אשר אנשל דסקל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ממוזער

אשר (אנשל) דסקל (18 באפריל 1908 – 6 ביולי 1990) היה מייסד וחלוץ תעשיית היהלומים בישראל. דסקל הקים את מפעל היהלומים הראשון בארץ ישראל בפתח-תקוה ב-1937 יחד עם בן דודו צבי רוזנברג[1][2].

ביוגרפיה

ראשית חייו

אשר אנשל דסקל נולד בעיירה מאסיף (Moisei) בחבל מרמורש שבצפון רומניה. הוא נולד למשפחה אדוקה מחסידות ויז'ניץ ולמד בחדר ובישיבה, ובמקביל עזר בבית בטיפול בעזים והפרות של המשפחה. בשנת 1927, בהיותו בן 19, לא ראה עתיד לעצמו כתלמיד חכם או כרועה צאן והחליט לעזוב את רומניה ולעבור לאנטוורפן, בלגיה.

בבלגיה, נעזר בקרובי משפחתו, שתמכו בו בתחילת דרכו כמתלמד במקצועות חיתוך ליטוש וביקוע של יהלומים. בתחילה חי מן היד אל הפה, אך במהרה התגלו כישוריו כיהלומן בחיתוך יהלומים, ומאוחר יותר במסחר יהלומים וכך הצליח להתקדם ולבסס את מעמדו בקהילת היהלומנים של אנטוורפן[3].

משפחה

בשנת 1935 נישא למרים דסקל לבית אהרונוביץ׳ באנטוורפן, לזוג בהמשך נולדו 4 ילדים. בשנת 1950 נפרד ממרים ונישא לתהילה דסקל להם בת משותפת ונפרדו ב-1956. ב-1960 נישא בשלישית לציפורה דסקל, איתה היה נשוי עד לפטירתו ב-1990. בעת פטירתו היו לו 15 נכדים[4]. במהלך הקריירה המקצועית שלו, הכשיר אשר דסקל יהלומנים רבים וביניהם גם את אחותו אסתר דסקל, (באנטוורפן) ומאוחר יותר בישראל את שני אחיו: ישראל דסקל ושמואל דסקל, את בנו ירמיהו דסקל, ועזר לאחייניו מאיר ואריה כרמי לבית רוזנברג בראשית דרכם כיהלומנים[5].

החלום הציוני

אנשל היה ציוני וחלומו היה לעלות לארץ ישראל. הוא חסך פרוטה לפרוטה ובשנת 1932, הפליג לארץ ישראל לראות את המכביה - האולימפיאדה היהודית הראשונה, וסייר בכל הארץ. הביקור בארץ הקודש הצית במוחו את הרעיון להקים את תעשיית היהלומים בישראל. ב-1934 הוא שיתף את בן דודו צבי רוזנברג ברעיון, אך צבי שהתכונן בעצמו לעליה לארץ עם אשתו וילדיו לא רצה לחכות לאנשל והרעיון נדחה.

בשנת 1935, שוב הגיע דסקל לארץ ישראל כתייר. ורכש חלקת אדמה ליד קלקיליה במגמה להיות חקלאי, לאחר שהובטח לו, כי במקום עומד לקום יישוב חדש. עם שובו לארץ בשנת 1936 התברר, כי התכנית להקמת היישוב החקלאי לא תצא אל הפועל. למוד אכזבה מכר את האדמה ושינה את תוכניותיו. הוא חזר לאנטוורפן, והצטרף לקואופרטיב שעמד להקים בארץ תעשיית יהלומים. תוכניות הקואופרטיב לא נראו בעיניו, והוא פרש, וגם תוכניות הקואופרטיב בסופו של דבר לא יצאו לפועל. בינתיים באנטוורפן, רכש אנשל דסקל מכונות וציוד לעיבוד יהלומים ולמד להפעיל ולתחזק אותן.[6]

העלייה לישראל

בשנת 1937 הצליח להשיג סרטיפיקטים לו ולמשפחתו, ועלה סופית, לארץ ישראל עם אשתו מרים, בתם התינוקת והביא עמו מכונות וציוד לעיבוד יהלומים. מיד עם בואו הקים בפתח תקווה את מפעל היהלומים הראשון בארץ ישראל יחד עם בן דודו צבי הרשל רוזנברג. במפעל הכשירו דסקל ורוזנברג כ-34 תלמידים והעסיקו גם מספר יהלומנים מנוסים עולים חדשים מאנטוורפן[6]. מרבית תלמידיהם הפכו למובילים בענף היהלומים בארץ ולכמה מהם הוענק אות יקיר התעשייה. אחדים מהשמות: יוסף נוימרק, אריה מולדבסקי, (דודו של בועז מולדבסקי- נשיא בורסת היהלומים) אליהו כהן וישראל בן שלום.

