אנרי דיטרה-קרוזון
 | |
| הספר "סיכום פרשת דרייפוס" מאת אנרי דיטרה-קרוזון, 1924 | |
| מידע | |
|---|---|
| תואר | כותבים ב-Revue d'Action française |
| שיוך | אקסיון פראנסז |
| אזרחות | צרפת |
אנרי דיטרה-קרוזון הוא השם הבדוי המשותף של הקולונלים הצרפתיים פרדריק דלבק וז'ורז' לארפנט, שני פעילי התנועה הפוליטית אקסיון פראנסז,[1][2] שראתה את צרפת כמונרכיה קתולית. הם כתבו במשותף בכתב העת Revue d'Action française, שהופץ מבית קפה פריזאי, והפך ב-1908 ל-L'Action française בניהולו של שארל מוראס, הוגה דעות צרפתי לאומני ואנטישמי, שהיה האידאולוג הראשי של אקסיון פראנסז.
היסטוריה
שם העט דיטרה-קרוזון נוצר בתחילת המאה ה-20 אחרי פרשת דרייפוס, שתוצאותיה השפיעו על חוגים לאומניים שהיו נגד אלפרד דרייפוס. בשנת 1909 כתבו דיטרה-קרוזון את פרייסיז (Précis), סיכום פרשת דרייפוס, וב-1924 הודפסה מהדורה סופית של הספר בהיקף של 400 עמודים.[1] הספר נראה כמחקר מדעי, עם תיאור מדוקדק של עובדות, מקורות רבים, ניתוח אנליטי ברמה גבוהה וביבליוגרפיה שופעת. הדיוק בספר עומד בצורה מיומנת בקריטריוני עבודה מלומדת ודידקטית, ומהווה הסברה רחבה נגד פרשת דרייפוס.[3] העובדות בספר מכחישות את חפות דרייפוס, אף על פי שנקבעה במועד פרסומו של הספר. קולונל אובר-ז'וזף אנרי, ששלח יד בנפשו לאחר שנאלץ להודות בזיוף מסמכים נגד דרייפוס, הוצג בספר כקדוש מעונה, מגיני ערכים מסורתיים וצבאיים זוכו, וניתנה לגיטימציה לאנטישמיות על ידי הפרכת ההיסטוריה של פרשת דרייפוס, שנכתבה בשבעה כרכים על ידי עורך הדין והעיתונאי היהודי יוסף ריינך (אנ').[1]
אף על פי שפרשת דרייפוס הוכיחה את חפותו של דרייפוס ושיקמה אותו, פרסמו דיטרה-קרוזון את עבודתם פעמים נוספות, והמשיכו בתעמולה נגד דרייפוס על ידי פרסומים שונים, בלי לחסוך באמירות אנטישמיות ובהתקפות אישיות. הם עשו זאת בסדרת חוברות בשם "פנייה למדינה", שתוכנן נכלל בספר פרייסיז. מתוך נאמנותם למדיניות אקסיון פראנסז, פרסמו דלבק ולארפנט גם מסות פולמוסיות נגד מוסדות רפובליקניים, והצטרפו למוראס בספרו ההפיכה בכוח אפשרית (אנ') (1910) כדי לדון באפשרות הפיכה מונרכיסטית.
לפי ההיסטוריונים פייר וידאל-נאקה[4] ווינסנט דוקלר,[1] מנוסח הפרייסיז כיצירה פורצת דרך של שליליוּת, לפי המונח שטבע ההיסטוריון אנרי רוסו (אנ'). בספר פועלות רטוריקה שלילית ואסטרטגיות של עשיית שימוש פסול בעובדות למטרות אידאולוגיות ולזיוף. כרוב חברי הדור הראשון של אקסיון פראנסז, גישת ההכחשה של דיטרה-קרוזון נבעה בעיקר מטינה ומחוסר שביעות רצון שנבעו מכישלון האקטיביזם האנטי דרייפוסי לאורך שנים. כאנשי צבא, הושפעו דלבק ולארפנט בעיקר ממשבר זה, שהותיר את עקבותיו בפעילותם. מהדורת הספר משנת 1924 המשיכה את עלילת הפרשה, וכללה את מאבק אקסיון פראנסז לאמת שלה, שלפיה לא יכירו לעולם תומכי אמת זו בחפותו של קפטן דרייפוס.
במלחמת העולם השנייה, הפך ז'ורז' לארפנט לתומך בשיתוף פעולה פעיל עם הכובשים הנאצים, והצטרף לליגה הצרפתית (צר') ששיתפה פעולה עם הנאצים.[5] פרדריק דלבק נפטר ב-9 באפריל 1940.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Jean Stouff (2011-10-28). "Le Précis de l'affaire Dreyfus, bréviaire anti-dreyfusard" [סיכום פרשת דרייפוס, ליטורגיה נגד הפרשה]. Biblioweb.hypotheses.org (בצרפתית). נבדק ב-2023-12-31.
- ^ Jean Stouff (2011-10-28). Le Précis de l’affaire Dreyfus, bréviaire anti-dreyfusard (PDF). Editions-allia.com (בצרפתית). נבדק ב-2023-12-31.
- ^ Henri Dutrait-Crozon (1924). Précis de l'Affaire Dreyfus, Avec un répertoire analytique [סיכום פרשת דרייפוס, עם רפרטואר אנליטי]. The-savoisien.com (בצרפתית). Paris. נבדק ב-2023-12-31.
- ^ Pierre Vidal-Naquet (2006-01-24). Mes affaires Dreyfus [דבריי על דרייפוס]. Veill.es (בצרפתית). Paris. נבדק ב-2024-01-02.
- ^ Eugen Weber (1985-11-07). L'Action française [אקסיון פראנסז]. Fayard.fr (בצרפתית). Fayard. p. 320. נבדק ב-2024-01-02.
Elle appuya sans restriction un Chef d'Etat dont la politique comprenait la collaboration avec l'ennemi allemand [תמכה ללא גבולות בראש מדינה שמדיניותו כללה שיתוף פעולה עם האויב הגרמני]
