אנטוניו קלדרה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנטוניו קלדרה

אנטוניו קלדרה (איטלקית: Antonio Caldara‏; 1670? - 26 בדצמבר 1736), מלחין איטלקי.

קלדרה נולד בוונציה ונמשך למוזיקה בהשפעת אביו שהיה כנר. בגיל צעיר הצטרף למקהלת כנסיית סן מרקו בוונציה ולמד לנגן במספר כלי נגינה בהדרכתו של ג'ובאני לגרנצי. ב-1690 ביקר ברומא ונפגש עם מלחינים כמו ארכאנג'לו קורלי ואלסנדרו סקרלטי.

הוא נודע כצ'לן והחל לחבר מוזיקה. ב-1693 חיבר סדרה של סונאטות כנסייתיות (sonatas da chiesa) וב-1699 סדרה של סונאטות קאמריות (sonatas da camera).

בשנת 1699 עבר למנטובה ונתמנה למנצח המקהלה (Maestro di Capella) בשירותו של הדוכס ממנטובה.

במלחמת הירושה הספרדית תמך הדוכס בצד הצרפתי ובשנת 1707 גורש מאיטליה. קלדרה עבר לברצלונה, שם נתמנה למלחין בחצרו של המלך האוסטרי קרלוס השישי, הטוען לכתר ספרד אשר החזיק חצר מלכותית בברצלונה. ב-1709 עבר לרומא וב-1715 נתמנה לסגן המנצח ראשי בחצר המלכותית בווינה, משרה שהחזיק בה עד מותו.

קלדרה הלחין כ-300 יצירות בעיקר ווקליות - אופרות, קנטטות, אורטוריות, מיסות, מדריגלים וקאנונים. הוא חיבר גם יצירות דתיות כמו סטאבט מאטר ורקוויאם. לאחר מותו נשכחו רוב יצירותיו המהוות דוגמה יפה למוזיקת בארוק. בשנים האחרונות מגלים את יצירותיו וכמה מהן בוצעו בישראל, כמו המיסה דולורוזה והרקוויאם.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטוניו קלדרה בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אנטוניו_קלדרה&oldid=2811020"