ג'ורג' אורוול
.jpg) | |
| לידה |
25 ביוני 1903 מוטיהרי, הודו |
|---|---|
| פטירה |
21 בינואר 1950 (בגיל 46) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| לאום | אנגלים |
| שפות היצירה | אנגלית, צרפתית |
| יצירות בולטות | הדרך לרציף ויגן, מחווה לקטלוניה, חוות החיות, 1984, ימים בורמזיים, עולה לנשום אוויר, שאו את נס האספידיסטרה, בת הכומר, דפוק וזרוק בפריז ובלונדון, פוליטיקה והשפה האנגלית, האריה והחד-קרן, מדוע אני כותב ועוד מסות |
| הושפע מ | דיקנס, לורנס, אליוט, ג'ויס, פלובר, מוהם, קסטלר, זמיאטין, אמרסון, מלוויל |
| השפיע על | ויליאם גולדינג, קורט וונגוט, כריסטופר היצ'נס, מרגרט אטווד, אלן מור, טרי גיליאם, האחיות וצ'אוסקי, דייוויד בואי, רוג'ר ווטרס, מת'יו בלאמי |
| פרסים והוקרה |
פרס פרומתיאוס - היכל התהילה פרס פרומתאוס (1984) פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1996) |
ג'ורג' אורוול (באנגלית: George Orwell; 25 ביוני 1903 - 21 בינואר 1950) הוא שם עט של הסופר האנגלי אריק ארתור בְּלֵייר (Eric Arthur Blair).
ביוגרפיה
אריק ארתור בלייר נולד במוטיהרי שבהודו. אביו היה פקיד במערכת השלטון הבריטי בהודו. ב-1904 חזרה אימו לאנגליה, ולקחה עמה את אריק בן השנה ואת אחותו. אביו נשאר בהודו עד פרישתו ב-1912. כתלמיד מוכשר קיבל בלייר מלגות, תחילה בגיל 8 לבית ספר הפרטי סנט סיפריאנס ואחר כך לבית הספר היוקרתי איטון. במהלך שהותו באיטון הזניח בלייר את לימודיו, ובבחינות הגמר סיים עם 138 מתוך 167.
בניגוד לרוב בוגרי איטון, שפנו לאוניברסיטת אוקספורד או לאוניברסיטת קיימברידג', התגייס בלייר למשטרה בהודו ושירת בבורמה במשך 5 שנים עד לשנת 1927, אז התפטר הן משום שחש כי השירות במשטרה גורם לו לסטות מייעודו בחיים להיות סופר, והן משום שחש כי הוא משרת מערכת שאינו מאמין בה יותר. המסה "הריגת פיל" מתארת דרך אפיזודה מחייו כשוטר בבורמה את התיעוב שחש למשטר הקולוניאלי הבריטי.
בבורמה החלה התפתחותו הפוליטית של בלייר כאיש שמאל. הוא הרגיש שהקיום של האימפריה הבריטית מבוסס על ניצול, בין אם ניצול הבורמזים ובין אם ניצול מעמד הפועלים הבריטי. בשנתיים הבאות חי בלייר בעוני מבחירה, מפני שחפץ להתקרב למעמד הנמוך ולהתגבר על הרתיעה ממנו שהושרשה בו. לאחר שחי בלונדון ובפריז עם קבצנים כתב את הספר "דפוּק וזרוּק בפריז ובלונדון" (1933) על שהותו ברובעי העוני. הספר פורסם תחת שם העט ג'ורג אורוול. אורוול היה אדם צנוע וביישן, תיעב עסקנות ספרותית, והיה בודד למדי רוב שנותיו. הוא נישא פעמיים וכמה שנים לפני מותו אף אימץ בן.
בשנים הבאות כתב כמה ספרים, ובהם "ימים בורמזיים" (1934), "שאו את נס האספידיסטרה" (1936), שראה אור בעברית (כנרת, 1989), ו"הדרך לרציף ויגן" (1937) על חיי הכורים בצפון אנגליה ועל התפתחות גישתו של אורוול כלפי הסוציאליזם. במהלך שנות ה-30 ועד סוף חייו פרסם גם מאמרים רבים, ביקורות ספרים וסרטים. אף שחלק גדול מפרסומיו הופיע בפורומים בעלי נטייה לשמאל הפוליטי, רבים מהם לא התקבלו בעין יפה בקרב הסוציאליסטים האנגלים שאותם ביקר לעיתים קרובות. עד פרסום ספרו "חוות החיות" (1945) היה שמו של אורוול מוכר בחוגים הספרותיים בלבד, וספריו, למרות מאמצי המו"ל שלו ויקטור גולנץ, זכו לתפוצה דלה למדי.
