בית מרכז האמנויות (יפו)
 | |
| בית מרכז האמנויות | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מבנה |
| כתובת | רחוב יפת מס' 28 |
| מיקום | תל אביב-יפו |
| מדינה |
 ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1885 לערך – הווה |
בית מרכז האמנויות הוא מבנה אבן מפואר הנמצא ברחוב יפת מספר 28 ביפו. הבית הוקם, ככל הנראה, בשנת 1885 על ידי הסוחר פדול דבאס, אשר השקיע רבות בעיטורו. במהלך השנים שכנו במבנה משרדיהם של ארגונים שונים. עם קום המדינה, ישבה במבנה יחידה צבאית של חיל האוויר, ומאז שנת 1965 משמש המבנה כבית ספר לאמנות של עיריית תל אביב-יפו, אשר העניק לבית את שמו הנוכחי, והחל מ-2005 משמש משכנו של מוזות - בית ספר תיכון לאמנויות. בית מרכז האמנויות הוכר כאתר לשימור מבנים.
הרקע להקמת המבנה
במחצית המאה ה-19, בעקבות שיפור המצב הביטחוני בארץ ישראל, החל תהליך של הקמת מבנים מחוץ לחומות הערים ובכלל זה מחוץ לחומת העיר יפו. תחזוקת החומה של יפו והחפיר שהקיף אותה הוזנחו על ידי השלטונות העות'מאנים, והחומה הלכה והתפוררה, עד אשר נהרסה כליל בשנת 1888[1]. האפשרות לצאת מן הרחובות הצפופים של יפו העתיקה, הניעה את עשירי העיר להקים בתי מידות מטיפוסים שונים במרחב הפתוח שסביב העיר. חלקם הקימו בתי באר מוקפים גדרות אבן בלב שטחי הפרדסים שהשתרעו ממזרח ליפו, בעוד אחרים העדיפו להקים את בתיהם לאורך הדרכים הראשיות שיצאו מיפו לכיוון עזה, ירושלים ושכם[1].
הראשונים שהחלו לבנות את הבתים החדשים מחוץ לחומת העיר היו הסוחרים הנוצרים, שהתעשרו כתוצאה מפיתוח התחבורה והמסחר עם ארצות אירופה. רוב בתי הפאר שהוקמו לאורך רחוב יפת נבנו על ידי סוחרים ממשפחות נכבדות דוגמת ביירותי, ג'בג'י, ג'לאד, ע'רע'ור, תיאן, ותמארי[2].
בית חלל מרכזי
במחצית המאה ה-19 החלה להתפתח ברחבי ארץ ישראל בנייה של בתים מפוארים בסגנון חדש, שאומץ ככל הנראה מן הסגנון שנפוץ בלבנון. בתים אלו כונו בשם "בית החלל המרכזי". המבנה הבסיסי של בתים מטיפוס זה כלל שתי קומות, כאשר חלקם התחתון שימש לצורכי מסחר ומלאכה, וחלקם העליון שימש למגורים. קירוי הבית נעשה בגג רעפים, שהובאו במרבית המקרים מן העיר מרסיי שבצרפת. קומת המגורים כללה אולם אורך מרכזי ומשני צדיו נבנו חדרי המגורים. הכניסה לקומת המגורים נעשתה לרוב באמצעות גרם מדרגות שנבנה לצד הבית, וקושר באמצעות פרוזדור קצר ישירות אל האולם המרכזי. בשני קצותיו של האולם המרכזי נבנו פתחים גדולים בהם נבנו שלוש קשתות שנסגרו בקירות זכוכית, והובילו אל מרפסות פתוחות מהן ניתן היה להשקיף אל הרחוב[3]. שלוש הקשתות שבמרכז חזית המבנה, אשר נשענו על שני עמודים עגולים, הפכו למרכיב הבולט ביותר של בתי האולם המרכזי ושימשו לסימן ההיכר שלהם[4].
הקמת המבנה
פדול דבאס היה סוחר ובעל קרקעות עשיר שהתגורר ביפו ונמנה עם הקהילה היוונית אורתודוקסית בעיר. בשנת 1885 לערך הוא הקים עבור משפחתו בית מגורים מפואר שנבנה במתכונת המקובלת באותה תקופה. קומת הקרקע נועדה לחנויות ולמחסנים, ובקומה השנייה הוקמה קומת המגורים[5]. בהקמת הבית השתמשו בחומרי בנייה מאיכות גבוהה, דוגמת ריצוף בלוחות שיש גדולים שהובאו מטורקיה.
