בג"ץ אפרת נגד הממונה על מרשם האוכלוסין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בג"ץ 693/91 אפרת נגד הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים שניתן בשנת 1993, הוא עתירה בה קבע בג"ץ כי על משרד הפנים לאפשר לידועה בציבור לשנות את שם משפחתה לשם משפחתו של בן זוגה. בנימוקיו להחלטתו דן בג"ץ באיזון הראוי בין זכותו של הפרט במשטר דמוקרטי לשנות את שמו, לבין האינטרס הציבורי שבמניעת הטעיה או פגיעה בתקנת הציבור. בעקבות פסק הדין בוצע תיקון בחוק השמות[1] ונקבע בו מפורשות כי שר הפנים אינו רשאי לפסול שם מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור. בפסק דין זה הפך בג"ץ את ההלכה שנקבעה על ידו קודם לכן בעניין שינוי שמה של ידועה בציבור. העתירה הוכנה והוגשה על ידי עו"ד אורית קמיר מטעם האגודה לזכויות האזרח.

רקע

חוק השמות קובע כי "בגיר רשאי לשנות את שם משפחתו ושמו הפרטי" (סעיף 10). בחירת השם או שינויו הן פעולות המחייבות הודעה לשר הפנים וקבלת אישורו. עם זאת, נקבע בחוק כי השר רשאי לפסול בחירת שם אם הוא סבור שהשם החדש "עלול להטעות או לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו" (סעיף 16). בעת מתן פסק הדין לא נכללה בסעיף זה התייחסות ספציפית לעניין שם משפחתה של ידועה בציבור, אולם הסדר בעניין שמות ילדיהם של ידועים בציבור נקבע כבר אז בסעיף 3 לחוק, לפיו בהסכמת שני ההורים יקבלו ילדיהם את שמות המשפחה של שניהם.

עד למתן פסק הדין בפרשת אפרת, ההלכה בסוגיית סמכותו של שר הפנים לפסול שינוי שם הייתה זו שנקבעה בבג"ץ זמולון נ' שר הפנים[2] ובבג"ץ אייזיק (שי"ק) נ' שר הפנים[3]. בפרשת זמולון קבע בית המשפט העליון כי אין להתיר לידועה בציבור לשנות את שם משפחתה לזה של הידוע בציבור לאחר מותו, בנימוק כי קרוב לוודאי שהציבור יוטעה לחשוב שהידועה בציבור היא אלמנתו שהייתה נשואה לו כדת וכדין. דעת המיעוט בפסק דין זה קבעה כי הזכות לשינוי שם היא זכות יסוד שיש הצדקה למניעתה רק אם מתקיימת הטעיה מתוך מטרה פסולה.

בפרשת שי"ק פסל שר הפנים את בקשתה של ידועה בציבור לשנות את שם משפחתה לזה של בן זוגה. בית המשפט קבע שהחלטת שר הפנים תשאר על כנה בנימוק של שמירה על יציבות ההלכה[דרושה הבהרה]. כמו כן, צוין בפסק הדין, כי העובדה שידועה בציבור אינה חלק מסעיף 10 לחוק השמות המתיר לאדם לשנות את שמו, יש בה כדי ללמד על כך שהמחוקק לא התכוון להעניק לה את הזכות לשינוי שמה. דעת המיעוט קבעה כי הלכת הרוב בפרשת זמולון הייתה מוטעית שכן סעיף 6 לחוק השמות מאפשר לאישה נשואה לשאת את שם נעוריה, ומכאן שישנו נתק בין עניין השם לעניין הנישואין.

העובדות בבסיס פסק הדין

מיכל אפרת ועוזי אורנן הם ידועים בציבור ולהם בן ובת משותפים הנושאים את שם המשפחה אורנן-אפרת. משרד הפנים סירב לאשר את בקשתה של מיכל אפרת לשנות את שם משפחתה לאורנן-אפרת, כשמו של בנה (טרם הולדת הבת), מהטעם כי השינוי עלול להטעות ולפגוע בתקנת הציבור. עם הולדת הבת, סירב משרד הפנים לאפשר לרשום אותה בשם המשפחה אורנן-אפרת ואף סירב לאפשר לבן להמשיך להיות רשום בשם זה, אך חזר בו מעמדתו לאחר שבני הזוג עתרו בעניין זה לבג"ץ. פניה חוזרת של אפרת למשרד הפנים לשקול מחדש את עמדתו בעניין שם משפחתה, נדחתה בשנית.

