בית יעקב חודש-זשורנאל
בית יעקב חודש־זשוּרנאל (בתרגום לעברית: ירחון בית יעקב) היה ירחון תנועת "בית יעקב" בפולין, שראה אור בלודז' בין השנים תרפ"ד - תרצ"ט (1923–1939). בירחון זה התפרסמו מאמרים אידאולוגיים ותורניים, יצירות ספרותיות וסקירות על הנעשה בתנועה.
המייסד והעורך היה הרב אליעזר גרשון פרידנזון, מנהל הרשת החינוכית וממקימי בית ההוצאה בית יעקב. בין הכותבים היו מייסדת התנועה שרה שנירר, המחנך והפעיל האגודאי הרב יהודה לייב אורליאן, והסופרים אליעזר שינדלר ושמואל נאדלער. כמו כן, התפרסמו בירחון תרגומים ליידיש של רבני וסופרי הנאו-אורתודוקסיה בגרמניה, בהם הרב שמשון רפאל הירש, הסופר מאיר (מרקוס) להמן והסופר נפתלי הרץ עהרמאן.
רקע
תנועת בית יעקב, שהחלה את דרכה בתחום החינוך הפורמלי, התגייסה גם לעיצוב תחום הפנאי של התלמידות והבוגרות ולפיקוח עליו, מתוך רצון לספק לתלמידות מעטפת חינוכית מלאה גם לאחר שעות הלימודים ובחופשות ומתוך שאיפה לרתום את הפעילויות הללו לחיזוק זיקתן לערכי היהדות ולקהילותיהן. אחד התחומים המרכזיים בהם פעלה התנועה היה יצירת ספרות וחומרי קריאה ברוח היהדות האורתודוקסית, ובכך היא הייתה לחלוצה בתחום זה בפולין.
הצורך בספרות ובחומרי קריאה עבור בנות וצעירות אורתודוקסיות בפולין עלה עוד בראשית המאה העשרים, כשההנהגה האורתודוקסית בגליציה (שהייתה אז חלק מאוסטרו-הונגריה) נוכחה כי היחשפותן של צעירות ממשפחות חסידיות שהתחנכו במוסדות לא-יהודיים מתוקף חוק חינוך חובה לספרות יפה לא-יהודית הביאה רבות מהן לניכור כלפי אורח-החיים המסורתי, לעזיבתו ובמקרים קיצוניים אף להתנצרות. על אף התראותיהם של רבנים מקומיים מעל במות שונות והמלצותיהם ליצור חלופות ספרותיות ברוח אורתודוקסית, לא נעשו אז צעדים של ממש בתחום זה.[1][2]
תנועת "בית יעקב" הייתה הראשונה שלקחה על עצמה לטפח מפעל ספרותי אורתודוקסי. היה זה לאחר הכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל שהתקיימה באלול תרפ"ג (ספטמבר 1923), כשתנועת "אגודת ישראל" בפולין לקחה תחת חסותה את הרשת החינוכית "בית יעקב". מיד לאחר מכן הוחלט על הקמת בית הוצאה בשם "בית יעקב", שיוציא לאור פרסומים ספרותיים מגוונים.
הירחון "בית יעקב" היה הפרסום הראשון של בית ההוצאה, וגיליונו הראשון ראה אור בתשרי תרפ"ד (1923). הוא נועד לחזק את רעיון "בית יעקב" בקרב הנשים והנערות האורתודוקסיות ולספק להם באופן שוטף חומרים ספרותיים מגוונים. בפועל, קראו את הירחון גם גברים.
שפה ותכנים
שפת הירחון הייתה יידיש. מאז הגיליון השלישי צורף לירחון מוסף בשפה הפולנית, Wschod ("מזרח"), אך הוא הפסיק להופיע בשנת 1929, בעקבות החלטת הרשת להימנע מ"התבוללות לשונית" ולהשתמש ביידיש בלבד כשפת דיבור ולימוד.[3]
תמהיל התכנים של הירחון היה מגוון.
התפרסמו בו מאמרים אידאולוגיים רבים, חלקם מפרי עטם של אנשי אגודת ישראל בפולין ואחרים היו תרגומים מגרמנית למאמרים נבחרים מאת הרב שמשון רפאל הירש, מראשי הנאו-אורתודוקסיה בגרמניה. רבים מן המאמרים הללו עסקו בסוגיות אקטואליות הקשורות למועדי ישראל, לתאריכים בלוח השנה העברי, לאישים ודמויות רבניות מן העבר וההווה ולאירועים והתרחשויות שעל סדר היום. מאמרים אידאולוגיים רבים הוקדשו שאלת חינוכן, מעמדן ותפקידן של הנשים והבנות האורתודוקסיות מול אתגרי המודרנה.
