אנוך אולינגה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אנוך אולינגה (באנגלית: Enoch Olinga;‏ 24 ביוני 1926 – 16 בספטמבר 1979) היה יליד אוגנדה, נוצרי אנגליקני אשר המיר את דתו לבהאא'י בשנת 1952, זכה לתואר אביר בהאא' אללה (אנ') והיה הצעיר ביותר אשר מונה כ"יד אמונת האל", המעמד הגבוה ביותר בדת הבהאא'ית. הוא שירת את האינטרסים של הדת ברחבי העולם ובעיקר באפריקה. אולינגה חזר לאוגנדה בתקופה בה היו מהומות במדינה בתקופת שלטונו של אידי אמין ולבסוף נרצח עם משפחתו ב-16 בספטמבר 1979.

היסטוריה מוקדמת

אנוך אולינגה נולד ב-24 ביוני 1926 למשפחת נוצרים מומרים מהכנסייה האנגליקנית הילידית של אוגנדה[1], מהקבוצה האתנית 'טסו' (אנ'). אולינגה היה בנם השני של סמוסאן אוקדאקינה ואסזה ייאמיתי[2]. אביו של אולינגה היה מדריך על עיקרי הנצרות ומיסיונר של הכנסייה האנגליקנית ובשנת 1920 התנדב להקים תחנת מיסיון בסורוטי, מרכז אוגנדה, שם גר עם משפחתו עד שנת 1927. לאחר מכן עבר עם אשתו וילדיו לטילינג, כפר בצפון-מזרח אוגנדה, שם אנוך אולינגה חונך בבתי ספר מיסיונרים. הוא קיבל את השכלתו המוקדמת בטילינג ולאחר מכן למד בבית ספר בנגורה, עיר קטנה ליד ביתו, ובבית ספר תיכון במבאלה. לאחר מכן, החל ללמוד באוניברסיטת מקרה, אך לא סיים את לימודיו[3].

במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, כאשר היה בן 15, אולינגה גויס לחיל החינוך המלכותי הבריטי (אנ') ונשלח לניירובי. במהלך המלחמה, הוא שירת ברובאי המלך המזרח אפריקנים בדרום אסיה: בורמה, סיילון (סרי לנקה של היום) והודו. כאשר חזר לאוגנדה ב-1946, הוא הועסק על ידי המחלקה הקולוניאלית ליחסי ציבור ורווחה. הוא הוכשר ככלכלן ועבד כמתרגם על שום היותו דובר שש שפות. הוא הוציא שני ספרים בשפתו, אטסו (Ateso language) (אנ'), עבור מחלקת החינוך במחוז טסו[3]. תחילה, הוצב בסורוטי ומבאלה ולבסוף עבר להתגורר בקמפלה בשנת 1950. במהלך תקופת זמן זו הוא נישא לאשתו הראשונה, אאוניקה, אתה הביא לעולם שישה ילדים[4][2].

אולינגה פגש בדת הבהאא'ית בשנת 1951. באותה השנה הוא פוטר מעבודתו הממשלתית בשל שתיית אלכוהול מופרזת. מדוכא ומאוכזב מחייו השוממים למדי, החל ללמוד את הדת הבהאא'ית עם ויולט ועלי נאח'ג'וואני (אנ'), חלוצים בהאא'ים (אנ') מאיראן אשר הגיעו זמן קצר לפני כן לאוגנדה. ההשפעות הבהאא'יות הראשונות על אולינגה לא היו אמריקניות, אלא איראניות, מה שהיה משמעותי למדי. ניתן לומר באופן כללי כי הבהאא'ים של איראן באותה תקופה היו פחות ממוקדים בהיבטים האדמיניסטרטיביים והארגוניים של הפרקטיקה הבהאא'ית, מאשר בני דתם האמריקנים. התפיסה הפרסית הרחבה יותר הזו, עם השקפתה ההיסטורית העמוקה וגמישותה, הייתה עשויה לספק יותר הזדמנויות להמרתם המהירה של האפריקנים, אשר אולינגה היה יכול ליזום באוגנדה. הקהילה הבהאא'ית באיראן הייתה מבוססת היטב בחלקים הכפריים של המדינה במשך מאות שנים וזו חוותה צמיחה מהירה בכפרים בתקופות מוקדמות של ההיסטוריה שלה. לקהילה הבהאא'ית האמריקנית הצעירה הרבה יותר לא היה ניסיון שכזה[4]. אולינגה השתתף בקורסים בהנחיית עלי נאח'ג'וואני ולאחר עבודה מרובה של הפצת האמונה הבהאא'ית היה הבהאא'י המומר השלישי באוגנדה על ידי נאח'גוואני[5], על כן התנזר מאלכוהול החל מפברואר 1952[6]. זו גם הייתה השנה בה הוא פרסם את "Kidar Aijarakon", תרגום של הברית החדשה באטסו[7]. עד לאוקטובר 1952 אביו של אולינגה הצטרף לדת הבהאא'ית גם כן[8].

פועלו באוגנדה וקמרון הבריטית

המרתו של אולינגה לבהאא'י הייתה כנקודת מפנה בצמיחת הדת הבהאא'ית באוגנדה ולאחר מכן בקמרון. ברגע שהפך לבהאא'י, הוא ביצע שינוי קיצוני בהרגליו ואורחות חייו, החל לקרוא בספרים הבהאא'ים בשקיקה וללמוד את הדת. השינוי בהתנהגותו גרם לכך שאשתו, אאוניקה, גם כן המירה את דתה והפכה לבהאא'ית, אך נישואיהם נותרו אומללים. המומר החמישי של הדת הבהאא'ית באוגנדה היה חבר קתולי של אולינגה, פטר מוטאווזי, אשר עבד עמו בעבודתו הממשלתית והושפע מהמרתו של אולינגה[9].

