אנסטאס מיקויאן

סרגו אורדז'וניקידזה, יוסיף סטלין ואנסטאס מיקויאן. טיפליס 1925

אנסטאס איוואנוביץ' מיקויאן (בארמנית: Անաստաս Հովհաննեսի Միկոյան – אנסטאס חובנסי מיקויאן, ברוסית: Анастас Иванович Микоян – אנסטאס איבנוביץ' מיקויאן; 1978-1895) היה מנהיג קומוניסטי ופוליטיקאי סובייטי ממוצא ארמני. בסוף הקריירה הפוליטית שלו כיהן כיושב ראש הפרזידיום של הסובייט העליון של ברית המועצות. אחיו של מהנדס המטוסים הסובייטי ארטיום מיקויאן.

ביוגרפיה

נולד בעיירה סאנאהין בארמניה ב-25 בנובמבר 1895. בצעירותו למד מיקויאן בסמינר נרסיסיאן לכמרים בטביליסי ולאחר מכן בסמינר התאולוגי גבורקיאן שבאצ'מיאדזין. בשנת 1915 הצטרף למפלגה הבולשיביקית. בין השנים 1915–1917 היה קומיסר בחוגי המפלגה בקווקז. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה לחם נגד הצבא הבריטי שכבש את באקו. לאחר המלחמה אמצו מיקויאן ואשתו את בניו של סרגיי שאומיאן שנרצח ביחד עם יתר ראשי קומונת בקו.

לאחר מלחמת האזרחים היה פעיל במפלגה הקומוניסטית הרוסית ובמהרה עלה לצמרת המפלגה. הוא שימש שנים רבות כשר המסחר של ברית המועצות (בשנים 1926–1955). כמו כן היה חבר הפוליטבירו הסובייטי משנת 1926, תחילה כמועמד לחברות ומשנת 1935 כחבר. תמך בסטלין כל חייו והיה מהאנשים הנאמנים ביותר בחוגו של סטלין.

ההיסטוריון סיימון סבאג מונטיפיורי שכתב ביוגרפיה על סטלין מספר כי בתקופת הטיהורים שעשה סטלין בקרב חברי מפלגה בסוף שנות השלושים נחשב מיקויאן לאיש טוב לב שניתן לפנות אליו לעת צרה. עם זאת כוחו של מיקויאן להציל אנשים בתקופת הטיהורים היה מוגבל מאוד. ייתכן שהדבר גרם לכך שהחלה התדרדרות ביחסו של סטלין כלפי מיקויאן. בסוף שנת 1937 נשלח מיקויאן לארמניה עם רשימה של כשלוש מאות אנשים המיועדים לטיהור והוא נאלץ לעצור אנשים רבים. לפי מונטיפיורי, רק לאחר שמלא מיקויאן שליחות אכזרית זאת שב והתחמם יחסו של סטלין אליו.

במלחמת העולם השנייה שירתו שלושה מבניו של מיקויאן, סטפן, אלכסיי וולדימיר, כטייסים בחיל האוויר של הצבא האדום. בנו סטפן נפצע במהלך המלחמה ובמערכה על סטלינגרד נהרג בנו ולדימיר והוא רק בן שמונה עשרה.

בסוף ימיו של סטלין סומן מיקויאן על ידו כמועמד לחיסול וייתכן כי רק מותו של סטלין מנע זאת. בוועידת המפלגה הקומוניסטית באוקטובר 1952 תקף סטלין את מיקויאן בחריפות רבה. מיקויאן ניסה להתווכח ולטהר עצמו מאשמה. צעד זה, העשוי להראות טבעי לקורא המערבי, היה שקול בברית המועצות של סטלין להתאבדות. לימים סיפר מיקויאן לאנוור הוג'ה כי עלתה האפשרות לחסל את סטלין אך הוא התנגד לכך שכן חשש שהעם לא יבין זאת.

לאחר מותו של סטלין המשיך להיות חלק מהנהגת ברית המועצות והיה מהתומכים בדה-סטאליניזציה של ברית המועצות. בשנת 1957 סירב לקחת חלק בפוטש נגד חרושצ'וב ומונה לסגן ראשון לראש הממשלה הסובייטי ומלא שליחויות דיפלומטיות שונות. לאחר הדחת חרושצ'וב מונה ליושב ראש הפרזידיום של הסובייט העליון של ברית המועצות וכיהן בתפקיד זה בשנים 1964–1965.

נפטר ב-21 באוקטובר 1978.

ציוני דרך בקריירה

• 1923 - חבר הוועד המרכזי
• 1926 - מועמד לפוליטבירו
• 1926 - שר המסחר
• 1935 - חברות בפוליטבירו
• 1942 - אחראי על האספקה לצבא בתקופת מלחמת העולם השנייה
• 1946 - סגן ראש ממשלת ברית המועצות
• 1957 - סגן ראשון לראש ממשלת ברית המועצות
• 1964 - יושב ראש הפרזידיום של הסובייט העליון של ברית המועצות

קישורים חיצוניים

• ימימה אבידר-צ'רנוביץ, מיקויאן כפי שהכרתיו, מעריב, 27 באוקטובר 1978
• ש. עובד, הנשיא לשעבר: אנסטאס מיקויאן, מעריב, 10 בדצמבר 1965
• מיקויאן הארמני הגמיש האיש מספר 2 בקרמל, דבר, 9 במרץ 1962

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אנסטאס מיקויאן24691237