אסון אברוון
 | |
| הקשתות בבית העלמין המסמנות את קברי הילדים מהאסון | |
| סוג | מפולת בוץ |
|---|---|
| תאריך התרחשות | 21 באוקטובר 1966 |
| במדינות או באזורים | אברפן, ויילס, בריטניה |
| הרוגים | 144 |
| קואורדינטות | 3°20′51″N 51°41′41″W / 3.3475°N 51.694722°W |
אסון אברפן (אנגלית: Aberfan disaster) היה אסון מפולת בוץ פחם שהתרחש בסביבות 9:15 ב-21 באוקטובר 1966 באברפן (אנ') שבויילס, בריטניה. תקופה של גשם כבד הובילה להצטברות מים בתוך קצה ההר שגרמה לפחם להחליק לפתע במורד כמערבולת. במפולת נהרגו 116 ילדים ו-28 מבוגרים כאשר ההר בלע את בית הספר פאנטגלאס ומבנים סמוכים נוספים אחרים. הר הפחם היה באחריות מועצת הפחם הלאומית (NCB), והחקירה שלאחר מכן הטילה את האשמה באסון על הארגון ועל תשעה עובדים בעלי שם.
קרן ההנצחה לאסונות אברפן (ADMF) הוקמה ביום האסון. היא קיבלה כמעט 88,000 תרומות, בהיקף כולל של 1.75 מיליון ליש"ט. רבים מתושבי הכפר סבלו מבעיות רפואיות, ומחצית מהניצולים חוו הפרעת דחק פוסט-טראומטית בשלב כלשהו בחייהם.
רקע
אברפן ממוקמת באזור עם כמות גשמים גבוהה, בממוצע 60 אינץ' (1,500 מ"מ) בשנה. בשנת 1960 ירדו בעיר 70.5 אינץ' (1,790 מ"מ), הכמות הגבוהה ביותר בשנים האחרונות שלפני האסון. בין השנים 1952–1965 ירדו כמויות גשם גדולות באזור פנטגלס באברפן לפחות ב-11 הזדמנויות. התושבים התלוננו כי מי השיטפון שחורים והשאירו שאריות שומניות כשנסוגו. תלונות הוגשו על ידי תושבים בפני מועצת הרובע של מחוז מרטיר טידפיל, שהתכתבה עם מועצת הפחם הלאומית בין יולי 1963 למרץ 1964. בתחילת 1965 התקיימו פגישות בין המועצה לבין המרכז הבינלאומי, בהן הסכים הדירקטוריון לנקוט בצעדים בהם יבנו ותעלות ניקוז ולמנוע שיטפונות. עד אוקטובר 1966 לא ננקטה כל פעולה עד אשר אירע האסון.
המפולת
במהלך שלושת השבועות הראשונים של אוקטובר 1966 ירדו 170 ס"מ של גשם, וכמעט מחציתם היו בשבוע השלישי. בלילה שבין ה-20 ל-21 באוקטובר הגיע הסופה לשיאה והמסילות דרכיהן הועבר הפחם לראש ההר התמוטטו ונפער חור ענק באדמה. תנועת הקלקול התגלתה בשעה 7:30 בבוקר על ידי העובדים הראשונים שהגיעו למשמרת הבוקר המאיישים את העמדות בהר. אחד העובדים ניגש אל המפקח על מנת לדווח על הבור שנפער, הוא חזר עם המפקח לקבלת עצות, והוחלט כי לא תיעשה עבודה נוספת באותו יום, אלא כי יוחלט על מסלול חדש להעברת הפחם בשבוע הבא.
בשעה 9:15 בבוקר התנתקה כמות משמעותית של התנזלות קרקע מקצה 7 בהר וזרמה במורדו בגובה 11–21 מייל לשעה (18–34 קמ"ש) בגלים בגובה 20–30 רגל (6.1–9.1 מ').
המפולת פגעה בבית הספר לצעירים פאנטגלאס בדרך מוי, הרסה ובלעה חלק ניכר מהמבנה ומילאה את כיתות הלימוד בבוץ סמיך. 109 ילדים, מתוך 240 ילדים בסך הכל שלמדו בבית הספר, וחמישה מורים נהרגו בבית הספר. תלמידי בית הספר הגיעו לבית הספר דקות ספורות קודם לכן ליום האחרון שלפני חופשת המחצית, שהייתה אמורה להתחיל בשעה 12:00. המורים רק החלו לרשום את הנוכחות של הילדים כאשר המפולת פגעה במבנה. גם בית הספר התיכון הסמוך נפגע, ו-18 בתים וכבישים שמסביב נהרסו. בוץ ומים הציפו בתים אחרים בסביבה, ואילצו רבים לפנות את בתיהם. ברגע שהתמוטטות הפחם נעצרה ונבלמה, הוא התקשה מחדש, ותל ענק בגובה של עד 9 מטר חסם את האזור.
חלק מהצוות מת בניסיון להגן על הילדים. ננסי ויליאמס, אחראית האוכל בבית הספר, השתמשה בגופה כדי להגן על חמישה ילדים, כולם שרדו. ויליאמס עצמה לא שרדה, וגופתה נמצאה על ידי מחלצים כשהיא עדיין מחזיקה בידה שטר לירה שאספה לכסף לארוחת צהריים. דאי ביינון, סגן מנהל בית הספר, ניסה להשתמש בלוח הכתיבה על מנת להגן על עצמו ועל חמישה ילדים,אך לא הצליח לעשות זאת והוא וכל 34 התלמידים בכיתתו נהרגו. כשהמפולת נפסקה, כך גם הרעש, אחד התושבים נזכר ואמר "בשקט הזה לא יכולת לשמוע ציפור או ילד, רק את השקט".
