אנטונין סוחור
| דרגה | גנרל |
|---|---|
אנטונין סוחור (בצ'כית: Antonín Sochor; 1914–1950) היה קצין ביחידה צ'כוסלובקית שלחמה במסגרת הצבא האדום במלחמת העולם השנייה. גיבור לאומי בצ'כוסלובקיה וכן בעל תואר גיבור ברית המועצות. בשנת 1948 פיקד על הבריגדה הצ'כית שהכשירה לוחמים לצה"ל מקרב יהודי צ'כוסלובקיה.
ביוגרפיה
שנותיו המוקדמות
אנטונין סוחור נולד ב-16 ביולי 1914 במשפחה סלובקית בעיירה הכורים לוהברג (Lohberg) בנורדריין-וסטפאליה שבגרמניה, שם עבד אביו במכרה פחם. בתום מלחמת העולם הראשונה חזרה משפחתו למקום הולדתו של אביו - העיירה דוכוב שבחבל הסודטים.
אנטונין סיים בית ספר מקצועי ועבד כפועל במפעל לייצור כלי זכוכית. בשנת 1936 התגייס לצבא הצ'כוסלובקי. במהלך שירותו הצבאי סיים קורס מש"קים ובתום שירות החובה המשיך לשירות בצבא הקבע.
מלחמת העולם השנייה
כאשר השתלטה גרמניה הנאצית על צ'כוסלובקיה, עזב סוחור את הצבא וחזר לעיירת הולדתו. במאי 1939 הוא נעצר על ידי המשטרה הגרמנית, הואשם בפעילות נגד המשטר ונכלא במחנה העבודה ליד לייפציג. הוא הצליח להימלט מהמחנה ולעבור את הגבול לפולין. בפולין הצטרף סוחור אל שורותיו של הלגיון הצ'כוסלובקי בפיקודו של לודביק סבובודה. בסוף ספטמבר 1939 סוחור יחד עם שארי חברי הלגיון נפל בשבי הצבא האדום, אשר פלש לפולין במסגרת הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. הוא הוחזק במחנות מעצר שונים בברית המועצות.
בפברואר 1942 היה סוחור בין המתנדבים הראשונים אל הגדוד הצ'כוסלובקי שהוקם על ידי קולונל סבובודה בברית המועצות. היחידה הצ'כוסלובקית סבלה ממחסור בקצינים, לכן סוחור, כבעל ניסיון פיקודי וסמל לשעבר, עבר הסמכה מזורזת לקצונה והועלה לדרגת סגן משנה. הוא מונה למפקד מחלקת הסיור של הגדוד.
בתחילת מרץ 1943 השתתף סוחור עם מחלקתו בפעילות הקרבית הראשונה של הגדוד ליד כפר סוקולובו (Соколово) שבמחוז חרקוב. בקרב זה נפצע סוחור, אך למרות הפציעה המשיך לפקד על מחלקתו. על תפקודו בקרב סוקולובו הוא עוטר ב"צלב המלחמה הצ'כוסלובקי" ובעיטור הדגל האדום הסובייטי.
ביולי 1943 הוא הועלה לדרגת סגן ומונה למפקד פלוגה בגדוד הראשון של החטיבה הצ'כוסלובקית העצמאית.
בנובמבר 1943, בעת הקרב על העיר קייב, הייתה פלוגתו של סוחור בין היחידות הראשונות שצלחו את הנהר דנייפר, ופרצו את קווי ההגנה הגרמנים בגדה המערבית של הנהר. חייליו של סוחור, רכובים על טנקים, הצליחו להסתנן אל העורף הגרמני, ולתקוף באופן מפתיע את הכוח הגרמני, אשר מנע את התקדמות ההתקפה של הכוחות הסובייטיים באותו האזור. על אומץ ליבו וכושר מנהיגותו בקרב זה העניק הפיקוד הסובייטי לאנטונין סוחור את התואר "גיבור ברית המועצות".
לאחר שחרור קייב הוא השתתף בקרבות לשחרור החלק המערבי של אוקראינה. באפריל 1944 הועלה לדרגת סרן ומונה למפקד גדוד חי"ר ממוכן. בספטמבר 1944, בעת הקרב על מעבר דוקלה בהרי הקרפטים סוחור נפצע קשה בעת שהוביל באופן אישי את חייליו להתקפה על עמדה גרמנית מבוצרת. בתום תקופת החלמה של כמה חודשים הוא חזר לשירות, אך כבר לא לקח חלק פעיל בלחימה, אלא שירת בתפקידי מטה בעורף.
לאחר המלחמה
לאחר סיום המלחמה המשיך סוחור לשרת בצבא. בשנים 1945-1947 למד במכללה לפיקוד בפראג, כשסיים את לימודיו – קיבל תפקיד במטה הכללי.
בשנת 1948 הוא מונה למפקד מחנה אימונים עבור הבריגדה הצ'כית בעיירה ולקה שטרלנה, אשר הוקם על ידי קצינים יהודים ששירתו בצבא הצ'כוסלובקי בתמיכת ממשלת צ'כוסלובקיה והממשלה הזמנית בישראל. הוא אף ביקר בישראל ונפגש עם אנשי הצבא והממשל בארץ לצורך תיאום הפעילות בצ'כוסלובקיה. כעבור כמה חודשים התקררו היחסים בין ישראל לבין הצ'כוסלובקיה הקומוניסטית והמחנה פורק. סוחור חזר לתפקידו הקודם במטה הכללי.
בספטמבר 1949 הוא מונה למפקד בית הספר לקציני חי"ר בעיר מילוביצה (Milovicích). ביולי 1950 הועלה לדרגת קולונל. בלילה בין 15 ל 16 ביולי 1950, במהלך תרגיל צבאי, המכונית בה נסע התנגשה עם משאית, וכתוצאה מכך הוא נפצע אנושות. כעבור כמה שעות מת מפצעיו. לאחר מותו הועלה לדרגת גנרל.
עיטורים והנצחה
במהלך שירותו עוטר אנטונין סוחור ב-12 עיטורים שונים של מדינות שונות: ששה צ'כוסלובקיים, שניים סובייטיים, שניים רומניים, פולני אחד ויוגוסלבי אחד. על שמו קרויים רחובות בערים ועיירות רבות בצ'כיה ובסלובקיה. כמו כן נקראו רחובות על שמו בעיר חרקוב באוקראינה ובעיר בוזולוק במחוז אורנבורג שברוסיה.
לקריאה נוספת
- יעקב מרקוביצקי, גחלת לוחמת: גיוס חוץ לארץ במלחמת העצמאות, רמת אפעל: המרכז לתולדות כוח המגן ה"הגנה" על-שם ישראל גלילי, 1995.
קישורים חיצוניים
