בישופות פאדרבורן

בישופות פאדרבורן
Fürstbistum Paderborn
דגל	סמל
היסטוריה
ישות קודמת	ארכיבישופות קלן
ישות יורשת	ממלכת פרוסיה

הנסיכות-בישופות של פאדרבורן (בגרמנית: Fürstbistum Paderborn‏; Hochstift Paderborn) הייתה נסיכות כנסייתית (Hochstift) של האימפריה הרומית ה"קדושה" מ-1281 עד 1802.

היסטוריה

הדיוקסיה של פאדרבורן נוסדה בשנת 799 על ידי האפיפיור לאו השלישי. בשנים הראשונות היא הייתה כפופה לבישוף של וירצבורג. מאז 855 הייתה לאנשי הדת את הזכות לבחור את הבישוף. הדיוקסיה כללה את החלק הגדול יותר של ליפה, ולדק וכמעט מחצית מרוזנות ראוונסברג.

בשנת 1180, כאשר דוכסות סקסוניה חדלה להתקיים, הועברו הזכויות שהממשלה הישנה מימשה על פאדרבורן לארכיבישופות קלן. תביעותיהם של הארכיבישופים של קלן הוסדרו במאה ה-13, כמעט לחלוטין לטובת פאדרבורן. תחת ברנהרד השני, בישוף פאדרבורן (1188–1203) הוחזר השיפוט על הבישופות, שמאז אמצע המאה ה-11 הוחזקה כנחלה בידי רוזני ארנסברג. זו הייתה התקדמות חשובה בפיתוח מעמדו של הבישופים כשליט חילוני, ויצרה מאז נסיכות בישופית של חופשיות אימפריאלית. מרגע זה ואילך הבישופים לא העניקו את הפיקוח כנחלה, אלא ניהלו את הנחלה בעצמם, וייצגו את עצמם בממשלה על ידי אחד מאנשי הדת שלהם. הם חתרו בהצלחה להשיג את הפיקוח על המנזרים והמנזרים שנמצאים במחוזות שלהם.

הבישוף אוטו פון רייטברג נאלץ להתמודד עם קלן; בשנת 1281, כאשר הוא רק נבחר, הוא קיבל את השלטון מרודולף מהבסבורג, וסמכות שיפוטית מלאה (למעט משפט עונשין). לאחר תבוסתו של ארכיבישוף קלן בקרב וורינגן 1288, הבישופים של פאדרבורן הפכו לריבונים יותר ויותר, אם כי לא על כל הדיוקסיה שלהם. ברנהרד החמישי מליפה (1321–1341) קבע חוקה טריטוריאלית ראשונה ("Privilegium Bernhardi"). עם זאת הוא נאלץ להכיר בעיר פאדרבורן כחופשיה מעליונותו השיפוטית. היינריך השלישי שפיגל צום דסנברג (1361–1380), שהיה גם אב המנזר מקורווי, השאיר את תפקידיו הרוחניים לסופרגן; בשנת 1371 הוא בנה מחדש את בורג נויהאוס בפאדרבורן. זימון השני, רוזן שטרנברג (1380–1389), עירב את הבישופות במריבות עם האצולה, שלאחר מותו החריבה את המדינה. וילהלם היינריך ואן ברג, שנבחר ב-1399, ביקש לתקן את הרעות שהתגנבו במהלך הסכסוכים הקודמים, אך כאשר בשנת 1414 ניסה להיבחר כשליט ארכיבישופות קלן, בחרה מועצת הקתדרלה בהיעדרו בדיטריך השלישי ממור (1415–1463). מלחמותיו של דיטריך, גם הארכיבישוף של קלן, הביאו חובות כבדים על הבישופות; במהלך הריבים של הבישוף עם העיר סוסט (1444–1449) נהרסה פאדרבורן.

תחת אריך, דוכס בראונשווייג-גרובנהאגן (1502–1532), השיגה הרפורמציה הפרוטסטנטית דריסת רגל בדיוקסיה, אף על פי שהבישוף נשאר נאמן לכנסייה. הרמן פון ויד (1532–1547), שהיה גם הארכיבישוף של קלן, ביקש להציג את ההוראה החדשה בפאדרבורן וגם בקלן, אך כל המעמדות התנגדו לו. רוזני ליפה, ולדק ופירמונט, חלקה של הדיוקסיה ברוזנות ראוונסברג, ורוב הקהילות בגדה הימנית של הוזר הפכו לפרוטסטנטיות.

היינריך הרביעי, דוכס סקסוניה-לאוונבורג (1577–1585) היה לותרני; הוא התיר את אימוץ הווידוי של אאוגסבורג על ידי נתיניו. בעיר פאדרבורן נותרו נאמנים רק הקתדרלה ומנזר אבדינגהוף. כדי להציל את המטרה הקתולית, זימנה מועצת הקתדרלה את הישועים לפאדרבורן ב-1580. דיטריך הרביעי מפירסטנברג (1585–1618) שיקם את הנוהג של הדת הקתולית, בנה גימנסיה עבור הישועים, והקים את אוניברסיטת פאדרבורן ב-1614.

במהלך החילון הגרמני ב-1802, הפכה הבישופות לפרוסית, מ-1807 עד 1813 היא הייתה חלק מממלכת וסטפאליה, ולאחר מכן חלק מפרובינציית וסטפאליה.

בעוד שהבישופות כמדינה פורקה לצמיתות, הבישופות הקתולית של פאדרבורן הוקמה מחדש על ידי האפיפיור פיוס השביעי ב-1821. באמצעות הקונקורדאט הפרוסי, היא הועלתה לארכי-דיוקסיה ב-1930; במקביל איבדה פאדרבורן את מחוזותיה סביב ארפורט והייליגנשטדט לדיוקסיה פולדה, ושני אזורים קטנים לארכידיוקסיית קלן. מחוזות פולדה והילדסהיים נעשו כפופים לה.

כאשר הוקמה דיוקסיית אסן ב-1958, איבדה פאדרבורן חלק ניכר מהמחוז שלה. בשנת 1994 איבדה פאדרבורן את החלק של המחוז שלה הממוקם בגרמניה המזרחית לשעבר לדיוקסיה החדשה של מגדבורג. גם מגדבורג וגם מחוז ארפורט הוכפפו לפאדרבורן. במקביל, הילדסהיים הוכפפה לארכידיוקסיה של המבורג.

בשנות ה-90, הסכסוך בין הארכיבישוף לכומר העריק יוגן דרוורמן עלה לכותרות.

הארכיבישוף הנוכחי הוא הנס-יוזף בקר.