אפקט אוז'ה
אפקט אוֹזֶ'ה היא תופעה בפיזיקה שבה פליטת אלקטרון מאטום גורמת לפליטה נוספת של אלקטרון[1]. כאשר אלקטרון עוזב את רמת היסוד של האטום, ומשאיר אחריו חוסר מבחינת מספר האלקטרונים, אלקטרון מרמת אנרגיה גבוהה יותר עשוי ליפול לחלל שנשאר, מה שיגרום לשחרור אנרגיה. למרות שבחלק מהמקרים האנרגיה משתחררת בצורה של פליטת פוטון, האנרגיה עשויה לעבור לאלקטרון אחר, שנפלט מהאטום. האלקטרון השני שנפלט נקרא אלקטרון אוז'ה[2].
ברגע הפליטה שלו, האנרגיה הקינטית של אלקטרון אוז'ה מתאימה להפרש בין האנרגיה של המעבר האלקטרוני ההתחלתי ואנרגיית היינון של קליפת האלקטרונים שממנה נפלט אלקטרון אוז'ה.
רמות האנרגיה הללו תלויות בסוג האטום ובסביבה הכימית שבה נמצא האטום. ספקטרוסקופיית אלקטרוני אוז'ה עושה שימוש בפליטה של אלקטרוני אוז'ה על ידי הפצצה של דגימת חומר בקרני X או באלקטרונים אנרגטיים, והיא מודדת את מספר אלקטרוני אוז'ה כפונקציה של אנרגיית אלקטרון אוז'ה. הספקטרום שמתקבל כתוצאה מכך משמש לקביעת הזהות של האטומים הפולטים וכן מספק מידע על הסביבה שבה הם נמצאים.
רקומבינציית אוז'ה היא אפקט אוז'ה דומה שמתרחש במוליכים למחצה. כאשר אלקטרון וחור יכולים להתחבר ולשחרר את האנרגיה שלהם לאלקטרון אחר בפס ההולכה. האפקט ההפוך נקרא יוניזציית פגיעה.
אפקט אוז'ה קרוי על-שמו של פייר ויקטור אוז'ה, פיזיקאי צרפתי ואחד ממגלי התופעה.
היסטוריה
התהליך ביסוד אפקט זה, התגלה בשנות ה-20 על ידי ליזה מייטנר, פיזיקאית אוסטרית יהודייה. אפקט אוז'ה עצמו התגלה ב-1925 על ידי פייר ויקטור אוז'ה בעקבות ניתוח תוצאות מניסוי בתא ערפל.
קרני X עתירות אנרגיה כוונו על חלקיקי גז מיוננים וגרמו לפליטת אלקטרונים פוטואלקטריים. הצפייה במסלולי האלקטרונים שלא היו תלויים בתדירות של הפוטון הפוגע רמזה על כך שיש מנגנון ליינון האלקטרונים שנגרם ממעבר פנימי של אנרגיה שאינו יחסי לגודל מסוים. בדיקה מעמיקה יותר ועבודה תאורטית נוספת הראו שמידת חוסר היחס של האפקט הייתה גדולה בהשוואה לזו של אפקט מעבר פנימי. דבר זה הושג באמצעות שימוש בחישובים של מכניקה קוונטית בסיסי, קצב מעבר והסתברות מעבר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- "The Auger Effect and Other Radiationless Transitions". Burhop, E.H.S., Cambridge Monographs on Physics, 1952
21199122אפקט אוז'ה