בורה בורה
 | |
| אתר נופש בבורה בורה | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | כ-260 ק"מ צפונית-מערבית לעיר הבירה של פולינזיה הצרפתית, פפאטה |
| קואורדינטות | 16°29′40″S 151°44′11″W / 16.494444°S 151.736389°W |
| ארכיפלג | איי החברה שבפולינזיה הצרפתית באוקיינוס השקט |
| סוג | אי געשי |
| שטח | 29.3 קמ"ר |
| גובה מרבי | 727 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 פולינזיה הצרפתית |
| אוכלוסייה | שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value). (שגיאת לואה ביחידה יחידה:עיר בשורה 504: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).) |
| מגלה | יאקוב רוחבן |
| תאריך גילוי | 1777 |
|
(למפת פולינזיה הצרפתית רגילה) | |
בורה בורה (בצרפתית: Bora Bora) הוא אי באוקיינוס השקט, ששטחו 29.3 קמ"ר. בשטח זה נכללים האי עצמו ואיונים נוספים הנמצאים במרכזה של לגונה מוקפת שונית אלמוגים.
גאוגרפיה
האי שייך לאיי החברה שבפולינזיה הצרפתית, והוא ממוקם כ-260 ק"מ צפונית-מערבית לעיר הבירה של פולינזיה הצרפתית, פפאטה (Papeete) (השוכנת בטהיטי). אוכלוסיית האי באוגוסט 2007 מנתה 8,880 נפש. היישוב הראשי באי הוא ואיטאפה (Vaitape), שנמצא בצדו המערבי של האי המרכזי.
האי הררי, ופסגתו הגבוהה ביותר - 727 מטרים מעל לפני הים - היא פסגת הר געש רדום.
האי מיושב על ידי פולינזים החל מהמאה הרביעית לספירה. ב-1777 הגיעו האירופאים הראשונים, והחל מ-1842 מהווה האי מושבה צרפתית. החל מ-1946 מחזיקים תושבי האי באזרחות צרפתית. צרפתית היא השפה הרשמית באי, אך אנגלית מדוברת בפי רבים.
בורה בורה מוקפת לגונה ציורית. האי מהווה מרכז תיירות ידוע ואקסקלוסיבי; עיקר התיירים מגיעים מארצות הברית ומיפן. חברת התעופה אייר טהיטי נוי מפעילה 5 טיסות יומיות מפפאטה לבורה בורה. האי מהווה אתר צלילה אהוב, ולחופיו ניתן לצפות בכרישים ובאלפי מיני דגים ויצורי מים אחרים.
גאולוגיה
בורה בורה הוא דוגמה בולטת לאופן היווצרותו של אטול, מאחר שתהליך גאולוגי זה טרם הושלם באי. ראשיתו של אטול בהתפרצות געשית בלב ים באקלים טרופי, שיוצרת אי שכולו הר געש. רוב שטחו של האי הוא אכן הר געש כבוי בעל שתי פסגות: פאהיה (Pahia) ואוטמאנו (Otemanu). על צלעותיו של הר הגעש, השוקע בהדרגה, נבנית והולכת במים הטרופיים החמימים שונית אלמוגים. בשלב בו נמצא בורה בורה, רוב שטח ההר כבר שקע מתחת למים בעוד השונית צמחה עד לפני המים; השטח בו היה הר הגעש הוצף ברובו, ובהיותו מוקף בשונית נוצרה לגונה. מתוך מי הלגונה מבצבצים עדיין איונים, שחלקם הן פסגות משנה נמוכות של ההר שטרם שקעו. עם השלמת התהליך, שאורך כשלושים מיליון שנה, יעלם האי עם ההר שבמרכזו, ותיוותר רק שונית האלמוגים עם הלגונה שבמרכזה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
