ביתנו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביתנו הוא מוסד ילדים ונוער שהוקם ברעננה בשנת 1942 במהלך מלחמת העולם השנייה ופעל כבית לילדים ניצולי שואה ועולים ממדינות ערב. הוא קרוי על שם בית הילדים של יאנוש קורצ'אק בפולין ושימש כמוסד חינוכי דתי עד סגירתו בשנת 1980.

הרקע להקמת "ביתנו"

"ביתנו" נוסד על ידי אלכסנדר בונין (1911–1981) יליד העיירה קלימוביץ' באימפריה הרוסית (כיום בשטח בלארוס) וחסיד חב"ד, ורעייתו צפורה בונין לבית ז'ורק (1914–2007) ילידת לודג' בפולין, בוגרת מחזוריו הראשונים של סמינר בית יעקב בקרקוב, הם בחרו בשם "ביתנו" כשמו של בית הילדים של יאנוש קורצ'אק וגם אימצו את שיטתו החינוכית.

בחודש אוקטובר 1940 הועבר בית היתומים של קורצ'אק לגטו ורשה. באותה שנה, בינואר 1940 הקימו הזוג בונין מוסד יתומים ראשון בשם "אורה" בזכרון מאיר על יד בני ברק. כל ילדות מוסד "אורה" היו פליטות המלחמה שהגיעו לארץ על ידי ארגון עליית הנוער. הם ניהלו את בית היתומים "אורה" עד שנת 1942[1]. בתחילת חודש אוגוסט 1942 חוסל בית היתומים בגטו ורשה על ידי הנאצים וכ-200 הילדים ששהו בו נשלחו להשמדה יחד עם כ-4,000 ילדים מבתי יתומים אחרים בוורשה. הוצע לקורצ'אק להציל את עצמו, על אף שהיה יהודי, אך הוא בחר להצטרף אל הילדים ונרצח עימם ביום 7 באוגוסט 1942 במחנה ההשמדה טרבלינקה. כעבור מספר שבועות, בחודש אוקטובר 1942 נפתח "ביתנו" ברעננה.

אלכסנדר בונין כונה בפי חניכי מוסד ביתנו "יאנוש קורצ'אק היהודי" [2].

בשנותיו הראשונות קלט "ביתנו" ילדים יתומים שהגיעו לא"י במסגרת עליית הנוער וכן ילדים ארץ-ישראלים שנפלטו מביתם מסיבות שונות.

"ביתנו" קלט ילדים וילדות משלושה גופים שגם תמכו בו תמיכה כלכלית: הוועד למען החייל, משרד הרווחה של ממשלת פלשתינה (א"י) ועריית תל אביב. "ביתנו" פעל ללא שיוך פוליטי או מפלגתי. משכך, גם לא היה למוסד מקור מימון יציב. על מנת להקים את המוסד צפורה בונין מכרה את טבעת הנישואים שלה ושעון זהב שהיה ברשותה על מנת לרכוש מיטות ומזרנים לילדים, ועל אדמות הפרדסים והטרשים של רעננה, ששכרו מיהודי אמריקאי הם הקימו חווה חקלאית שהיוותה את הבסיס להקמתו ותפעולו של המוסד במשך שנים[3].

השיטה החינוכית של "ביתנו"

"ביתנו" הוקם לפי תפיסתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק תוך התאמה לסגנון חיים יהודי-דתי ברוח הציונות הדתית הפועלת. אלכסנדר בונין היה תלמיד מוסדות "תומכי תמימים" של חב"ד ברוסיה, הוא אף היה מקורב לרב מנחם מנדל שניאורסון הרבי מלובביץ' שמינה אותו בשנת 1966 למפקח על מוסדות רשת חינוך חב"ד גוף המאגד את בתי הספר והגנים של חסידות חב"ד בישראל (תפקיד בהתנדבות בנוסף לניהול מוסד "ביתנו")[4]. אלכסנדר בונין עמד בקשר עם הרבי מלובביץ'אשר ייעץ לו בעניין פעילות "ביתנו"[5]. אלכסנדר בונין חיבר את הספר "ילקוט תורת הנפש על פי תורת חב"ד" בה פרש את משנתו החינוכית. הספר ראה אור רק לאחר מותו בשנת 1983. במאמרים פדגוגים רבים [6] שפרסם במהלך שנותיו ניתן למצוא את היסודות המקבילים בשיטת החינוך של קורצ'אק ושל אלכסנדר בונין.

"הרכנתי ראשי בפני פרקי חינוך חיים הנכתבים על ידי זוג צעיר בארץ ישראל שמסרו את חייהם קודש לפעולת הצלת ילדים"

— מתוך תיאור שכתב העיתונאי אברהם בר אוריין בעת ביקורו במוסד ביתנו, 2 במאי 1944 [7]


"ביתנו" החל את דרכו כמוסד חינוכי חקלאי דתי. החווה החקלאית כללה בעלי חיים, גידולים חקלאיים, גן בוטאני, לול, רפת וכוורות דבורים. את החווה גידלו וטפחו הילדים בעצמם והיא היוותה עבורם מקור הכשרה ולימוד בנוסף למקור הזנה וכלכלה מרכזי. היה זה למעשה בית ילדים ראשון מסוגו בארץ [8], וכמוסד חינוך דתי גם ראשון מסוגו בעולם. ב"ביתנו" הילדים הם שניהלו את עצמם, בהשגחת המנהלים. הילדים ישבו ב"ועדות הקבלה" של הילדים החדשים, דנו כיצד להתמודד עם בעיות משמעת, חלוקת מזון, שמירת הרכוש וכדומה.[9]

בשיטה זו רכשו מנהלי המוסד את אמון הילדים והחדירו בהם עצמאיות וערכים והקנו להם כלים להשתלב בחיים שמחוץ למוסד.

