בית הספר ראשידיה
._Jerusalem._New_Museum_%26_Gordon%27s_Calvary._Closer_view_LOC_matpc.22141.jpg) | |
| מוזיאון רוקפלר בעת בנייתו בשנת 1931, ובצמוד אליו בית הספר ראשידיה עם גג הרעפים הגדול וחורשת עצים בחזיתו. | |
| בית ספר שש-שנתי | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | שלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל – הווה |
| שכבות לימוד | ז' – י"ב |
| בעלי תפקידים | |
| באחריות | מינהל חינוך, עיריית ירושלים |
| מיקום | |
| מיקום | מזרח ירושלים |
בית הספר ראשידיה (בערבית: المدرسة الرشيدية), או "אל-ראשידיה בית ספר תיכון לנערים" (בערבית: المدرسة الرشيدية الثانوية للبنين), הוא בית ספר תיכון עירוני הממוקם במזרח ירושלים, ליד שער הפרחים צמוד למוזיאון רוקפלר. בבית הספר לומדים כ-800 תלמידים ויש לו צוות של כ-40 מורים. בית הספר מורכב מ-3 מבנים מרכזיים הכוללים 20 כיתות, ספרייה, מעבדה ומגרש כדורגל.
היסטוריה
בית הספר הוקם בסוף התקופה העות'מאנית בארץ ישראל כמוסד ממשלתי, במהירות רבה קנה לו שם של בית ספר תיכון מעולה אשר נודע לתהילה ברחבי המזרח התיכון[1], בין השאר בשל ההישגים של תלמידיו באוניברסיטאות שבהם למדו. במקביל נבנה בית ספר עומריה לבנות ברחוב ויה דולורוזה בעיר העתיקה, שגם קיבל שם של בית ספר בעל רמה גבוהה. עם תחילת המנדט הבריטי עבר בית הספר לניהולה של ממשלת המנדט[2], ותוכנית הלימודים קיבלה גוון בריטי, כולל הקמת שבט של ארגון צופי פלסטין[3], ופעילות ספורט שבה שיתפו פעולה גם עם בתי ספר יהודים במערב ירושלים[4].
בעקבות מלחמת ששת הימים, ביוני 1967, החילה ממשלת ישראל את החוק הישראלי על מזרח ירושלים לפי צו בהתאם לסעיף 11ב של פקודת סדרי השלטון והמשפט[5]. החלת החוק הייתה בתוקף על כל בתי הספר הממשלתיים במזרח ירושלים, הם החלו ללמוד לפי התכנית הישראלית, הנהוגה בבתי הספר הערביים בישראל, כולל לימודי שפה עברית וספרות עברית[6]. כלומר מסיימי בתי הספר ניגשו לבחינות הבגרות במתכונת הישראלית (ולא המתכונת הירדנית שהייתה נהוגה עד אז), שלא הוכרה על ידי מוסדות ואוניברסיטאות בארצות ערב. כתוצאה מכך עברו רוב התלמידים לבתי ספר פרטיים וכנסייתיים אחרים, שבהם הלימודים עדיין התנהלו לפי התכנית של משרד החינוך הירדני. בשנת הלימודים שהחלה בספטמבר 1968 היו בית הספר רק 12 תלמידים, לעומת 687 שנה קודם[7].
