בית קטן בערבה

בית קטן בערבה (באנגלית: Little House on the Prairie) הוא ספר ילדים שנכתב על ידי לורה אינגלס ויילדר ויצא לאור בשנת 1935. הספר הוא חלק מסדרת ספרים הידועה בשם בית קטן בערבה.

סדרת "בית קטן בערבה" מבוססת על זכרונות ילדותה של לורה אינגלס ויילדר באזור המערב התיכון של ארצות הברית בסוף המאה ה-19. הספר הידוע ביותר מבין הספרים הוא בית קטן בערבה. הספרים כתובים בגוף שלישי כשלורה משמשת כדמות המרכזית וגיבורת הסיפור. הסיפור מוגדר בדרך כלל כסיפורת ולא כאוטוביוגרפיה. בתה של לורה, סופרת והוגת דעות פוליטית, רוז ויילדר - ליין, סייעה לאמה בעריכת הספרים. עומק המעורבות שלה והיקף השפעתה על נושא ועל תוכן הספרים שימש נושא לדיון בשנים האחרונות.

הספרים הודפסו ברציפות שוב ושוב מאז ההוצאה הראשונית שלהם לאור על ידי הרפר ואחיו, והם נחשבים לקלאסיקה בספרות הילדים האמריקנית. כמה מהם קבלו תוארי Newbery Honor. הוצאת הסדרה כיום בדפוס כוללת את איוריו של גארת' ויליאמס.

ספרי בית קטן בערבה

כריכת הספר "בן אכרים" מסדרת **בית קטן בערבה**

בית קטן ביער הגדול (1932) - המתאר את חייה של המשפחה החיה בבקתה עץ קטנה בשיפולי היערות הגדולים בויסקונסין.
בן איכרים (1933) - המספר על ילדותו של אלמנזו ג'יימס ויילדר, בעלה לעתיד של לורה, בכפר בניו יורק.
בית קטן בערבה (1935) - נדודיה והתיישבותה של המשפחה בערבת קנזס.
בית קטן על גדות נחל השזיף (1937) - בו מתיישבת המשפחה על גדות נחל השזיף במינסוטה.
בית קטן על גדות אגם הכסף (1939) - המשך הנדודים למערב והתיישבות בדקוטה.
החורף הארוך (1940) - מתאר את החורף הקשה של 1880 בדקוטה ואת מאבק אנשי העיר באיתני הטבע, הסופה, השלג והקור.
עיר קטנה בערבה (1941) - חייהם של לורה ומשפחתה בעיר הקטנה דה-סמט ההולכת וצומחת על אדמת דקוטה.
שנים של זהב (1943) - מתאר את עבודתה של לורה כמורה ואת נישואיה לאלמנזו.
ארבע השנים הראשונות (1971, פורסם לאחר מותה) - המתאר את המשך נדודיה של לורה עם בעלה ברחבי קליפורניה ודקוטה.

שני הספרים האחרונים לא תורגמו לעברית.

דמויות בסדרת בית קטן בערבה

כמה מהדמויות הבולטות בסדרה מבוססות על אנשים שאינגלס הכירה בחיים האמיתיים. לעיתים קרובות שינתה אינגלס שמות של דמויות אמיתיות או שילבה תכונות של כמה אנשים כדי ליצור דמות אחת. לדוגמה, "נלי אולסון" הייתה אוסף של שלושה אנשים שהכירה אינגלס: נלי אוונס, ג'יני מסטרס וסטלה גילברט.

נלי אוונס היא מקור ההשראה העיקרי לדמותה של נלי אולסון ב"על גדות נחל השזיף". נלי אולסון המופיעה ב"עיר קטנה בערבה" משקפת בעיקר את דמותה של מסטרס, ואילו דמותה של אולסון בספר "שנים של זהב" מבוססת בעיקר על זו של גילברט. יחד עם זאת, אינגלס שינתה שמות כדי להגן על פרטיותם של אלו שכתבה עליהם. בית ברוסטר בו התאכסנה בזמן עבודת ההוראה הראשונה שלה היה למעשה משק ביתם של משפחת בוצ'י.

לורה אינגלס, הסופרת עצמה
צ'ארלס אינגלס, אביה של לורה
קרוליין אינגלס, אמה של לורה.
מרי אינגלס, אחותה הגדולה של לורה, האחות הבכורה.
קארי אינגלס, אחותה הצעירה יותר של לורה.
גרייס אינגלס, האחות הצעירה ביותר.
אלמנזו ויילדר, חברה של לורה, ולאחר מכן בעלה.
רוז ויילדר, בתם של לורה ואלמנזו.