המעבר לנתניה (1939-1946)

בשנת 1939 נפגש עובד בן עמי ראש עירית נתניה עם דסקל ורוזנברג והציע להם להקים מפעל בעירו. דסקל ובן עמי נסעו לאנטוורפן להיפגש עם יהלומנים יהודים, קולגות של דסקל, בניסיון לשכנע אותם לעלות לארץ, ולהעביר את המפעלים שלהם לנתניה לפני שהמלחמה תגיע לבלגיה ויהיה מאוחר מדי לצאת. יהלומנים ספורים בלבד נענו להצעה. בינתיים בישראל, רוזנברג צירף את מורגנשטיין לשותפות במפעל הראשון-אופיר, ודסקל יצא מהשותפות עם בן דודו-רוזנברג. לאחר המעבר של רוזנברג לנתניה, ומכיוון שפועלים רבים רצו להישאר בפתח תקווה, נשאר דסקל מספר חודשים במפעל בפתח תקווה, ורק מאוחר יותר באותה שנה הקים את מפעל אבן היסוד בנתניה. בשיא ההצלחה של המפעל הועסקו בו כ-200 עובדים[6]. כשנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ב-1946 חל משבר בענף היהלומים, בעקבות פתיחתם מחדש של מפעלי היהלומים באירופה ואנגליה, מרבית המפעלים בנתניה נסגרו כולל אופיר ואבן היסוד.

טרום הכרזת העצמאות וקום המדינה 1946-1948

בין 1945-1946 קנה דסקל מגרש של 5 דונם ברמת השרון ועליו נבנה בית בסגנון הבינלאומי. הבית תוכנן על ידי המהנדס שולבוף ונבנה על ידי הקבלן אריה אורבך עבור משפחתם של אשר אנשל דסקל ואשתו מרים דסקל (לבית אהרונוביץ׳), אשר התגוררו בו עם ארבעת ילדיהם עד 1952. עם התארגנות המחתרות להקמת המדינה, נאספו נשקים מסליקים באזור, ואוכסנו במרוכז במרתף הבית בו הותקנו סורגים. כיום בית הראשונים (רמת השרון) הוא מוזיאון גאולוגי, והוא אחד מאחרוני המבנים ההיסטוריים שנותרו על תילם ברמת השרון, והיחיד שמיועד לשימור בתוכנית מתאר. בנוסף למוזיאון שוכנים בו משרדי החברה להגנת הטבע בעיר.

עם קום המדינה

במהלך השנים הראשונות לקום המדינה דסקל היה שותף במספר מפעלים בבני ברק עם אחיו ר' שמואל דסקל ובירושלים עם אחיו ישראל דסקל. בתחילת שנות הששים הקים מפעלים נוספים בבני ברק, קריית מלאכי ואשקלון. עד שנת 1987 עבדו במפעליו כשבעים וחמישה לוטשים[6]. המפעל בבני ברק נסגר בסוף שנות ה-80 ונמכר לתעשיות ד"ר פישר.

היהלום הראשון

בשנת 1986 עם פתיחת מוזיאון היהלומים על שם הארי אופנהיימר במתחם הבורסה ברמת גן השאיל אשר אנשל דסקל למוזיאון את היהלום הראשון שנחתך ולוטש על ידו במפעל היהלומים הראשון בארץ ישראל בשנת 1937, בפתח תקווה.[7] היהלום היה בתצוגה במוזיאון מספר שנים והוצג בהדרכות כיהלום של דסקל[8]. היהלום הוחזר למשפחה על ידי מכון היהלומים הישראלי ב-2021[9].

הוקרה והנצחה

בשנת 1988 אשר אנשל דסקל קבל מהתאחדות תעשייני היהלומים בישראל את אות יקיר תעשיית היהלומים בטקס הראשון[10], והוזמן גם לטקס השני ב-1989. ב-1989 קבל גם את אות סוללי הדרך מבורסת היהלומים הישראלית, האות הוענק לו על ידי משה שניצר נשיא בורסת היהלומים (1967-1993). ב-6 ביולי 1990 בגיל 82 הלך לעולמו[11]. באביב 2022 מתוכנן טקס הנצחה לאשר אנשל דסקל בבורסת היהלומים ברמת גן.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Israeli diamond industry website-History (2nd paragraph)
  2. ^ Diamonds and War by DeVries p.22
  3. ^ ארגון אמיר יוצאי רומניה הנצחה
  4. ^ Israel Diamond Magazine international edition May-June 1986, p.92 Spotlight 3
  5. ^ כותבת הערך היא נכדתו הבכורה של אשר דסקל
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 אשר דסקל – יקיר תעשיית היהלומים מאת שירה עמי
  7. ^ Daskal Interview w/Eliyahu Levi 1976 p.9/34 The story about the first diamond
  8. ^ Israel Diamonds Magazine international edition (93) May-June 1986 Diamond page 44
  9. ^ The letter to confirm return of Daskal's diamond
  10. ^ Israel diamond manufacturers Dignitary award - 1988 brochure archives Shira Ami
  11. ^ הנצחת חברי בורסת היהלומים
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33777966אשר אנשל דסקל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אשר_אנשל_דסקל&oldid=2050655"