במאי 1970 הודיע ראש העירייה טדי קולק, כי בתי הספר העירוניים במזרח ירושלים יוכלו להוסיף שעות לימוד של תוכנית לימודים ערבית, כדי שהתלמידים יוכלו להמשיך בלימודיהם האקדמאיים באוניברסיטאות ערביות, אם ירצו בכך. והוסיף כי הוא מקווה כי במרוצת הזמן יחלו התלמידים הערבים בני מזרח ירושלים, להמשיך את לימודיהם באוניברסיטאות הישראליות[6]. למרות זאת המשיכו הקשיים ביישום התוכנית, מאחר שהיה מחסור בספרי לימוד ובמרים המכירים את תוכנית הלימודים הישראלית. בשנת 1972 הוחלט להקים ועדה בראשות מתי פלד, לבחון ולהמליץ על תוכנית לימודים. הוועדה המליצה לייצור תוכנית ממוזגת שבה יכלו התלמידים לגשת גם לבחינות הבגרות הישראלית, וגם לירדנית[8]. אך גם תוכנית זו נכשלה שוב בגלל מחסור במורים וחוסר היענות, והיא פגעה ביכולת של התלמידים ללמוד באוניברסיטאות במדינות ערב. בשנת 1976 הוחלט לאפשר לבית הספר ראשידיה, ובתי ספר תיכון ערבים אחרים במזרח ירושלים, ללמוד לפי התוכנית הירדנית, ורק לכפות קיים שיעורים לעברית, ושיעורי אזרחות[9]. טדי קולק הסביר את המהלך בעובדה שרוב התלמידים במזרח ירושלים עזבו ללמוד בבתי ספר פרטיים שחלקם היו במקומות מרוחקים, התוכנית החדשה תאשפר להם ללמוד סמוך לביתם, תוך פיקוח מסוים של העירייה ומשרד החינוך[10].
בוגרים ידועים
במהלך שנות קיומו הצמיח בית הספר שורה של בוגרים התופסים עמדות מפתח בפוליטיקה, בתקשורת, בתרבות ובמשפט בפלסטיני, בין בוגריו נמנים:
- אסחאק מוסה אל-חוסייני - סופר, חוקר ומזרחן, ששימש גם כמורה בבית הספר
- כליל עבוד - עורך דין ומשפטן, שימש כשופט בבית המשפט המחוזי בנצרת[11]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ החינוך במזרח הירדן, דואר היום, 22 במרץ 1926
- ^ מחיי שכנינו - החינוך אצל הערבים בארץ, הארץ, 18 במאי 1941
- ^ יהושע בן-חנניה, תנועת הצופים הערבים בא"י, הד-המזרח, 26 במאי 1944
- ^ הכנוס הספורטיבי של בתי הספר השונים בירושלים, דואר היום, 14 במאי 1931
- ^ בהמשך לסעיף 1 לפקודת שטח השיפוט והסמכויות תש"ח-1948 – חקיקה של מועצת המדינה הזמנית, שקבעה: "כל חוק החל על מדינת ישראל ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את מדינת ישראל כולה וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותו בצו כמוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל", מתוך, עיתון רשמי, תש"ח, תוספת א', עמ' 61
- ^ 6.0 6.1 צבי אייל, תלמידי תיכון ערביים בירושלים ־ על פרשת דרכים, למרחב, 15 במאי 1970
- ^ מאיה חושן, "מערכת החינוך הייחודית של ירושלים", בתוך 40 שנה בירושלים (עורכים: אורה אחימאיר, יעקב בר סימן טוב), הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, 2008, עמוד 301
- ^ יוסף צוריאל, במזרח ירושלים לא ילמדו לפי תכנית הלימוד לערביי ישראל, מעריב, 2 במאי 1972
- ^ יוסף צוריאל, "לא נשאר דבר מתכנית הלימודים הישראלית" טען אחד המנהלים הערביים * זוהי אולי החזית היחידה שבה נחלו הערבים "נצחון של ממש" התכנית החדשה, שתונהג בשנת הלימודים הבאה ־ נסיגה מן ההחלטה שנתקבלה עם איחוד ירושלים, מעריב, 9 בפברואר 1976
- ^ טדי קולק, השיג חשוב של מערכת החינוך בישראל, מעריב, 18 בפברואר 1976
- ^
עופר אדרת, מיועץ משפטי בלוב - לשופט בישראל: סיפורו של כליל עבוד, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2017
32589029בית הספר ראשידיה