אריגה בדואית
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, פירוט יתר, פסקאות ארוכות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה, פירוט יתר, פסקאות ארוכות. |
האריגה היא מלאכת היד המפותחת ביותר בחברה הבדואית, ומשמשת מדיום עיקרי ליצירת בדים חיוניים לצרכים בסיסיים, ולאמנות דקורטיבית (בנוסף לרקמה).
- הערך מתייחס לבדואים מאזור הים התיכון-מדבר סהרה, המדבר המערבי (לוב), חצי האי סיני והנגב.
האוהלים הבדואים נארגים מחוטים של שיער כבשים, גמלים, עיזים כותנה וסיבי תמר. למעט הכותנה שנקנית ממקור חיצוני שאר הצמרים מגיעים מתוך המשק המקומי. ישנם שלושה סוגים של שיער עיזים. החזק והטוב מביניהם הוא שיער עיזים טהור לא מעורב, שהוא הארוך והנקי ביותר משלושת הסוגים. השימוש לאריגת האוהל בשיער העיזים נובע מהיותו לא חדיר למים ושומר על האוהל חם. עם זאת, הוא אינו שומר על קרירות בקיץ ולכן רוב האוהלים ארוגים בתערובת של שלושת הסוגים ביחד. אחד מהאריגים החשובים ביותר במסורת הבדואית משמש כמחיצה באוהל, יוצר הפרדה בין הנשים לגברים כאשר החלק של הנשים הוא גדול יותר. רוב הנוודים הערבים חיים באוהלים שחורים, המורכבים מרצועות בדים עשויות שיער עיזים. בד האוהל נארג על נול אופקי פשוט שרוחבו כ – 70 ס"מ. ואורכו כ –7-12 מ'. ליצירת הגג נתפרות כ – 5-6 רצועות כאלו. בקישוטי המחיצה של האוהל מיוצגות דוגמאות של אריגה שטוחה האופיינית לנוודים. משיער גמלים שהוא רך ועדין יותר אורגים בעיקר שמיכות.
שלבי הכנה
התהליך מתחיל בגזיזת הצמר מהעיזים או הכבשים, ניקוי והכנה לטוויה. הטוויה - סיבי הצמר המסורק נמשכים מערימת הצמר, עוברים בין הבוהן והאצבע בכף רגלה של הטווה, ומגולגלים כפתיל על פלך ידני המורכב ממוט עץ אחד או שניים מוצלבים יחד. צורת הצלב של הפלך מאפשרת גילגול הפתיל בצורת X ומניעת הסתבכות החוטים. לאחר טווית הפתיל הוא עובר לעיתים צביעה.
לפי המסורת הבדואית ישנם חמישה צבעים עיקריים – בז'-לבן, אדום, כחול כהה, שחור וירוק זית. בעבר היו צובעים את החוטים בצבענים טבעיים שנלקחו משורשי עצים, חרקים ועוד, ברבות השנים התייעלו ועברו לצביעה בציבענים סינתטיים. חידוש זה חוסך כסף, זמן, ונותן תוצאה עמידה יותר- כך שהצבעים ישארו לאורך זמן.
באריגה הבדואית החוט שהתקבל בתהליך זה, משמש גם כשתי וגם כערב. לפני תחילת האריגה מתבצע סידור של השתי חוט חוט, המתוחים על שני מוטות עץ. הסידור מאפשר החלפת חוטים במהלך האריגה ליצירת ארג בד. לאחר מכן מתבצעת מתיחת השתי על המוטות. מתיחה זו מתבצעת על ידי שתי נשים היושבות זו מול זו במרחק אורך השתי המבוקש, כאשר לכל אחת מהן מוט עץ לרגליה המוחזק על ידי שתי אבנים. לאחר הקשירה הראשונה, יעבור ביניהן אדם נוסף, עם פקעת חוט השתי בידיו וכך תתבצע מתיחת השתי משני הצדדים. את המוטות מקבעים לאדמה לפני תחילת האריגה.
הנול (מיסאג') מחזיק את השתי במתח קבוע וחוטי הערב נארגים על ידי האורגת, אחד, אחד, יחד עם חוטי השתי בזווית הנכונה. הנול הבדואי לא משתמש בעזרים מכניים בכלל במהלך פעולת האריגה. פעולת האריגה היא יחסית פשוטה, אך דורשת מיומנות גבוהה, שמסתמכת על כוח פיזי ודייקנות של האורגת.