בשנת 1936 עזב אורוול לספרד כדי לסקר כעיתונאי את מלחמת האזרחים בספרד. כאשר הגיע לשם החליט להצטרף לכוחות הרפובליקנים, וצורף לשורות מיליציית POUM המרקסיסטית. הוא קיבל הדרכה צבאית בסיסית, נשלח להילחם ונפצע בצוואר. לאחר כמה חודשים חזר לברצלונה ולחרדתו גילה כי העיר שבה למצבה הבורגני הקודם. לא רק זאת, אלא שהמיליציה שבה שירת הואשמה באותו זמן בהיותה פשיסטית. אורוול ברח לצרפת ופרסם ב-1938 את הספר מחווה לקטלוניה, שבו תיאר את חוויותיו מהחזית ומברצלונה ואת מסקנותיו הפוליטיות ממלחמת ספרד. ספר זה, הנחשב כיום ליצירת מופת, זכה להתעלמות כמעט מוחלטת עם הופעתו, בעיקר בשל חשבון הנפש הנוקב שעשה אורוול עם השמאל העולמי. אוסף המאמרים "בבטן הלוויתן" הופיע ב-1940, וכלל שלושה מאמרי ביקורת ספרותית ותרבותית משפיעים. מסוף 1940 עד 1943 הועסק אורוול ב-BBC בהפקת תוכניות ששודרו להודו בזמן מלחמת העולם השנייה. לאחר שעזב את ה-BBC ועד תחילת 1945, שימש אורוול כעורך הספרותי של העיתון "טריביון", שבו גם היה לו טור קבוע. ב-1945 פרסם מאמר נגד אנטישמיות, בו כינה את התופעה "מחלה" וקרא לפתוח במאמץ מחקרי לגילוי מקורותיה והסיבות להתגברותה באנגליה מתחילת מלחמת העולם השנייה.[1] עם תום מלחמת העולם שירת אורוול ככתב של שבועון ה"אובזרבר" באירופה.
האירועים שחווה בספרד הפכו את אורוול למתנגד נחרץ למשטר הסטליניסטי בברית המועצות. בין היתר, ב-1 בספטמבר 1944 פרסם מאמר חריף על אדישותה של ברית המועצות לקרבנות הפולנים הרבים שלהם נמנעה מלסייע במאבקם בצבא הכיבוש הגרמני. במיוחד תקף את עמיתיו העיתונאים, שנמנעו מלהביא מידע זה לקוראיהם.
דעותיו על כישלון הניסיון הסובייטי בוטאו באלגוריה "חוות החיות", שיצאה לאור ב-1945, ומתוכה לקוח המשפט הנודע "כל החיות שוות, אך יש חיות ששוות יותר מאחרות". בשל הביקורת החריפה שכולל הספר על מימוש הקומוניזם בברית המועצות, ניסו תומכי ברית המועצות בבריטניה, ומו"לים בעלי נטיות שמאליות, להניא את אורוול מפרסום ספרו. בשנת 1946 כתב: "הדבר שהכי רציתי לעשות לאורך כל עשר השנים האחרונות הוא להפוך כתיבה פוליטית לאמנות".
בשנת 1949 יצא לאור ספרו הדיסטופי הנודע "1984". הספר הוא רומן המציג שלטון טוטליטרי קיצוני, ומתאר מציאות מפחידה שבה אסורה אפילו מחשבה אשר אינה תואמת את קו המפלגה השלטת. הספר שימש עבור רבים אזהרה חריפה נגד הקומוניזם. התיאור של חוסר האינדיווידואליות ושטיפות המוח הבלתי פוסקות, חוסר הפרטיות, הרעיונות הפילוסופיים, וכן מושגים כגון חדר 101, שיחדש, האח הגדול ומשטרת המחשבות חדרו לשיח התרבותי והשפיעו עליו השפעה רבה, עד כדי כך שעולם הדומה לתיאור זה מכונה לעיתים "אורווליאני".
ג'ורג אורוול נפטר בלונדון ב-1950 משחפת,[2] שבה לקה כנראה בתקופה אותה תיאר בספר "דפוּק וזרוּק בפריז ובלונדון".
השקפותיו
פוליטיקה
אורוול היה אנטי-סוביטי ונגד קומוניזם באופן מובהק תקף בחריפות את ברית המועצות וטוטליטריזם בספרים כמו 1984 וחוות החיות בהקדמה שהציע לספרו חוות החיות תקף את הקהילה הספרותית האנגלית של תקופת סוף מלחמת העולם השנייה ותקופה קצרה אחריה אל כך שהיא יודעת על פשעים סובייטים אבל בוחרת להתעלם להסתיר פרטים ואפילו להתנהג בהערצה לברית המועצות הכול כדי לשמור על בעלי הברית במלחמה.
כתביו העיקריים
- דפוק וזרוק בפריז ובלונדון (1933, באנגלית: Down and Out in Paris and London), תרגם דורון לבנה, הוצאת כנרת, 1984; תרגום חדש סמדר מילוא, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2010. התרגום הצרפתי זכה לשם La Vache enragée ואת ההקדמה כתב פנאיט איסטרטי.
- ימים בורמזיים (1934).
- הריגת פיל (1936 באנגלית: Shooting an Elephant), בתוך: מתחת לאף שלך.
