בית עארף אל-עארף

בית עארף אל-עארף (נבנה בין השנים 1938-1937) היה ביתו הפרטי של מושל נפת באר שבע, עארף אל-עארף, שבנה אותו והתגורר בו. הבית ממוקם בפינה הצפונית של הצטלבות הרחובות הרצל והעצמאות בבאר שבע, ובשעתו נחשב לבית הנאה ביותר בעיר.

בנייתו של הבית

בעת שלטונו בבאר שבע, רכש עארף מגרש מעבר לכביש, מול מעון המושל הישן (כיום מוזיאון הנגב לאומנות), והקים שם את ביתו. הבית מעיד על בעליו: בנוי בהידור רב, כראוי לאדם הנוטה להתגנדר בלבושו ולהתפאר במעשיו. בנייה שכזו הייתה מבליטה מסגרות וכרכובים באבן צחורה "מיזי חילו" והייתה מקובלת בבתי הערבים האמידים בעיקר בירושלים. חזית הבית המפואר נבנתה באבן גיר דולומיטית ("מיזי אחמר") האדמדמה, שהובאה מאזור ירושלים.

ביתו יוצא דופן בבאר שבע בעיקר בגלל סגנון הבנייה שהיה שונה מסגנון הבתים הישנים בעיר, שבנויים לרוב מאבן בהירה שמתפוררת בקלות.

הבית היה ממוקם במרכז העיר ומוקף חומה נמוכה דבר שעלול להעיד על מעורבותו של האדם המתגורר בו בחברה.

הבית השתמר היטב, ואף השינויים החיצוניים שנעשו בו מועטים. את שטחו הפנימי איחדו, הרסו את הקירות של חדרי בית המגורים, סגרו את הדלת שהובילה מהמרפסת ל-"דיוואן", שהיה חדר-האורחים הפרטי של עארף אל-עארף, והפכו אותו לחלון. הבית כלל גם חדר בקומה שנייה, והייתה אפשרות להוסיף קומה.

שימושיו של הבית

Click to Shrink Back

העיר העתיקה בבאר שבע (ניתן להקיש על אתרים שונים כדי להגיע לערכים מורחבים המפרטים אודותם)

במקור שימש הבית בתור ביתו הפרטי של מושל הנפה (בשנים 1939-1929), העסקן הציבורי וההיסטוריון עארף אל-עארף. עארף שאף להמשיך ולנהל את ענייני הנפה, אך מאורעות המרד הערבי הגדול טפחו על פניו ובממשל גברו כנראה החשדות נגדו, וב-1939 הועבר עארף לנפת עזה.

לאחר שעזב את באר שבע, הושכר ביתו של עארף אל-עארף למגורי אישים רמי יחס במנהל הנפה ובמשטרה. בשנת 1948 התיישב בו המפקד של הכוח המצרי ששהה בעיר. לאחר כיבוש העיר על ידי צה"ל, שימש המבנה כחנות שקם של צה"ל, ולאחר מספר שנים צה"ל, שהזניח את המקום, ויתר עליו והוא הוצע לעיריית באר שבע. מפאת סכום הכסף שעמד על כחצי מיליון דולר, סכום בו עיריית באר שבע לא יכלה לעמוד, חברת האחים פרץ לוזון קנו את האתר והחליטו לשפץ אותו, להחזירו למראהו העתיק ולהעביר אליו את משרדי החברה שלהם. כיום נמצא שם בית ההשקעות "SHERY & ALEX"

הבית נחשב בשעתו כבית הנאה ביותר בעיר, ואף כיום הוא מרשים ביותר, ובולט על רקע בתי העיר הישנים, הבנויים אבן מקומית בהירה. הבניין הוכרז כ"בניין היסטורי לשימור" על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, ושוחזר בשנת 2003.