אסכולת בריסטול
אסכולת בריסטול (באנגלית: Bristol School) הוא מונח המיושם לתיאור ההקשרים והיצירות הבלתי פורמליות של קבוצת אמנים שעבדה בבריסטול, אנגליה, בראשית המאה ה-19. הוא היה פעיל בעיקר בשנות ה-20 של המאה ה-19.
היווצרות
בית הספר לאמנות בבריסטול הוקם תחילה סביב אדוארד בירד כמה שנים לפני מותו בשנת 1819. לאחר שפרנסיס דנבי הגיע לבריסטול מאירלנד בשנת 1813,[1] הוא השתתף בפעולת האמנים בשנים 1818–1819 ונשאר מחובר לקבוצה במשך כעשור שנים, אף שעזב את בריסטול ללונדון בשנת 1824. [2]
אמנים נוספים שהיו מעורבים היו אדוארד וילייר ריפיל, סמואל ג'קסון, ג'יימס ג'ונסון, נתן קופר ברנוויט, ויליאם ווסט, ג'יימס בייקר פיין ופול פלקונר פול.
גם אמנים חובבים השתתפו קבוצה זו, אלה כללו את ג'ון איגלס, פרנסיס גולד ואחיו הנרי, המנתח ג'ון קינג וג'ורג' קומברלנד. קומברלנד היה חבר של ויליאם בלייק ושל חברים חשובים רבים באקדמיה המלכותית לאמנויות. פטרוני בית הספר כללו את ג'ורג' ווייר ברייקנרידג' ואת התעשיינים ג'ון ג'יבונס, דניאל ווייד אקרמן וצ'ארלס האר.
פעילויות
הקבוצה ערכה פגישות רישום בערב וטיולי שרטוט למקומות סביב בריסטול, בפרט ערוץ אבון, ליי וודס, עמק הזמיר ועמק סטפלטון. העבודות של הקבוצה הציגו לעיתים קרובות את המקומות האלה. וריאציה בנושא זה היא "ערוץ אבון מפסגת המצפה" (1834), ציור שמן של ווסט מנקודת ה"תצפית בקליפטון דאון".[3] תיאורים של טיולים המתקיימים בנופים אלה כוללים את "תצפית ערוץ אבון" (1822) של דנבי, "הכניסה לעמק הזמיר" (1825) של ג'ונסון, ו"מסיבת הרישומים" של ריפיליל בליי וודס (1828 בערך). נופים פנטזיים דמיוניים בגווני מונוכרום היו נושאים נפוצים בפגישות הערב, בדרך כלל קיבלו השראה מהנוף של בריסטול.
אחד האירועים החשובים ביותר של בית הספר הייתה התערוכה הראשונה של עבודתם של אמנים מקומיים במוסד בריסטול החדש בשנת 1824. מארגני תערוכה זו כללו את ג'קסון, ג'ונסון, ריפיל וברנוויט. המארגן החמישי היה ג'ון קינג השני, אמן וידידו של דנבי מדרטמות'.
היו אמנים אחרים שעבדו בבריסטול בתקופה זו, שלכאורה לא השתתפו בפעילות בית הספר. אלה כללו את רולינדה שארפלס, סמואל קולמן וכמה מהאמנים הטופוגרפיים שעבדו עבור ברייקנרידג' כמו יו אוניל, תומאס ליסון סקראס רותבוטם ואדוארד קאשין.
שנים מאוחרות יותר
ישיבות השרטוטים בערב נמשכו לפחות עד 1829, באחת מהן השתתף דנבי בזמן שביקר מחדש בבריסטול, אם כי ישיבות אחרות באותה תקופה לא היו כל כך נפוצות לפי דברי דנבי.
בסביבות 1832–1833 החלה סדרה חדשה של פגישות רישום. בתחילה הן כללו את ויליאם ג'יימס מולר, תומאס ליסון סקראס רות'ביתם, ג'ון סקינר פרוט ורוברט טאקר, על פי עדותו של טאקר עצמו. מאוחר יותר הפגישות כללו אמנים רבים יותר, אם כי זוהו מעט יחסית רישומים ששרדו, בהשוואה לפגישות של שנות ה-20 של המאה ה-19, ובשנות ה-30 של המאה ה-19 עבודותיו של בית הספר בריסטול היו פחות מקוריות. משתתפים אחרים בפגישות כללו ככל הנראה את סמואל ג'קסון, סטיבן סי ג'ונס, ג'יימס בייקר פיין, הנרי בריטאן וויליס, וו. ויליאמס, ג'וזף וולטר, ג'ורג 'ארתור פריפ, אדמונד גוסטבוס מולר, ויליאם אוונס. ייתכן שפגישות רישום אלה נמשכו עד שנות הארבעים.
הביוגרף של ויליאם ג'יימס מולר, נתנאל ניל סולי, תיאר את פגישות השרטוט כמועדון רשמי, אך יש פרשנים הסבורים שהוא בלבל אותם עם הקמת אגודת האמנים בריסטול, שערכה את תערוכתה הראשונה בשנת 1832 במכון בריסטול. תערוכה זו כללה עבודות רבות של סמואל ג'קסון, ג'יימס ג'ונסון, נתן קופר ברנוויט וויליאם ג'יימס מולר.
השפעות
סגנון הנופים באוויר הפתוח של דנבי, שהתפתח בתחילה בבית הספר בריסטול, נשא פרי בעבודות כמו "אי מכושף", "ארץ חלומות", "האי נאיידס" ו"גן מכושף". אי מכושף, שהוצג בהצלחה בשנת 1825 במוסד הבריטי ואז חזר לבריסטול, השפיע בתורו על אמנים אחרים מבית הספר של בריסטול.
עם זאת, תערוכת אגודת האמנים בבריסטול בשנת 1832 כללה מספר עבודות של אמני אסכולת נוריץ': ג'ון סל קוטמן, מיילס אדמונד קוטמן וג'ון ברני כרום. ג'ון סל קוטמן אמור היה להוכיח השפעה רבה יותר על עבודתו המאוחרת יותר של ויליאם ג'יימס מולר מאשר על דנבי ואמנים אחרים מבית הספר בריסטול, אף על פי שמולר השתלב אצל ג'ון בייקר פיין בשנים 1827–1830, פיין עצמו בקריירה המאוחרת שלו לא המשיך בסגנון הנופים הפואטיים של דנבי שהלך בעקבותיו בבריסטול.
הערות שוליים
- ^ Eric Adams, Francis Danby: varieties of poetic landscape. -, New Haven: Published for the Paul Mellon Centre for Studies in British Art by Yale University Press, 1973, מסת"ב 978-0-300-01538-6
- ^ Greenacre, Francis (1973). The Bristol School of Artists: Francis Danby and Painting in Bristol 1810–1840 (exhibition catalogue). Bristol: City Art Gallery, Bristol. pp. 18–21.
- ^ Greenacre, Francis (2005). From Bristol to the Sea: Artists, the Avon Gorge and Bristol Harbour. Bristol: Redcliffe. p. 96.