מאמצי חילוץ וקבורה
הנפגעים הראשונים מהריסות בית הספר הגיעו לבית החולים סנט טימפיל במרתיר טידפיל בשעה 09:50. כל הנפגעים שנמצאו הגיעו כולם לפני השעה 11:00 בבוקר: 22 ילדים, אחד מהם מת עם הגעתו, וחמישה מבוגרים. 9 נפגעים נוספים נשלחו לבית החולים הכללי איסט גלמורגן. לא נמצאו ניצולים לאחר השעה 11:00 בבוקר. מתוך 144 האנשים שמתו באסון, 116 היו ילדים, בעיקר בגילאים 7 עד 10. 109 מהילדים נפטרו בבית הספר לצעירים פאנטגלאס. חמישה מהמבוגרים שמתו היו מורים בבית הספר. 6 מבוגרים נוספים ו-29 ילדים נפצעו.
בשעה 10:30 דיווח ה-BBC על סיפור התאונה. התוצאה הייתה שאלפי מתנדבים נסעו לאברפן כדי לעזור, אם כי מאמציהם הקשו יותר על עבודת הכורים המנוסים או על צוותי החילוץ.
קלדווין יוז, שר החוץ של ויילס ביקר במקום בשעה 16:00 אחר הצהריים במשך שעה. הוא התקשר להרולד וילסון, ראש ממשלת בריטניה, ואישר את מחשבתו של וילסון עצמו שעליו לבקר גם הוא. וילסון אמר ליוז "לנקוט בכל פעולה שהוא חושב שנחוצה, ללא קשר לשיקולים של 'נהלים רגילים', הוצאות או מגבלות סטטוטוריות". וילסון הגיע לאברפן בשעה 21:40, שם שמע דיווחים מהמשטרה וחיזק את עובדי החילוץ. לפני שעזב, בחצות, הוא ויוז הסכימו שיש לקיים חקירה עצמאית ברמה גבוהה. באותו ערב פתח ראש עיריית אברפן, מרטיר טידפיל במסע לתרומות כספיות - שנקראה בקרוב רשמית "קרן האסון של אברפן" - כדי להקל על המצוקה הכספית ולסייע בבניית אתר הנצחה אזור.
עד בוקר יום שבת 22 באוקטובר נספרו 111 גופות, מתוכן זוהו 51. עם עלות השחר ביקר במקום גיסה של המלכה, אנתוני ארמסטרונג-ג'ונס, ושוחח עם עובדים והורים. בשעה 11:00 בבוקר הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, ביקר במקום ודיבר עם כוחות ההצלה. בשעות אחר הצהריים המוקדמות החל גשם קל לרדת, שהפך חזק יותר ויותר, הגשם גרם לתנועה נוספת בקצה ההר, שאיימה על עבודת החילוץ והעלתה את האפשרות שיהיה צורך לפנות את האזור מחשש למפולת נוספת.
ב־23 באוקטובר הודיע וילסון על מינויו של השופט אדמונד דייוויס ליו"ר חקירת האסון. ההלוויות הראשונות, לחמישה מהילדים, התקיימו למחרת. הלוויה המונית של 81 ילדים ואישה אחת התקיימה בבית העלמין ברינטף באברפן ב-27 באוקטובר. הם נקברו בקבר אחים באורך 80 מטר. 10,000 איש השתתפו בהלוויה.
בגלל הכמות העצומה והקושי בחיפוש, עבר שבוע עד שכל הגופות זוהו. הקורבן האחרון נמצא ב-28 באוקטובר. המלכה והדוכס מאדינבורו ביקרו באברפן ב-29 באוקטובר על מנת לחלוק כבוד לאלו שמתו. ביקורם התרחש בסיום שלב החילוץ. לימים סיפרה המלכה כי ביקורה המאוחר במקום האסון באברפן היה המאורע שעורר בה את החרטה הגדולה ביותר בימי כהונתה וכן שהיה עליה להגיב באופן מהיר יותר לאירוע[1]. ביקור המלכה אליזבת השנייה בכפר שלאחר האסון, שוחזר בעונה השלישית של סדרת הדרמה ההיסטורית הכתר [2].
הנצחה
בנוסף לחדשות ולסיקור היסטורי, אסון אברפן והשלכותיו תוארו בספרים, זיכרונות אישיים מהמעורבים ואוספי שירה, במוזיקה, בשירים ובמדיה.
במאי 1997 נטעו המלכה והדוכס מאדינבורו עץ בגן הזיכרון של אברפן[3].
באוקטובר 2016, יום השנה החמישים לאסון, התקיימו אירועי זיכרון בגן הזיכרון ובבית העלמין[4]. הנסיך מוויילס ייצג את המלכה, ושרי ממשלה היו נוכחים כדי לחלוק כבוד[5].
קישורים חיצוניים
- זוכרים את אסון אברפן, באתר מאקו, 20 באוקטובר 2019
הערות שוליים
- ^ admin, המלכה אליזבת הכריזה על חרטה הגדולה (באנגלית אמריקאית)
- ^ קולמן משחזרת את ביקורה של קווין לאחר הטרגדיה של אברפן
- ^ "1997: The Queen revisits Aberfan". BBC News (באנגלית בריטית). 2012-06-03. נבדק ב-2020-12-26.
- ^ Aberfan: memorials mark 50 years since tragedy in Wales, the Guardian, 20 באוקטובר 2016 (באנגלית)
- ^ Aberfan: Prince of Wales among those marking disaster's 50th anniversary, the Guardian, 21 באוקטובר 2016 (באנגלית)
אסון אברוון32762040Q384291