הדיון

טענות מיכל אפרת

  1. שמו של אדם הוא בעל משמעות עמוקה עבורו ורצונה לשנות את שמה נובע מהרצון להיקרא בשם ילדיה ולא מכוונת תרמית.
  2. אין הטעיה לציבור בשינוי השם, בפרט לאור העובדה שהיא נושאת בפועל את השם המבוקש, ואין בכך כל עבירה.
  3. השינוי אינו מהווה פגיעה בתקנת הציבור. חיים משותפים של ידועים בציבור הוכרו בחקיקה ובפסיקה הישראלית.
  4. העובדה כי רק אישה המבקשת להחליף את שם משפחתה מתבקשת להצהיר כי לא בחרה בשם זה בשל היותו שם של גבר, מהווה הפליה שלה כאישה.
  5. זמן רב חלף ממתן ההלכה הקיימת בעניין שינוי שמה של ידועה בציבור ולפיכך יש מקום לבחינה מחודשת של הסוגיה.

טענות משרד הפנים

משרד הפנים מבקש להמשיך בהלכה שנקבעה בפרשת זמולון ובפרשת שי"ק (השנייה) לפיה אין להתיר לידועה בציבור לשנות את שם משפחתה לשמו של בן זוגה, מהנימוקים הבאים:

  1. חוק השמות לא מעניק לידועה בציבור מעמד של אישה נשואה כדין לעניין שמה.
  2. שינוי השם עלול להטעות ולפגוע באינטרס הציבורי של שמירה על הגבול בין מעמדה של אישה נשואה למעמדה של ידועה בציבור.
  3. בקשתה של אפרת לשנות את שם משפחתה לשם ילדיה אין בה כדי להכריע את הכף לטובתה. עניין זה נדון בפרשת שי"ק (השנייה) ולא נמצא כי הדבר מהווה עילה לסטיה מההלכה שנקבעה בפרשת זמולון.
  4. עמדת משרד הפנים לגבי דרישת ההצהרה בדבר המניע לבחירת שם המשפחה, זהה בנוגע לגברים ונשים. עם זאת, הצורך עולה בעיקר בנוגע לנשים.
  5. מאז נפסקו ההלכות בפרשת זמולון ופרשת שי"ק (השנייה) ביצע המחוקק תיקונים רבים בחוק השמות ואף על פי כן לא נקבעו בחוק הוראות בעניין סוגיית שמה של ידועה בציבור.

הכרעת בית המשפט

ב-29 במרץ 1993 נתן בית משפט את פסק דינו. בית המשפט קיבל את העתירה והורה להתיר לאפרת להוסיף לשמה את שמו של בן זוגה, מהטעם שלא מתקיימת תשתית ראייתית לכך ששינוי שם משפחתה של ידועה בציבור לשם המשפחה של בן זוגה עלול לגרום להטעיה או לפגיעה בתקנת הציבור.

הנמקת בית המשפט להכרעה (מפי השופט ברק)

הזכות לשם

זכותו של אדם לבחור לו שם או לשנותו היא חירות המוענקת לפרט במדינה דמוקרטית. שמו של אדם הוא חלק מאישיותו, ועל חברה דמוקרטית לכבד את חירותו של הפרט לשנות את שמו אם הוא סבור כי שם אחר מתאים לו יותר מסיבות חברתיות, לאומיות או אישיות. חוק השמות מעניק לכל אדם את הזכות לבחור לו שם.

התכלית הראויה להגבלת הזכות

מול זכותו של אדם לשנות את שמו עומד האינטרס שבמניעת הטעיה או פגיעה בתקנת הציבור או ברגשותיו. בסמכותו של שר הפנים לפסול שינוי שם אם שינוי השם עלול להטעות או עלול לגרום לפגיעה בתקנת הציבור או ברגשותיו גם אם אין בכך עבירה פלילית. הטעיה מתקיימת כאשר שמה החדש של ידועה בציבור עשוי להביא חלק מהציבור לחשוב שמדובר באישה נשואה. תקנת הציבור מתייחסת למכלול הערכים והאינטרסים של הציבור הנאור במדינת ישראל ובכלל זה שמירתו של מוסד הנישואין. בפרשת זמולון הוגדרה תקנת הציבור כשמירה על ההבחנה בין מעמדה של אישה נשואה למעמדה של ידועה בציבור. עם זאת, תופעת הידועים בציבור אינה זוכה לקונצנזוס בחברה הישראלית וההתייחסות אליה מורכבת.

