמים בצבא ארצות הברית שהופלו על בסיס אנטישמי או גזעני.[דרוש מקור]
שירות צבאי
בן סלומון נולד ב-1 בספטמבר 1914 במילווקי, וויסקונסין למשפחה יהודית. ב-1937 סיים את לימודיו בבית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת דרום קליפורניה.
ב-1940 גויס סלומון לחיל הרגלים של צבא ארצות הברית. ב-1942 מונה לקצין בחיל רפואת השיניים. במאי 1943 הוא שירת בתור רופא השיניים של רגימנט החי"ר 105, באוגדת החי"ר 27. ב-1944 הוא קודם לדרגת סרן.
את ניסיונו הקרבי רכש סלומון ביוני 1944, על חופי האי סאיפאן. בהיעדר צורך ברופא שיניים בזמן הקרבות, התנדב סלומון להחליף את המנתח הפצוע של הגדוד השני. ככל שהגדוד השני המשיך להתקדם הלך מספר האבדות ועלה. ב-7 ביולי הוקמה תחנת הטיפול של סלומון כ-50 מטרים מאחורי השוחה הקדמית. האוהל החל להתמלא בפצועים שזרמו מהקרב וחיילים יפנים החלו לחדור לתוכו. סלומון הצליח להדוף את החיילים היפנים מהאוהל והורה על פינוי הפצועים בעודו נשאר מאחור לחפות על נסיגתם. כשחיילים אמריקאים חזרו למקום מספר ימים לאחר הקרב, הם מצאו את גופתו של סרן סלומון שמוטה על מכונת ירייה, מול עמדת הירי היו מוטלות גופותיהם של 98 חיילים יפנים. גופתו של סרן סלומון הייתה מנוקבת ב-76 כדורים ובדקירות כידון מרובות מהן 24 שככל הנראה ספג בעודו בחיים.
הדרך הארוכה להכרה
סרן אדמונד ג. לאב, ההיסטוריון של אוגדה 27, היה אחד מהחיילים שמצאו את גופתו של סלומון. על פי בקשתו של סגן מפקד אוגדה 27 בריגדיר גנרל אוגדן ג'. רוס, אסף סרן לאב עדויות והכין המלצה להענקת מדליית הכבוד לסרן סלומון. ההמלצה נדחתה על ידי מפקד אוגדה 27, מייג'ור גנרל ג'ורג' ו. גרינר. גרינר דחה את ההמלצה "מכיוון שסלומון שירת כרופא וענד את סמל הצלב האדום על זרועו. על פי כללי אמנת ז'נבה שאותם ממלאת ארצות הברית, לא ישתמש קצין מחיל הרפואה בכלי נשק כנגד האויב." סיבה נוספת הייתה שההנחיה להענקת מדליית הכבוד לחיילים מחיל הרפואה (שאינם חלק מהמערך הלוחם) מציינת שהחיילים אינם יכולים לקבל את העיטור על פעילות התקפית.
פרשנויות מאוחרות יותר של אמנת ז'נבה ושל חוקי ארצות הברית ללוחמת יבשה, מאשרות שימוש בנשק אישי להגנה עצמית או להגנה על הפצועים והצוות הרפואי, זאת בתנאי שהחייל אינו עונד את סמל הצלב האדום. במקרה של סרן סלומון מכונת ירייה אינה נחשבת לנשק אישי. לסלומון קדמו שני יהודים בלבד שעוטרו במדליית הכבוד על תפקודם במלחמת העולם השנייה. חיילים יהודים רבים לא זכו להכרה על שירותם מסיבות שעוררו סימני שאלה. ביניהם אפשר לציין את טוראי ראשון לאונרד קרביץ (דודו של הזמר לני קרביץ) ואת רב-טוראי טיבור רובין.
ב-1951 לאב הגיש שוב את ההמלצה להעניק את מדליית הכבוד לסרן סלומון דרך משרד ההיסטוריה הצבאית. ההמלצה נדחתה שוב, הפעם מכיוון שהזמן שהוקצב להגשת המלצות לעיטורים במלחמת העולם השנייה חלף. ב-1969 הוגשה המלצה נוספת להענקת מדליית הכבוד לסרן סלומון, ההמלצה הוגשה על ידי לוטננט ג'נרל האל ב. ג'נינגס, מפקד חיל הרפואה האמריקאי. ב-1970 המליץ המזכיר הצבאי האמריקאי סטנלי ר. רזור לאשר את הענקת העיטור והעביר את המלצתו למזכיר ההגנה האמריקאי. המלצתו חזרה ולא ננקטה שום פעולה. ב-1998 ד"ר רוברט ווסט (מבית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת דרום קליפורניה) הגיש שוב את ההמלצה להענקת העיטור לסרן סלומון. ההצעה הוגשה דרך חבר הקונגרס בראד שרמן.
ב-1 במאי 2002 נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש העניק לד"ר ווסט את מדליית הכבוד של סרן בן סלומון. מדליית הכבוד של סלומון מוצגת בבית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת דרום קליפורניה.
25532276בן סלומון