לאחר הקמת המדינה עם חקיקת חוק לימוד חובה בשנת 1949, נרשם המוסד תחת פיקוחו של זרם החינוך של "המזרחי" (אחד מארבעת זרמי החינוך שהוכרו בחוק חינוך חובה). לאחר פרק זמן נרשם המוסד כזרם ממלכתי והיה בפיקוח משרד החינוך. ממוסד חקלאי הפך עם השנים לבית ספר מקצועי לבנות המתמחה בעיקר במגמות תפירה וספרות.

בוגרות "ביתנו" וסגירתו

בשנותיו הראשונות למדו בו כ-17 תלמידים בלבד בכל שנה והחל משנת 1944 עלה מספרם לכ-30 לשנה[10]. בשנת 1958 במלאת 18 שנה למוסד למדו בו כבר כ-100 תלמידים בשנה ובסה"כ הוציא המוסד עד שנה זו כ-1,000 תלמידים רובם הגדול ניצולי שואה ועולים חדשים[11] בשנות השבעים, בעשור האחרון לקיומו, קלט המוסד תלמידים בעיקר ל"כיתות הכוון" (היום נקראות "כיתות אתגר" באגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך)[12] ומספר מחזוריו של המוסד גדל לכ-150 תלמידות בכל שנה [13].

בשנת 1956 זכה "ביתנו" בפרס הצטיינות לחינוך חקלאי מטעם משרד החקלאות. חניכיו נטלו חלק פעיל בפעילויות תרבות שונות ובין היתר הקימו חוג תיאטרון ומקהלה והופיעו באירועים שונים גם בפני בתי ספר אחרים ברעננה והאזור[14]. חלקן של בוגרות "ביתנו" בכתות התפירה המשיכו את עבודתן אצל המעצבים גדעון אוברזון ולולה בר אבנר[15], בין בוגרי המוסד ניתן למצוא את הבלשן חתן פרס ישראל פרופ' משה בר-אשר.

בתחילת שנות השבעים אחד מתוך שלושה בתי ספר מיוחדים: כפר בתיה, ישיבת תיכונית "בני עקיבא" ו"ביתנו"[16]. בשנת 1980 לאחר 40 שנות פעילות המוסד נסגר.

על אדמות המוסד ברעננה הוקמה שכונת מגורים.

אף על פי ש"ביתנו" לא זכה להנצחה רשמית רחוב "בית השואבה" הנמצא בסמיכות למקום שבו המוסד החל מכונה באופן לא רשמי גם בשם רחוב "מוסד ביתנו" [17].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עלית הנוער הדתי הזכרון מאיר, הצופה, 5 פברואר 1940 "אורה מוסד עליית הנוער", הצופה 13 פברואר 1941 "מחזור א' של חניכות מוסד אורה", הצופה 10 מרץ 1941.
  2. ^ מתוך עדותה של אילה מגיד, ארכיון יד ושם, 12 יוני 2018
  3. ^ "במוסד ביתנו" (ל.ביין) "הצופה" 8 מאי 1946 מתוך אתר "עיתונות יהודית היסטורית" הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א
  4. ^ "תשורה" עמ' 26, במכתב של הרבי מלובביץ' לאלכסנדר בן נון מיום ט"ו אלול תשכ"ו כתב הרבי: "ומובן שנכון וטוב שיקבל ההצעה דהנהלת הרשת להיות המפקח וכו' וכו' וה' יצליחו" .
  5. ^ ראה מכתבי הרבי מלובביץ' לאלכסנדר בונין - לעיל, "תשורה" עמ' 10-15.
  6. ^ פרסומיו ראו אור בעיקר בבטיאון "ברשת החינוך" של מורי מוסדות חב"ד בישראל.
  7. ^ "הצופה", 2.5.1944, מאת אברהם בר אוריין.
  8. ^ קדמו ל"ביתנו" מספר מוסדות חקלאיים לילדים או לילדות כגון מקווה ישראל ובית ספר לחקלאות ומשק בית בשוק העלייה בתל אביב, אך אלו לא היו בתי יתומים ושיטת החינוך שהונהגה בם לא הייתה כשיטת החינוך העצמאית של "ביתנו".
  9. ^ "הצופה" כתבה על המוסד מיום 10.1.1945, מאת אברהם בר אוריין.
  10. ^ [https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b07170680022642/File/0b071706806e70b0 מתוך דוחות המוסד בתיק המחלקה הסוציאלית של ממשלת פלשתינה (עמ' 5)
  11. ^ "בית היוצר לחלקאים צעירים- 18 שנה למוסד ביתנו ברעננה", הצופה 2 נובמבר 1958"ח"י שנה למוסד ביתנו","הצופה" 6 יולי 1959.
  12. ^ מידע נוסף על כיתות אתגר באתר משרד החינוך.
  13. ^ [https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b0717068001a1f0/File/0b0717068090b80b מתוך תיק הפיקוח על המוסד במשרד החינוך בשנים 1970–1975 (עמ' 75-81)
  14. ^ [1]. השתתפות באירוע אדליוע בשרון
  15. ^ עמוד 118 בקובץ מסמכי מוסד ביתנו תחת פיקוח משרד החינוך 1970-1975, מתוך מכתבי הנהלת המוסד מיום 4.7.71 .
  16. ^ דבר, רעננה במספרים (1972), דבר, 26 באפריל 1972
  17. ^ ראה תיאור רחוב בית השואבה באתר ZIPS אתר המיקודים הישראלי.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34003511ביתנו

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ביתנו&oldid=2056073"