לצד אלה, התפרסם חומר ספרותי רב: סיפורים קצרים, סיפורים בהמשכים, ושירים. חלק מיצירות אלה היו תרגומים מגרמנית ליצירותיהם של סופרי הנאו-אורתודוקסיה הגרמנית, בהם מאיר [מרקוס] להמן ונפתלי הרץ עהרמאן. סיפורים אחרים נכתבו במיוחד עבור הירחון על-ידי כותבים סופרים אורתודוקסיים מקומיים, בהם מייסדת התנועה שרה שנירר, המחנך והפעיל האגודאי הרב יהודה לייב אורליאן, והסופרים אליעזר שינדלער ושמואל נאדלער. בירחון התפרסמו גם מאמרים וסיפורים מפרי עטן של תלמידות ובוגרות בתי-הספר של בית יעקב בפולין.
נתח נכבד מכל אחד מהגיליונות הוקדש לסקירות על הנעשה בתנועה. בין היתר, התפרסמו סקירות על התרחבותה והתפשטותה של הרשת בפולין ומחוצה לה, על הנעשה בבתי-הספר, בסמינריונים למורות ובארגוני הילדות והנערות "בתיה" ו"בנות אגודת ישראל", וכן על פרסומיה של הוצאת "בית יעקב" בתחום ספרי הלימוד, ספרי הקריאה וכתבי-העת.
מדורים לילדים
בשנת תרפ"ד (1924) החלו להתפרסם בירחון מדורים לילדים, שפנה לתלמידי הכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי: מדור ביידיש "קינדער-גארטן" [גן ילדים], ומדור לילדים בפולנית, "Echo Szkoone" [הד בית-הספר]. המדור "קינדער-גארטן", שבראשית דרכו הוקדשו לו שני עמודים, התרחב עם השנים ובשנת 1928 הפך למוסף נפרד בן 16–19 עמודים. כעבור שנה הוא הפך לעיתון עצמאי שנשא את אותו השם.[4]
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה
הירחון הפסיק לראות אור בסוף קיץ תרצ"ט (1939), לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה.
כעבור כשנה וחצי החל לראות אור בארץ-ישראל הירחון "בית יעקב" בשפה העברית. הגיליון הראשון הוא גיליון כסלו-טבת תש"א (דצמבר 1940), ואחריו ראו אור מספר גליונות נוספים לאורך שנות הארבעים, באורח בלתי-סדיר. הופעת הירחון חודשה בראש חודש סיון תשי"ט (7 ביוני 1959) ומאז הוא ראה אור באופן סדיר עד חודש שבט תש"מ (ינואר 1980).[5]
לקריאה נוספת
- יוסף פונד, מתווי דרכים: עיתונות אגודת ישראל, הקיבוץ המאוחד, 2010
- Naomi Seidman, Sarah Schenirer and the Bais Yaakov Movement: A Revolusion in the Name of Tradition, The Littman Library of Jewish Civilization, 2019
קישורים חיצוניים
- גיליונות "בית יעקב זשורנאל" (חלקי), באתר "The Bais Yaakov Project"
הערות שוליים
- ^ Rachel Mabekin, The Rebellion of the Daughters: Jewish Women Runways in Habsburg Galicia, Prineton, NJ: Princeton University Press, 2020, עמ' 49-54
- ^ רחל מנקין, 'משהו חדש לגמרי' - התפתחותו של רעיון החינוך הדתי לבנות בעת החדשה, מסכת ב, תשס"ד, עמ' 73-80
- ^ Naomi Seidman, Sarah Schenirer and the Bais Yaakov Movement: A Revolution in the Name of Tradition, London: The Littman Library of Jewish Civilization, 2019, עמ' 73, 184-185
- ^ Naomi Seidman, Sarah Schenirer and the Bais Yaakov Movement: A revolution in the Name of Tradition, London: The Littman Library of Jewish Civilization, 2019, עמ' 73, 354
- ^ יוסף פונד, מתווי דרכים: עיתונות אגודת ישראל, תל-אביב: הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 209-212