אתרים היסטוריים ומוזיאונים

מדינת קנזס ציינה את בית ילדותה של אינגלס בעיירה אינדפנדנס כאתר היסטורי הפתוח למבקרים. במקום זה התרחשו המאורעות המסופרים בבית קטן בערבה. ניתן לראות שם בקתה המעוצבת על פי הבקתה המקורית (בחוותו של ויליאם קורטיס), ואת משרד הדואר המקורי.

דה סמט, דרום דקוטה מושך מעריצים רבים עם אתריו ההיסטוריים המוזכרים בספרים "על גדות אגם הכסף", "החורף הארוך", "עיר קטנה בערבה", "שנים של זהב" ו"ארבע השנים הראשונות".

מ-1879 עד 1894 חיתה משפחת אינגלס בדה סמט באחוזת הבית המשפחתית - בית בעיר שנבנה על ידי צ'ארלס אינגלס, בדקוטה נמצא גם בית הספר של ברוסטר שלורה לימדה בו, ובית המודדים שהמשפחה חיתה בו בין 1879 ל-1880 אשר פתוחים למבקרים. בנוסף לכך גופותיהם של צ'ארלס, קרוליין, מרי, קארי וגרייס אינגלס, וכן של בנם הקטן חסר השם של לורה ואלמנזו ויילדר הובאו למנוחתם בבית הקברות של דה סמט.

מנספילד, מיזורי הוא עיר המגורים האחרונה של לורה אינגלס ויילדר. כאן במנספילד, בחוה שלה כתבה לורה את ספרי סדרת "בית קטן בערבה". כל שנה חוגגת כל העיר בפסטיבל בו היא חוזרת אחורה בזמן לשנים המאוחרות של המאה ה-19.
לאורך הפסטיבל הופכת כיכר העיר לתצוגה של אומנות בעבודת יד. מתקיימת תהלוכה גדולה ומוזיקה עממית מנוגנת מבית הקיץ בפארק. לורה, בעלה אלמנזו, ובתה רוז הובאו למנוחות בבית הקברות של מנספילד.

וולנט גרוב, מינסוטה הוא אולי השם המוכר ביותר מכל הערים שוויילדר כתבה עליהן בספריה (למרות שזו העיר היחידה שלא הוזכרה בשמה), כיוון שסדרת הטלוויזיה של מייקל לנדון "בית קטן בערבה", שצולמה בין השנים 1974 ו-1983, התרחשה שם.
למרות שהסרט מתאר את המשפחה כחיה בעיר לאורך שנות בגרותה של לורה, במציאות, הרי הם חיו בה כמה שנים.

ב-1874. כאשר הייתה לורה בת שבע, עזבה המשפחה את ביתם ליד פפין לפעם נוספת והתיישבה מחוץ לוולנט גרוב, מינסוטה. ויילדר כותבת על שנותיה המוקדמות כאן בספר "על גדות נחל השזיף". המשפחה חיה במחפורת בגדת הנחל עד שאבא יכול לבנות בית. לורה ומרי התחילו ללכת שוב לבית הספר, ושתיהן רכשו חברים (ילדי קנדי) ואויבים (נלי אולסון).

פפין, ויסקונסין הנה מקום הולדתה של לורה. היא נולדה כמה מיילים צפונית מזרחית לכפר. פפין חוגגת את כל ספטמבר עם מוזיקה מסורתית, הפגנת אומנות, תחרות "להראות כמו לורה", תחרות כתיב, ואירועים אחרים.
אחיה הקטן של לורה, צ'ארלס פרדריק אינגלס, נולד בוולנט גרוב ב-1 בנובמבר 1875, הוא חי 10 חודשים ולורה לא כללה אותו בספרים.
אביה הרגיש שמינסוטה תהיה "ארץ של חלב ודבש", אך מגפת החגבים חיסלה את כל יבול החיטה פעמיים במשך שנתיים רצופות. לאבא הוצעה עבודה בניהול מלון בבר ווק, איווה, והמשפחה עברה לשם ב-1876. שנה מאוחר יותר שבה המשפחה לוולנט גרוב.

כששבו לוולנט גרוב גרה בתחילה משפחת אינגלס עם ידידיהם, ה-האנסינים. אחר כך בנה אבא בית בעיר ועבד כחנווני, קצב, ואחר כך כנגר. באביב 1879, חלתה מרי במחלה קשה. המחלה לוותה בשבץ, שהביא לידי עוורון. זמן קצר לאחר מכן, אחותו של אבא, דוסיה באה מהיערות הגדולים והציע לו עבודה במסילת הרכבת ההולכת מערבה. למרות שאמא רצתה להשאר בוולנט גרוב, אבא הרגיש שעתיד טוב יכול להמצא באזור דקוטה. הוא קיבל בשמחה את הצעתה של דוסיה, כך הסתימה שהותה של משפחת אינגלס בוולנט גרוב.