האיזון בין הזכות לאינטרס הציבורי

בקביעת קיומה של הטעיה המצדיקה שימוש בסמכות שר הפנים שלא לאשר שם חדש, לא די בכך שהמצג הנחזה שונה מהמציאות. על ההטעיה ליצור הסתמכות על המצג באופן שיגרום לפעולה או מחדל. משמעותה של הטעיה בהקשר זה אינה מתייחסת רק למצבים בהם שינוי השם נעשה בכוונה להטעות. מידת ההסתברות הנדרשת להטעיה או לפגיעה בתקנת הציבור וברגשותיו היא "וודאות קרובה" ואין די בחשש פוטנציאלי.

יישום בנסיבות המקרה
  1. בחוק השמות קיימות מספר הוראות, דוגמת סעיף 6 המאפשר לאישה נשואה לשמור על שם נעוריה, מהן ניתן ללמוד כי החוק משלים עם המצב לפיו שמו של אדם אינו משקף בהכרח את הסטטוס המשפחתי שלו. מכאן ש"הטעיה" היא מצב נסבל בחוק השמות, ואין לסרב לשינוי שם משום שיש בו הטעיה לכאורה ביחס למצב המשפחתי.
  2. שינוי שמה של ידועה בציבור לשם בן זוגה גורם לפער בין חזות למציאות באופן שיוצר חשש להטעיה פוטנציאלית, אולם וודאות קרובה להטעיה לא מתקיימת.
  3. מותר לאדם בישראל להשתמש בשם שאינו שם משפחתו ואין בכך עבירה פלילית.
  4. שמירתו של מוסד הנישואין היא ערך חברתי המהווה חלק מתקנת הציבור, אך לצד מוסד הנישואין קיים מוסד הידועים בציבור שהוא פרי החקיקה והפסיקה. לפיכך אין לומר כי כל הפער בין סטטוס הנשואים לסטטוס הידועים בציבור משקף תקנת ציבור.
  5. שינוי שמה של ידועה בציבור לשמו של ידוע בציבור אינו מעניק לה זכויות שלא היו נתונות לה לפני שינוי שמה. לפיכך, הפער הקיים בין סטטוס הנשואים למעמד הידועים בציבור לא משתנה עקב שינוי השם.
  6. שינוי שם היא חירות הנתונה לכל אדם ואין למנוע מידועה בציבור זכות בסיסית זו רק בשל היותה ידועה בציבור.
  7. טובת ילדיהם של ידועים בציבור עשויה להצדיק הכרה בשינוי שמו של אחד ההורים לשמו של האחר כך שיהיה מתאם בין שמות המשפחה של הילדים והוריהם. טובת הילדים היא מרכיב מרכזי של תקנת הציבור בישראל ולא ניתן לפסול את שינוי שמה של ידועה בציבור המבקשת את טובת ילדיה, בשם תקנת הציבור.
  8. העובדה שהחוק מסדיר את נושא שמם של ילדי ידועים בציבור, אינה מלמדת על כך שהזכות לשינוי שם אינה נתונה לידועה בציבור. כוונת החוק היא פסילת שינוי שם אם יש בכך להטעות או לפגוע בתקנת הציבור.
  9. תקנת הציבור היא מושג גמיש, תלוי מקום וזמן ומאז פרשת זמולון חלו שינויים ניכרים בחקיקה, בפסיקה ובמציאות החברתית באשר לידועים בציבור. בנוסף, הטיעון בדבר תקנת הציבור לא זכה בפרשת זו לבחינה מדוקדקת והזרקור הופנה לעניין ההטעיה. לפיכך מן הראוי לבחון את הסוגיה מחדש ולא להסתמך על ההלכה הקיימת.
  10. טופס ההצהרה המכוון לשינוי שמן של נשים בלבד הוא טופס פסול משום שיש בו הפליה של נשים המנוגדת לחוק שיווי זכויות האישה, ובשל העובדה שלאור פסק דין זה, אין חשיבות לכך שמטרת שינוי השם היא לקבל את שם משפחתו של גבר בעל שם זה.