קומת המגורים של הבית תוכננה במתכונת המכונה "בית חלל מרכזי", אשר כללה שורה של מרכיבים אופייניים דוגמת אולם מרכזי ולצידו חדרי המגורים, שלוש קשתות בחזית ציר האורך של האולם, מרפסות פתוחות, גגות רעפים וחלונות ודלתות מעץ[1]. בחלקו האחורי של האולם המרכזי חולק האולם על ידי ארקדה בת שלוש קשתות ויצר אזור מתוחם ששימש לאירוח[6].
מיקומו של הבית בשולי העיר בתקופה בה הוא הוקם חייב את בעלי הבית לנקוט באמצעים להגנתו מפני תוקפים ושודדים. עדות לכך ניתן לראות בחלקו העליון של גרם המדרגות המוביל אל קומת המגורים, שם נבנתה עמדת שמירה ובקיר הותקן חרך ירי. השומר שישב בעמדה המשקיפה על גרם המדרגות התלול יכול היה לפגוע בכל תוקף שינסה לעלות אל קומת המגורים בלי רשות.
עיטורי הקיר והתקרה
עיטורי התקרה של האולם וחדרי המגורים נעשו במתכונת האופיינית ליפו. הם הורכבו מצורות גאומטריות שעיקרן מעוין מרכזי שבתוכו מוטיב או מדליון והוא מוקף בארבעה משולשים. לאורך שולי התקרה צוירה מסגרת עיטורית גאומטרית של מקלעות ותשליבים שונים[7]. העיטורים הגאומטריים שבשולי התקרה נעשו במתכונת שנועדה לחקות עיטורי טיח (סטוקו)[8].
בעיטור המרכזי של אחד מחדרי הבית שולבו פעמיים האותיות .D.F, ככל הנראה ראשי התיבות של בעל הבית פדול דבאס[9]. העיטור המרכזי שבחדר זה, שהורכב מצורת ריבוע אליו הוצמדו ארבעה חצאי עיגול, מקורו באמנות תקופת הבארוק באירופה ולא בעולם האמנות המקומי. דבר זה מעיד על מקורות ההשראה של האמן שעיטר את הבית[10].
האמן שעיטר את הבית לא חתם את שמו, אולם מהשוואת הסגנון והמרכיבים ששולבו בעיטורים עם יצירות דומות בבית אחר ביפו בו מופיעה חתימת האמן ניתן לשער כי הבית עוטר על ידי אמן מקומי בשם חנא סע'ביני[11].
ארגונים שישבו בבית במהלך השנים
בית העסק של מחמוד זבלאווי
מחמוד זבלאווי, בעל קרקעות באזור יפו, פעל בשלב מסוים בבניין זה. הוא היה זה שמכר את האדמות למייסדי שכונת "אחוזת בית", לימים תל אביב[12].
בנקו דה רומא
בינואר 1919, בעקבות קבלת רישיון מן הממשל הבריטי, החל הבנק האיטלקי החשוב "בנקו דה רומא" את פעילותו בארץ ישראל. הסניף המרכזי נפתח בירושלים, וביפו נפתח סניף של הבנק[13]. הסניף היפואי שכן בבית שברחוב יפת 28, וכמנהלו שימש סגן הקונסול האיטלקי ביפו, אלפונסו אלונזו, אשר התגורר בקרבת מקום, ברחוב יפת 39[14].
פעילותו של "בנקו דה רומא" בארץ ישראל הופסקה בשנת 1940, בעקבות הצטרפותה של איטליה למלחמת העולם השנייה[13].
בית מערכת "פלסטין"
במבנה התמקמה בתקופה מסוימת מערכת העיתון הערבי פלסטין, אשר הוקם לראשונה בשנת 1911 ופעל בהפסקות עד לפרוץ מלחמת העצמאות[12].
הממשל הבריטי
בשלב מסוים הוחזק הבית על ידי גורמים של הממשל הבריטי. עדות לתקופה זו, בה בוטח המבנה על ידי חברת הביטוח הבריטית "רויאל", נותרה בדמות סימן האש שהותקן על חזית המבנה לצד פתח הכניסה[15].
