ארישטידש פריירה

ארישטידש מריה פריירה (בפורטוגזית: Aristides Maria Pereira; ‏17 בנובמבר 1923 - 22 בספטמבר 2011) היה נשיאה הראשון של כף ורדה.

תולדות חייו

ב-1956 היה בין מייסדי "המפלגה האפריקאית לעצמאות גינאה וקאבו ורדה" (Partido Africano para a Independência da Guiné e Cabo Verde - PAIGC) יחד עם אמילקר קברל ולואיס קברל מגינאה ביסאו והיה לראש התנועה בכף ורדה, במסגרת זו הכיר את אשתו קרלינה, שהייתה אף היא פעילה מרכזית בתנועה. ב-1963 החלה ה-PAIGC להפעיל לוחמת גרילה נגד השלטון הפורטוגלי הקולוניאליסטי בגינאה ביסאו. הפעילות הצבאית לא התפשטה לאיי כף ורדה. ב-20 בינואר 1973 נרצח אמילקר קברל ופריירה הפך לראש התנועה. בספטמבר 1973, לאחר שתנועת השחרור אחזה בכ-90% משטח גינאה ביסאו, הצהיר קברל באופן חד צדדי על עצמאותה, הצהרה שהתקבלה על ידי מספר רב של מדינות אפריקאיות, מדינות מהגוש המזרחי ומדינות בלתי-מזדהות. מדינות כברית המועצות, סין העממית, קובה ומדינות סקנדינביה נרתמו לסייע לאומה הצעירה שקברל הפך להיות נשיאה בפועל. הכרה מצד ליסבון הגיעה רק לאחר מהפכת הציפורנים באפריל 1974. ב-10 בספטמבר אותה שנה העניקה פורטוגל רשמית עצמאות לישות שכללה את גינאה ביסאו וכף ורדה. ב-1975 הפריד פריירה את מדינתו משלטונו של קברל וייסד את כף ורדה העצמאית.

משטרו היה משטר חד-מפלגתי של המפלגה הסוציאליסטית, Partido Africano para a Independência da Cabo Verde - PAICV, אולם הייתה בו הקפדה על דמוקרטיה ברמה מסוימת ועל זכויות האדם (למשל, זו המדינה היחידה באפריקה בה לא הונהג מעולם עונש מוות).^[1] עם זאת היה פריירה מקורב למועמר קדאפי ולפידל קסטרו.

בפברואר 1990 החליט פריירה לממש דמוקרטיה רב-מפלגתית. בבחירות לנשיאות שהתקיימו בפברואר 1991 הובס על ידי אנטוניו מונטריו (António Mascarenhas Monteiro).

פריירה נפטר כאשר היה מאושפז בבית החולים של אוניברסיטת קוימברה בפורטוגל, אשתו קרלינה נפטרה שלושה חודשים אחריו.^[2]