- שאו את נס האספידיסטרה (1936) (Keep the Aspidistra Flying), תרגמה הדר בן אהרון, הוצאת כנרת, 1989.
- הדרך לרציף ויגן (1937, באנגלית: The Road to Wigan Pier)
- מחווה לקטלוניה (1938, באנגלית: Homage to Catalonia), תרגם יוסי מילוא, אחרית דברים: אלי שאלתיאל, ספרית אופקים, עם עובד, 2012.
- בבטן הלוויתן (1940, באנגלית: Inside the Whale)
- האריה והחד-קרן (1941, באנגלית: The Lion and the Unicorn)
- חוות החיות (1945, באנגלית: Animal Farm), תרגמה לאה זגגי, הוצאת עם עובד, תשי"ב (בשם: אחוזה של בעלי-חיים, ההדפסה השנייה (1969) נדפסה בשם חוות החיות. תרגום נוסף: אברהם יבין, הוצאת עם עובד, 2001.
- מסות ביקורתיות (1946, באנגלית: Critical Essays)
- פוליטיקה והשפה האנגלית (1946, באנגלית: Politics and the English Language)
- כיצד העניים מתים (1946, באנגלית: How the Poor Die)
- האנגלים (1947, באנגלית: The English People)
- "1984" (1949), תרגמה ג. אריוך, הוצאת עם עובד, 1971.
תרגומים נוספים לעברית
- מדוע אני כותב ועוד מסות - מבחר מאמרים, תרגם אפרים ברוידא, הוצאת עם עובד, 1984.
- מתחת לאף שלך - מבחר מאמרים - תרגם יועד וינטר-שגב, הקדמה והערות היסטוריות מאת גיורא גודמן, הוצאת דביר, 2005.
ראו גם
- ערכים בקטגוריה כתבי ג'ורג' אורוול
לקריאה נוספת
- אביבה קרינסקי, בעקבות הכוכב האבוד - עיון והנחיה בקריאת הנסיך הקטן, תל אביב: אור-עם, 1992 (בפרק: "התשובה שמציבים לעולם ג'ורג' אורוול (1984), אלבר קאמי (הדבר) ואנטואן דה סנט אכזופרי (הנסיך הקטן)")
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ג'ורג' אורוול |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ורג' אורוול |
- ג'ורג' אורוויל באתר עם עובד
- מתחת לאף שלך: דף המאגד הקדמה, מספר ביקורות על הקובץ העברי "מתחת לאף שלך" ופרטים נוספים
- משה דור, אורוול הגדול ראה הכל, מעריב, 13 באוקטובר 1968
- רות בונדי, ג'ורג' אורוול: האיש שצפה על האח הגדול, דבר, "דבר השבוע", 4 בפברואר 1972
- מעוז עזריהו, ג'ורג' אורוול – סוציאליסט: (30 שנה למותו של מחבר 1984), דבר, 28 במרץ 1980
- רות בונדי, בדרך ל"1984", דבר, "דבר השבוע", 15 באפריל 1983
- אודי הירש ואריאל קריל, "מלחמה היא שלום: 60 שנה למותו של ג'ורג' אורוול", וואלה!, 20 בינואר 2010
- בני מר, ברחוב הרגשתי יותר טוב, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
- תלמה אדמון, דו"ח מן המרתף: על "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון", באתר nrg, 27 בספטמבר 2010 ("זמן תל אביב")
- ארנה קזין, מי צריך שוטפי כלים?, באתר "העוקץ", 20 בפברואר 2011
- יצהר ורדי, "דפוק וזרוק בפאריס ובלונדון" מאת ג'ורג' אורוול, אני טקסט פוליטי, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010
- עמרי הרצוג, "דפוק וזרוק בפאריס ובלונדון" מאת ג'ורג' אורוול, גיא עוני, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2010
BioCast - אלף אישים באלף שניות: אל תדברי על אריק - ג'ורג' אורוול, באתר iCast, 3 במאי 2012- אריק גלסנר, על "מחווה לקטלוניה", של ג'ורג' אורוול, באתר "מבקר חופשי", פורסם לראשונה במוסף "שבעה לילות" של ידיעות אחרונות, 9 בדצמבר 2012
לארי רוטר, ניו יורק טיימס, ג'ורג' אורוול: האיש שמאחורי הנביא הפוליטי, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2013
מפרי עטו:
- כל כתבי ג'ורג' אורוול (באנגלית)
- פוליטיקה והשפה האנגלית - אחד ממאמריו הידועים של ג'ורג' אורוול, בתרגום יועד וינטר-שגב (דביר 2005)
- פותחים ספר: דפוק וזרוק בפריז ובלונדון, באתר הארץ, 11 באוגוסט 10
- חוות החיות, עם עובד
- 1984, עם עובד 1971
הערות שוליים
- ^ על התגברות האנטישמיות באנגליה באתר כתבי ג'ורג' אורוול.
- ^ ג'ורג' אורוול באתר אנציקלופדיה בריטניקה.