אנשל שפילמן
אנשל שפילמן (1917 - 13 במאי 1994) היה איש מחתרת לח"י ולימים יו"ר האגודה להנצחת חללי לח"י.
ביוגרפיה
ראשית דרכו
אנשל שפילמן נולד בפולין בשנת 1917. בצעירותו עמד בראש תא של אצ״ל בזופייבקה (בפולנית: Sofievka), עיירה יהודית בחבל ווהלין במערב אוקראינה, שהייתה אז חלק מפולין. שפילמן היה מדריך בקורס המפקדים הראשון של האצ"ל בפולין שנערך בזופיובקה, בשנת 1938. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939 לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין, כאשר ברית המועצות השתלטה בהסכמה עם גרמניה, על מזרח פולין, הגיע לוילנה ומשם בדרך כלשהי הצליח בשנת 1941 לעלות לארץ ישראל יחד עם קבוצת חברי אצ"ל מפולין.
בארץ המשיך שפילמן בפעילותו המחתרתית והצטרף למחתרת הלח"י שהתפלגה מן האצ"ל על רקע אי הסכמתה להפסקת פעולות האצ"ל נגד הבריטים בעת המלחמה.
מאסרו ובריחתו
ב-10 במרץ 1944 נתפס שפילמן על ידי הבריטים בשדרות רוטשילד בתל אביב כשברשותו אקדח פרבלום ו-22 כדורים. ב-20 ביוני 1944 הוא הועמד לדין בפני בית הדין הצבאי בירושלים באשמת נשיאה בלתי-חוקית של נשק, שהייתה עבירה חמורה לפי חוקי החירום המנדטוריים, ונדון ל-10 שנות מאסר.
בתחילה נכלא שפילמן בבית הכלא ביפו ולאחר מכן הועבר לבית הסוהר המרכזי בירושלים שהיה אז במגרש הרוסים, בו היה כלוא למעלה מ-3 שנים. בכל אותן שנים לא השלים שפילמן עם מאסרו ובכל העת תכנן תוכניות בריחה. אחר מספר כישלונות של הימלטות קבוצתית החליט לתכנן את בריחתו האישית מן הכלא. לכלא היה נכנס מדי פעם במנקה ארובות ערבי. עקב עבודתו היה תמיד מלוכלך ומאובק. הוא היה עולה על גג בית הכלא ומשחיל מברשת לתוך הארובות, מוריד ומושך לסירוגין לשם ניקוי הפיח. שפילמן וחבריו נוכחו לראות שהאיש היה נכנס ויצא חופשי לכלא והסוהרים לא ערכו עליו חיפוש. שפילמן התחפש לפועל הניקיון הזה ופנה לעבר השער והודיע לשומר בערבית כי הוא ממחלקת העבודות הציבוריות והשומר פתח לו את השער. בדרכו החוצה עבר גם במחסום שבכניסה למגרש הרוסים מבלי שנתגלתה זהותו כאסיר נמלט ויצא לחופשי לרחובות ירושלים. הוא הגיע לביתו של איש הלח"י משה סגל ומשם הועבר לביתו של הרב שלמה גורן, שהיה אז בעצמו חבר לח"י, ומשם לביתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק ולאחר שבוע שב לתל אביב כדי להמשיך בפעילותו בלח"י
במדינת ישראל
בתקופת המדינה הפך אנשל שפילמן להיסטוריון של הלח"י וכתב וערך מספר ספרים על נושא זה. כמו כן עמד בראש העמותה להנצחת מורשת לוחמי לח"י וחלליהם וניהל את מוזיאון לח"י – "בית יאיר" תל אביב.
אנשל שפילמן השתתף כנציג הלח"י בוועדה מיוחדת של וותיקי המחתרות שהוקמה, עשרות שנים לאחר מעשה, לשם טיהור שמו של אריה פולונסקי שהיה חבר בארגון ההגנה ששירת במשטרת המנדט ושימש כמקשר בין הסוכנות היהודית לבולשת הבריטית ונרצח על ידי האצ"ל בשנת 1939 בחשד של הלשנה על חברי האצ"ל. חברי הוועדה האחרים היו יצחק אבינועם, מי שהיה מפקד האצ"ל בירושלים, שייצג את האצ"ל ואל"ם במיל' גרשון ריבלין, מבכירי ארגון ה"הגנה". הוועדה טיהרה את שמו והוא נכלל בין חללי מערכות ישראל והונצח בספר "יזכור: פרשיות חייהם ומותם של הנופלים במערכות צה"ל" שבהוצאת משרד הביטחון. שמו ותמונתו הונצחו גם באתר "יזכור", אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל.
משפט סבוראי
בשנת 1989 פרסם אנשל שפילמן את זכרונותיו ובהם כתב כי חבר הלח"י משה סבוראי הוא זה שהביא לתפיסתו של מפקד הלח"י אברהם שטרן על ידי הבולשת הבריטית בשנת 1942 שמהלכה נהרג על ידי קצין הבולשת ג'פרי מורטון. לדבריו משה סבוראי שהחביא את שטרן שהסתתר מפני הבריטים בדירתו ברחוב מזרחי ב 8 בשכונת פלורנטין בתל אביב. לפני תפיסתו של שטרן והריגתו נתפס סבוראי עצמו על ידי הבריטים, אך סירב לגלות להם את כתובתו. ביום שבו נתפס שטרן בדירת סבוראי שכב סבוראי, שהיה פצוע, בבית חולים וביקש מידידה לסור אל אשתו ולמסור לה מכתב ממנו, ומסר לה בעברית את כתובתו בשכונת פלורנטין לדברי שפילמן עמד בסמוך שוטר בריטי דובר עברית שהעביר לבריטים את הידיעה על מקום מחבואו של שטרן, ולפיכך לדברי שפילמן היה סבוראי אחראי בעקיפין למותו.
סבוראי הגיש בשל כך תביעת דיבה נגד שפילמן לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בתביעתו התובע הכחיש את הטענה על רשלנותו וטען כי מסירת כתובתו לידידתו בבית החולים הייתה שעתיים לאחר הריגתו של שטרן. בפסק דינו שיצא בשנת 1993 פסק בית המשפט בפסק-דינו של הנשיא אליהו וינוגרד, כי אין אמת בטענת שפילמן וחייב אותו לפצות את סבוראי.
ספריו
- אנשל: אדם ולוחם, הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן, 1995.
- ההתנקשות בלורד מוין: קהיר 6.11.1944, הוצאת המדרשה הלאומית, 1975.
- כך ברחנו לחזית: 36 תיאורי בריחות נועזות של חברי המחתרות אצ"ל לח"י והגנה, מבתי הכלא הבריטיים בארץ, הוצאת המדרשה הלאומית, 1979.
קישורים חיצוניים
- על בריחתו מהכלא באתר לח"י.
- על ספרו "אנשל אדם ולוחם" באתר בוקספר.
23823927אנשל שפילמן