היחידה למיפוי של חיל האוויר
במהלך מלחמת העצמאות השתלט צה"ל על רבים מן הבתים הנטושים של יפו, והשתמש בהם כמחסנים ומשרדים של יחידות במגוון תחומי עיסוק. בבית שברחוב יפת 28 התמקמה יחידת המיפוי של חיל האוויר שעסקה בפיענוח צילומי אוויר וסיפקה שירותי מודיעין ליחידות צה"ל השונות[16][17].
המבנה כיום
ההפרדה בשימוש בין שתי קומות המבנה נשמרה גם בגלגולו המודרני.
קומת הקרקע
משך שנים רבות שימשה קומת הקרקע לצורכי מסחר, ובמקום פעלו חנויות שונות.
בשנת 2003 נפתח בקומת הקרקע של המבנה אולם אירועים בשם "הלורנס"[18]. במהלך שיפוצים שבוצעו באולם בשנת 2016 נפגע קיר נושא והתמוטטה חלק מרצפת קומת המגורים. עבודת שיפוץ מקיפה בוצעה על מנת לשחזר את המבנה ולתקן את הפגיעה[16][19]. בתום עבודות השיפוץ נפתח האולם מחדש, וביקור במקום מאפשר להבין את איכות הבנייה של הבית המפואר שהוקם במאה ה-19[20].
קומת המגורים
בשנת 1965 נוסדה במקום על ידי עיריית תל אביב "המכללה לאמנות - יפו העתיקה". מטרתו המקורית של המוסד הייתה לטפל בבני נוער משכבות נחשלות שרבים מהם גרו בתנאים קשים ביפו העתיקה, לשמש עבורם כמועדון וכמרכז חברתי משולב בלימוד אמנות. עם הזמן הפך המקום למכללה אזורית להכשרת מדריכי אמנות, ולגלריה לאמנות מודרנית שנקראה בשם "גלריה 28"[17].
בשנת 2005 נפתח במבנה בית ספר תיכון לאמנויות בשם "מוזות", המהווה מסגרת חינוכית המיועדת לבני נוער שנשרו ממסגרות לימודיות קודמות ומעוניינים לשלב לימודי אֹומנות בלימודים לבגרות[21].
לקריאה נוספת
- אבי בן-ברוך, המכללה לאמנות יפו העתיקה, עיריית תל אביב - אגף התרבות והאמנויות, תל אביב, 2003
- שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י 1856–1917 והשתקפותם בציורי קיר ותקרה בבתי מגורי העילית, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת חיפה, נובמבר 2011
- יואב רגב, יפו: מאה שנה ושנה, החברה להגנת הטבע, 1984
קישורים חיצוניים
- מוזות בית ספר תיכון לאמנויות
- תיכון מוזות לאמנויות ביפו
- קריסת קמרונות, יפת 28 תל אביב-יפו
- יפת 28, יפו - שיקום ושימור קריסת המבנה העות'מאני ביפו
- הלורנס - אולם אירועים בתל אביב
- גלריית לורנס - מקום לחתונה ביפו העתיקה
- אין כמו יפו: הכירו את הלורנס המחודש
- שמואל גילר, הקונסוליה האיטלקית ביפו
- נחום גרוס, בנקאות וקואופרציה
- סימני אש בישראל
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 65
- ^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 66
- ^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 72
- ^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 74
- ^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 263
- ^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 73
- ^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 144
- ^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 162
- ^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 186
- ^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 190
- ^ שריף שריף, שינויים ותמורות בפלסטין/א"י, עמ' 198
- ^ 12.0 12.1 יואב רגב, יפו: מאה שנה ושנה, עמ' 62
- ^ 13.0 13.1 נחום גרוס, בנקאות וקואופרציה, עמ' 221
- ^ שמואל גילר, הקונסוליה האיטלקית ביפו
- ^ סימני אש בישראל
- ^ 16.0 16.1 יפת 28, יפו - שיקום ושימור קריסת המבנה העותמני ביפו
- ^ 17.0 17.1 אבי בן-ברוך, המכללה לאמנות יפו העתיקה
- ^ הלורנס - אולם אירועים בתל אביב
- ^ קריסת קמרונות, יפת 28 תל אביב יפו
- ^ הלורנס - אולם אירועים בתל אביב
- ^ מוזות בית ספר תיכון לאמנויות
30292322בית מרכז האמנויות (יפו)