מלאכת האריגה
האריגה עצמה מתבצעת בישיבה על האדמה, כאשר כל פעם מתקדמת האורגת עם הבד ומתיישבת על החלק שכבר נארג ועל ידי כך מתקרבת לקצה הלא ארוג ובכך גם עוזרת לשמור על המתח של החוטים. ההחלפה בין החוטים של השתי, על מנת ליצור את ארג הבד, נעשית אף היא בצורה ידנית בעזרת כישור, ודורשת כוח פיזי בגלל מתח החוטים והנטייה שלהם להיקשר אחד בשני. החוטים עצמם מוחזקים על המוט שעליו מתוחים חוטי ההפרדה (הליצים) ושכבה אחת תמיד נשארת קבועה ומורמת על ידי שתי אבנים או פחיות מצדי המוט, בעוד האורגת מחליפה ביניהם במשיכה ידנית.
עיצוב ודיגום
באריגה הבדואית משתמשים לרוב בחיבור ארג בד, שהוא חיבור האריגה הפשוט ביותר. כמו כן משתמשות הבדואיות בחיבור אריגה נוסף הנקרא אריגת פְּנֵי שְׁתִי, הנותנת מראה בו הדוגמה המתקבלת מורכבת מצבעי השתי, וחוטי הערב אינם נראים לעין. מראה זה נותן דוגמאות רוחביות, לאורך כל האריג. לרוב מראה זה יהיה בעל רקע שחור או לבן. ליצירת בדים מורכבים ועשירים יותר, משלבות הבדואיות את שתי הטכניקות, אחת שנותנת מראה פְּנֵי שְׁתִי והשנייה נותנת מראה פְּנֵי עֶרֶב. מראה פני הערב שונה ממראה השתי בכך שהדוגמאות שיתקבלו, יהיו אורכיות ויופיעו לפרקים בבד חלק. לעיתים ניתן לראות יריעות המורכבות מרצועות שנארגו בטכניקות שונות, ולאחר הורדה מהנול חוברו יחדיו לכדי יצירת בד חדש. ליצירת דוגמאות נוספות והחלפת צבעים, משתמשות האורגות בשיטה שנקראת אריגה חלקית – היא מתבצעת על ידי אריגה בקבוצה קטנה של חוטים והחלפת צבעים בהתאם לקבלת הדוגמה הרצויה. שיטה זו מקנה יותר חופש בבחירת הדוגמאות והצבעים.
בדיגום הבדים ישנם סמלים ודוגמאות מגוונים: יונים, כנפיים, גמלים, ירח וכוכבים ועוד. הדוגמאות בדרך כלל מועברות על פי המסורת מאם לבת, אך אין מחויבוּת להישאר נאמנים למסורת, ניתן לדגם באופן חופשי לפי נטיית ליבה של האורגת. רוב האריגים מסתיימים בגימורים מעוטרים. כל מקבץ חוטים נאגד לכדי צמה צבעונית, לכמה צמות שמתחברות באמצע יחד, או לפונפונים.
ישנה השקעה בגימורים עשירים ודקורטיביים, ואף מושקעת הרבה עבודה בקישוטים רבים מסביב כגון צמות ופונפונים הנקשרים לברכי הגמלים.
שימוש ומוצרים
כמעט ואין הבדל בציוד הביתי של הבדואים בין הקבוצות והשבטים השונים, למעט במוצרים הארוגים כמו האוהל ומחיצותיו, כריות וכיוצא בזה. לכל אזור או שבט יש את ההעדפות שלו. העובדה שלא ניתן לשייך סגנון מסוים לשבט מוגדר, נובעת מהיותם נוודים. כמו כן נשים הנישאות לגברים משבטים אחרים, מעבירות עימן את הדוגמאות שהן רגילות להן.
מוצרי האריגה בתרבות הבדואית: אוהלים, שקי אחסון, תיקי אוכף, כריות, שטיחים שמיכות ומוצרי מחייה בסיסיים לחיי נוודות.
בשבטים מסוימים אין אפשרות לארוג את סך כל האריגים הנחוצים למחיה עקב חיי הנוודות, מפאת חוסר המיומנות באריגה, או חוסר הזמן בשל תיחזוק המשק והצרכים הבסיסיים, לכן במקרים אלו יקנו הבדואים את האריגים הנחוצים להם מבדואים אחרים או ממקורות חיצוניים, למעט בדים מיוחדים כמו מחיצת האוהל שבדרך כלל מועברת מדור לדור.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ”The Bedouin", Shelagh weir-world of Islam festival publishing company Ltd, 1976, London
- "The art of the loom-weaving spinning & dyeing across the world", Ann Hecht, British museum publications, 1989
- "Bedouins-the Sinai nomads", Shlomo Arad & Sami Michael, Massada,1984
26124965אריגה בדואית