השופטת נתניהו והשופט אור

השופטת נתניהו והשופט אור מסכימים לעמדתו של ברק. השופט אור מדגיש בדבריו כי על בית המשפט העליון לנהוג בזהירות רבה כאשר בכוונתו לסטות מהלכה שנפסקה על ידו, על אף שהלכה זו אינה מחייבת אותו.

בעקבות פסק הדין

שינוי החקיקה

שלוש שנים לאחר מתן פסק הדין בבג"ץ אפרת, אימץ המחוקק את ההלכה שנקבעה בו וביצע תיקון בחוק השמות[4]. בנוסח החדש נקבע מפורשות בסעיף 16 לחוק, כי השר אינו רשאי לפסול שם מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור.

השימוש בבג"ץ אפרת בפסיקה מאוחרת

בפברואר 1996 ניתן פסק הדין בבג"ץ נזרי נ' הממונה על מרשם האוכלוסין[5]. בפסק דין זה נדון סירובו של הממונה על מרשם האוכלוסין לאפשר לנזרי לשנות את שם משפחתה לזה של בן זוגה ואבי שני ילדיה, עמו חיה ללא נישואין. הטעם לסירוב היה כי בן זוגה של נזרי נשוי לאישה אחרת. בית המשפט, בהסתמכו על הלכת אפרת, קבע כי יש לאפשר לנזרי לקבל את שם משפחתו של בן זוגה, אולם שלא כמו בבג"ץ אפרת, הדיון עסק גם בשאלת זכותה של הידועה בציבור כנגד האינטרס של האישה הנשואה. פסק דין זה הרחיב את הלכת אפרת בעצם החלתה על מצב בו בן הזוג הידוע בציבור נשוי לאישה אחרת.

במאמרה "לכל אישה יש שם"[6] הדן בהתפתחויות בחקיקה ובפסיקה בתחום זכותה של אישה לבחור שם, מציינת אורית קמיר כי הלכת אפרת משקפת מעבר של בית המשפט העליון לגישה ליברלית פמיניסטית. התיקון בחוק השמות שבוצע בעקבותיה מהווה לטענתה דוגמה לחקיקה "שאינה מבטלת את המנהג הרווח, אך בהחלט משווה לו משמעות ערכית חדשה ומנתקת אותו מהשקפת העולם הפטריאכלית". לדעת קמיר חקיקה זו ראויה לשמש מודל לרפורמות בתחומי משפט נוספים. בהתייחסה לפרשת נזרי, טוענת קמיר כי על אף תוצאת פסק הדין, הרטוריקה בה השתמש בית המשפט שיקפה חזרה לרטוריקה השמרנית המסורתית. לדעתה, אלמלא דבקותו של בית המשפט בהלכה שנקבעה בבג"ץ אפרת, ייתכן שלא יכול היה להגיע לתוצאה אליה הגיע.

בשנת 1994 הגישה מיכל אפרת לבית הדין לעבודה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי[7]. אפרת טענה כי היא "עקרת בית" וככזו היא פטורה מתשלום דמי ביטוח, ואילו המוסד טען כי המונח עקרת בית חל רק על אישה נשואה, שעה שלאפרת יש ידוע בציבור. בפסק הדין נקבע כי לצורך סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי, מעמדה של ידועה בציבור הוא כמעמדה של אישה נשואה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

  • ויקיטקסט חוק השמות, תשט"ז-1956, באתר ויקיטקסט

    • הערות שוליים

    1. ^ חוק השמות, התשט"ז-1956, ס"ח 16.
    2. ^ בג"ץ 73/66 זמולון נ' שר הפנים, פ"ד כ(4), 645 (1966)
    3. ^ בג"ץ 243/71 אייזיק (שי"ק) נ' שר הפנים, פ"ד כו(2), 35 (1972)
    4. ^ תיקון מספר 3 לחוק השמות, 1996.
    5. ^ בג"ץ 6086/94 אלה נזרי נ' הממונה על מרשם האוכלוסין, מט(5), 693 (1996).
    6. ^ אורית קמיר, "לכל אשה יש שם", משפטים כ"ז תשנ"ז.
    7. ^ דב"ע נד/85-0 עוזי אורנן ומיכל אפרת נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז, 400 (1994).
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0

    27992656בג"ץ אפרת נגד הממונה על מרשם האוכלוסין

    אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בג%22ץ_אפרת_נגד_הממונה_על_מרשם_האוכלוסין&oldid=1153162"