ביילי ויליס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. ביילי ויליס (באנגלית: Bailey Willis; 31 במרץ 1857 – 19 בפברואר 1949) היה גאולוג אמריקאי, נודע כאחד המומחים המובילים בעולם של זמנו, בתחום חקר רעידות אדמה[1]. בארץ ישראל חקר, בזמן אמת, את רעידת האדמה של שנת 1927, מהאוויר ומעל פני הקרקע[2].
ראשית חייו
ויליס נולד וגדל בניו יורק. לאחר שהתייתם מאביו בגיל 10, נשלח בגיל 13 לארבע שנות לימודים באנגליה וגרמניה. בשנת 1875 החל ללמוד הנדסת מכונות באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק וקיבל את התואר הראשון שלוש שנים לאחר מכן, ולאחר שנתיים נוספות סיים גם תואר ראשון בהנדסה אזרחית והנדסת מכרות.
קריירה
את הקריירה שלו בתחומים שלמד החל בשנת 1881 במחקר שדה בן 3 שנים עבור חברת הרכבות הצפון-פסיפית. בחיפושיו אחרי מרבצי פחם עבור הרכבות, חקר את הגאולוגיה של הר רנייר, שהוא אחד מההרים המרכיבים את שרשרת הרי (הגעש) קסקיידס שבצפון קליפורניה. לימים, רשות הפארקים הלאומיים בארצות הברית החליטה לקרוא למצוק נדיר של בזלת המתנשא לגובה של כ־1,100 מ' שנמצא בקרקס קרחוני של קרחון הקארבון בפארק הלאומי הר רנייר על שמו - קיר ויליס[3]. לאחר סיום המחקר במערב ארצות הברית, עבר למזרחה, ובמסגרת תפקידו במכון הגאולוגי האמריקאי כמנהל חטיבת רכס האפלצ'ים, ניהל את המחקרים אודות היווצרות שרשרת הרים זו, ובשנת 1894 פרסם את מחקריו בספר בשם "המכניזם של המבנה האפאלצ'י[4].
שנה לאחר מכן החל ללמד באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבוושינגטון הבירה, במקביל לתפקיד נוסף שמילא במכון הגאולוגי האמריקאי. הוא קיים משלחות מחקר בצפון סין ובארגנטינה. בשנת 1915 מונה להיות ראש המחלקה לגאולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה. במהלך שנות העשרים של המאה ה-20 החל לעסוק בחקר רעידות אדמה, ובהעלאת המודעוּת לחיזוק מבנים כנגדן. הוא כיהן כנשיא החברה הסייסמולוגית האמריקאית בין השנים 1921–1926. עם סיום תפקידו יצא למצרים, שם שמע על רעידת האדמה החזקה שהתרחשה בארץ ישראל וסביבתה ב־11 ביולי 1927. הרעידה הורגשה גם בקהיר. הוא טס בטיסה פרטית מקהיר לארץ ישראל, חג מעל רוב האתרים שנפגעו קשות ברעידה, ביצע איסוף נתונים ומידע, ופרסם שנה לאחר מכן מאמר על "רעידות האדמה בארץ הקודש"[2]. כאשר חזר לארצות הברית, מונה להיות נשיא החברה הגאולוגית האמריקאית והמשיך לפרסם מספר ספרים בתחום גאולוגיה סטרוקטורלית ותיאורית נדידת היבשות שעליה הייתה לו ביקורת, שהתבררה לאחר פרסום תיאורית טקטוניקת הלוחות בשנות הששים, כמרחיקת ראות.
פרסים ועיטורים
ויליס זכה לקבל פרסים ועיטורים רבים בימי חייו. הבולטים שבהם: תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברלין; מדליית זהב מטעם החברה הגאוגרפית הצרפתית – שניהם בשנת 1910; אות לגיון הכבוד של בלגיה בשנת 1936 ומדליית פנרוז מטעם החברה הגאולוגית האמריקאית בשנת 1944.
ביילי ויליס הלך לעולמו ב־19 פברואר 1949 בפאלו אלטו שבקליפורנייה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Smith., Charles H. "Willis, Bailey geology." Some Biogeographers, Evolutionists and Ecologists: Chrono-Biographical Sketches. Accessed March 13, 2008.
- ^ 2.0 2.1 Willis, B., 1928. Earthquakes in the Holy Land. Bulitin of Seismological Society of America. 18: pp. 72-103
- ^ (Willis Wall)תצורות גאולוגיות ותהליכים בפארק הלאומי הר רנייר, עמ' 3.
- ^ "Willis, B., 1894. The Mechanics of Appalachian Structure. The U.S.G.S., Government Printing Office, 211 p.
