אקוטופ
אֵקוֹטוֹפּ (מיוונית: οικος - בית) הוא מונח באקולוגיה, המתאר את תכולתה של סביבה מסוימת ואת המאפיינים שלה. למשל, אם סביבה טבעית כלשהי מוגדרת כמדבר, האקוטופ של סביבה זו מתאר את החול, צמחיית המדבר, המחסור במים ובעלי החיים המותאמים לאותו אזור.
בשונה מביוטופ, האקוטופ מתמקד במכלול המרכיבים של אותה סביבה ולאו דווקא במרכיב הביוטי שלה.
אקוטופ הוגדר לראשונה על ידי ארתור טנסלי ב-1939.
שימושים במערכת החינוך
אקוטופ משמש כעבודת חקר במדעי הסביבה. האקוטופ הוא עבודת חקר סביבתי לתלמידי הרמה המוגברת, הכוללת התייחסות להיבטים סביבתיים, בהיקף של 1 יח"ל. במסגרת האקוטופ נדרש התלמיד לבחור נושא לעבודה, להגדיר שאלות מחקר, לתכנון את המחקר, לבצע אותו ולסכם את המחקר בעבודה כתובה. העבודה נבדקת על ידי בוחן חיצוני והתלמיד נבחן עליה בפניו בעל פה.
עבודת האקוטופ מאפשרת לתלמידים להתנסות ביישום עקרונות במדעי הסביבה באמצעות עבודה מעשית בשטח ולמידה אקטיבית, תוך ביצוע מיני מחקר, מקנה לתלמיד מיומנויות חקר, יסודות של חשיבה מדעית, דפוסים של עבודה עצמאית (הנחיה "מרחוק" של המורה) ועבודת צוות (לתלמידים העובדים בזוגות או בשלשות).[1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אקוטופ |
הערות שוליים
- ^ משרד החינוך, הנחיות לכתיבת אקוטופ
