ארתור קמפף
.jpg) |
ארתור קמפף (בגרמנית: Arthur Kampf; 28 בספטמבר 1864 - 8 בפברואר 1950) היה צייר גרמני. הוא קשור לבית הספר לציור בדיסלדורף.[1]
חיים
ארתור קמפף, בנו של צייר באאכן וצלם החצר הקיסרית אוגוסט קמפף ומריה (1837–1890), לבית וסטנדורפ, למד באקדמיה לאמנות בדיסלדורף מאז 1879, בעיקר אצל פטר יאנסן (אנ'). לאחר שסיים את הכשרתו, הוא הפך לעוזר מורה בשנת 1887 ופרופסור באקדמיה לאמנות בדיסלדורף בשנת 1893.
הוא היה חבר מלא בלשכת הבונים החופשיים של דיסלדורף בשנת 1888 הוא יצר את הציור המונומנטלי פריסת גופתו של הקיסר וילהלם הראשון.[2] בשנת 1898 יצא קמפף לברלין, שם הפך לחבר מלא באקדמיה המלכותית לאמנויות, שבראשה עמד כנשיא בין השנים 1907–1912.
בינתיים, קמפף מילא תפקיד מכריע בעיצוב של החלל הכללי של מה שמכונה "היכל מגדבורג", המוזיאון לתולדות התרבות במגדבורג, שנועד להכיל את המוצגים מימי הביניים של ההיסטוריה של מגדבורג, כמו גם את התקרות, את החדרים הנלווים הסמוכים ואת הקפלה של הבית.
לאחר שהשלים את לימודיו, הפך לפרופסור באוניברסיטה ולימד שם עד 1889, אז עבר לברלין. שם המשיך ללמד באקדמיה המקומית לאמנות.
בשנת 1902 הוא קיבל מדליית זהב גדולה בתערוכת האמנות הגדולה בברלין.
בשנת 1911 הוטל על קמפף תפקיד יצירת הביתן הגרמני בתערוכת האמנות הבינלאומית ברומא.
בשנת 1914 הקימו קמפף והיסטוריון האמנות לודוויג יוסטי (גר') את "מועדון האמנים", קבוצה חברתית של אמנים גרמנים בולטים: מקס ליברמן, מקס סלפוגט, הוגו לדרר, לואי טואיון, פריץ קלימש, האדריכל לודוויג הופמן, המוזיקאים ריכרד שטראוס ואנגלברט הומפרדינק, ובמאי הקולנוע מקס ריינהרדט. [3] במהלך מלחמת העולם הראשונה לצד פריץ ארלר הוא היה הצייר הצבאי הרשמי של המשטר.
בין השנים 1915–1925 היה מנהל האוניברסיטה לאמנויות יפות בברלין והתקבל כחבר באקדמיה הפרוסית לאמנויות. בשנת 1922 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הטכנית בברלין.
לאחר עלייתם של הנאצים לשלטון, הוא הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1933. בשנת 1937 מונה ליו"ר המחלקה לאמנות חזותית באקדמיה הפרוסית לאמנויות ובשנת 1938 העניק היטלר לו את התואר פרופסור. בתערוכת האמנות הגרמנית הגדולה בשנת 1939 בבית האמנות הגרמנית במינכן, הוא יוצג עם יצירות שונות, כולל "קרב האור נגד החושך". בשנת 1939 קיבל את מגן הנשר של האימפריה הגרמנית עם הכיתוב: הצייר הגרמני.
בשנת 1944, בשלב הסופי של מלחמת העולם השנייה, נכלל קמפף באופן אישי על ידי היטלר כאחד מארבעת הציירים היחידים ברשימה המיוחדת של "מחונני הא-ל". לאחר מלחמת העולם השנייה הוא נשכח בהדרגה, גם כיוון שחלק גדול מיצירותיו נהרסו במהלך המלחמה או אבדו.
ארתור קמפף היה נשוי מאז 1889 למתילדה (1869–1950), אחותו הצעירה של הצייר וילי שפאץ (גר'). אחותו לידיה ספץ הייתה נשואה לצייר אלכסנדר פרנץ מאז 1887.[4]
אויגן קמפף (אנ') (1861–1933), אחיו, היה גם צייר ופרופסור באקדמיה לאמנות בדיסלדורף.
עבודה אומנותית
קמפף היה צייר היסטוריה שתמונותיו מתארות נושאים היסטוריים וסצינות מלחמה. תמונותיו שימשו לתעמולה בשתי מלחמות העולם. השלטון הנאצי העריץ את קמפף כצייר, מה שבא לידי ביטוי בציור ב-30 בינואר 1933 משנת 1938. הוא היה אחד האמנים שעבודתם מכונה גם "אומנות, דם ואדמה".[5]
קמפף עבד רבות גם כמאייר, ותרם רישומים לכרכים מאת שייקספיר (1925), תולדות פרוסיה (1913), פאוסט (1925).
מורשת
הקשר של ארתור קמפף עם המפלגה הנאצית עורר דיונים במאה ה-21. בשנת 2018, ברחוב ארתור-קמפף-שטראסה בבורטשייד, אאכן, מקום הולדתו של קמפף עלה באש.
ביקורת על שמות רחובות, הודיעה המחלקה למידע גאוגרפי ותכנון קרקע, הנתמכת על ידי ארכיון העיר אאכן, במאי 2020 על יוזמה לבדיקת פרטי חייו האישיים של קמפף.[6]
גלריה
-
במסגד
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Ontdek aquarellist, etser, lithograaf Arthur Kampf, rkd.nl (בהולנדית)
- ^ Ernst Klee: Das Kulturlexikon zum Dritten Reich. Wer war was vor und nach 1945. S. Fischer, Frankfurt am Main 2007, מסת"ב 978-3-10-039326-5, S. 294.
- ^ Zentralblatt der Bauverwaltung, 42. Jahrgang, Nr. 86 (25. Oktober 1922), S. 530.
- ^ Historische Zeitungen / 1887 [429 / Suche Alexander Frenz [429-528]], digital.ub.uni-duesseldorf.de
- ^ Arthur Kampf - Biographie, Kunstwerke, Gutachten, Expertise, www.arthurkampf.de
- ^ Aachener Nachrichten, Arthur-Kampf-Straße: Der „Gottbegnadete“ ist nun ein Fall für die Bezirksvertretung, Aachener Nachrichten, 2020-05-22 (בגרמנית)
32551838ארתור קמפף