אריה ליב ברנשטיין
אריה לֶיְבּ (לֶייבּל) ברנשטיין (כ"ז בכסלו תרנ"א, 9 בדצמבר 1890 – 16 במאי[1] 1965) היה עגלון ביפו ובתל אביב, מראשוני המתנדבים לגדוד נהגי הפרדות וחבר בניל"י.
קורות חיים
אריה ברנשטיין נולד בעיר העתיקה בירושלים,[2] בנם של יוספה ויהושע הכהן ברנשטיין, יליד חברון. עוד בראשית ילדותו עברו הוריו ליפו ולאחר מכן לרמלה, שם החזיק אביו את ה"חאן", תחנת עגלות. למד בבית הספר למל בירושלים. לאחר מכן עבד ביקבי ראשון לציון ובחקלאות והיה מהעגלונים היהודים הראשונים ביפו ואחר כך בתל אביב. ב-1912 נישא לנחמה בת צבי גינצבורג. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש עם אשתו ובנו מארץ ישראל למצרים בגלל אזרחותו הרוסית.[3] באלכסנדריה היה מראשוני המתנדבים לגדוד נהגי הפרדות היהודי ונלחם במסגרתו בגליפולי. אבשלום פיינברג, שהגיע ב-1916 למצרים, גייס אותו למחתרת ניל"י, ובמסגרתה פעל ברנשטיין להעברת כסף וכלי נשק ליהודים בארץ ישראל ולקבלת מידע מהם, מידע שהועבר לבריטים. לאחר המלחמה היה מראשוני החוזרים לארץ עם הצבא הבריטי.
במאורעות תרפ"א נתפס על ידי כנופיה ערבית, אך ניצל הודות להיכרותו עם מפקדהּ. בשנת 1927 נקטעה רגלו עקב מחלה שהחלה בעת שירותו בניל"י, ומאז היה מרותק לביתו.
ברנשטיין נפטר בחודש מאי 1965, ונקבר בדברת.
ילדיו הם בן ציון ענבר ("בנץ", מפקד גדוד 22 של כרמלי במלחמת העצמאות), יהושע, בתיה כהן ויוספה שוורצמן.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "אריה (ליבל) ברנשטיין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2786
- בנץ, לזכר נעדרים: אריה ליב ברנשטיין, דבר, 21 ביוני 1965
הערות שוליים
- ^ כך על פי מודעה על מלאות 30 יום למותו: מודעה, דבר, 13 ביוני 1965.
- ^ אליעזר ליבנה (עורך ראשי), ניל"י – תולדותיה של העזה מדינית (חברי המערכת: יוסף נדבה, יורם אפרתי), ירושלים: שוקן, תשכ"א 1961, עמ' 131.
- ^ האימפריה הרוסית הייתה אויבת של האימפריה העות'מאנית, ששלטה באותה תקופה בארץ ישראל, ונתינים רוסים היו בחזקת אויבים.