בתקופה בה אולינגה הפך לבהאא'י, ההליך הרשמי להרשמה לקהילה הבהאא'ית האוגנדית עבור מאמין חדש היה כתיבת מכתב לאספה הרוחנית הלאומית של הבהאא'ים של בריטניה. מכתב זה היה אמור להיות הצהרת אמונה ובקשה להצטרף לקהילה הבהאא'ית - בקשת ההצטרפות הותנתה למומרים אשר ידעו קרוא וכתוב והיו מחונכים היטב. עוד באפריל 1952 היו מספיק בהאא'ים המתגוררים בקמפלה כדי לאפשר הקמת אספה רוחנית מקומית במקום ואולינגה הפך לחבר בגוף זה. זמן קצר לאחר הקמת האספה בקמפלה ורק חודשיים לאחר שאולינגה הפך לבהאא'י, הוא חזר לביתו בכפר טילינג במטרה לבקר את משפחתו. אולינגה דיבר עם אנשים שפגש בערים בהן שהה במהלך הדרך על הדת הבהאא'ית, חלק מהם רצו להפוך לבהאא'ים ואולינגה שלח גלויות חזרה לחלוצים האיראנים בקמפלה וסיפר להם על המאמינים החדשים. כאשר הגיע למחוז טסו גם כן דיבר על הנוהגים הבהאא'ים וגילה שאנשים רבים רוצים להפוך לבהאא'ים. נראה כי כל המאמינים החדשים היו מהשבט של אולינגה או משושלתו. אולינגה כתב במהרה לעלי נאח'ג'וואני וביקש ממנו להצטרף אליו לטילינג שכן מספר הבהאא'ים החדשים היה רב והיו להם שאלות על הדת שאולינגה לא היה יכול לענות עליהן. נאח'ג'וואני הצטרף אליו ולבסוף, היו כ-90 מומרים חדשים לדת הבהאא'ית. עד מהרה, מאות משבט טסו הפכו לבהאא'ים. המרות אלו ייצגו את הכניסה המשמעותית הראשונה של אנשי אפריקה שמדרום לסהרה אל הדת הבהאא'ית מאז תחילת המאה ה-[10]19.

נראה כי הצלחתו של אולינגה בהמרת מאות מאנשי שבטו לדת הבהאא'ית החדירה אופטימיות חדשה במטרות ובתוכניות הבינלאומיות של הדת שפותחו על ידי שוגי אפנדי (הידוע גם בשם "השומר"), ראש הקהילה הבהאא'ית, במרכז הבהאא'י העולמי, אשר שהה בישראל. כמעט באופן מידי אפנדי הכיר בבהאא'ים האפריקנים החדשים כבעלי יכולת להיחשב כחלוצים אשר עשויים להאיץ את הפצת הדת לחלקים אחרים באפריקה. מטרות התוכניות של אפנדי באפריקה הפכו שאפתניות יותר ממה שהיו קודם לכן[11].

הבהאא'ים המומרים באזור של אולינגה היו נוצרים (אנגליקנים) ואלו המשיכו ללכת לכנסיותיהם. בנקודה זו, אולינגה לא ביקש מהם לשבור את השתייכותם הדתית המבוססת. סמיחי בנאני, חלוצה של הדת הבהאא'ית, הסבירה כי שוגי אפנדי הנחה את החלוצים שלא יתעקשו על צייתנות מחמירה באשר לחוקים הבהאא'ים בקרב הבהאא'ים האפריקנים החדשים. החלוצים, משפחות בנאני ונאח'ג'וואני, הסיקו כי הכוונה בכך שאל להם לבקש מהבהאא'ים החדשים לעזוב את הכנסיות שלהם. אין כל תיעוד לתוכן לימודיו של אולינגה, ובאופן ספציפי לדבריו ולמסר שהעביר באזור ביתו. כאמור, בעוד סיפור המרתו של אולינגה בקמפלה מפורט מאוד, הסיפור על הצלחות ההוראה וההמרה שלו בכפר ילדותו אינו מפורט כלל[12].

ב-1953 אולינגה נפרד מאשתו וילדיו[13] ויחד עם עלי וויולט נאח'ג'וואני ושני בהאא'ים נוספים יצא למסע מאוגנדה לקמרון הבריטית[14]. באוקטובר 1953 הגיע אולינגה לקמרון הבריטית[15] והפך לחלוץ הבהאא'י הראשון במדינה. בקמרון הבריטית ניתן לו התואר אביר בהאא' אללה (אנ') על ידי שוגי אפנדי, על שום כך שפתח טריטוריות חדשות להתרחבות הדת הבהאא'ית. כאשר מספר הבהאא'ים גדל בקמרון, בהאא'ים חדשים עזבו את האזור לשם "חלוציות" באזורים קרובים, כל אחד מהם הפך לאביר בהאא' אללה, גם בגאנה וטוגו[16]. בוויקטוריה שבקמרון הבריטית, אולינגה החל את הוראתו הבהאא'ית בזהירות, בעיקר הזמין אנשים למסיבות תה בחדרו בבית בו שהה. בזמנו, תה היה משויך לאדם הלבן והיה מוצר יקר. על כן, התמונה של אדם זר המבדר את אורחיו בנדיבות עם תה בחינם הוסיפה לתעלומה של אולינגה כאדם עשיר, אדיב ומתוחכם. מסיבות התה שלו היו פופולריות והגיעו אליהן גברים, נשים וילדים. במסיבות אלו הוא הציג את הדת הבהאא'ית והחל להרוויח מומרים בהאא'ים.

אולינגה מצא עבודה באדמיניסטרציה הקולוניאלית הבריטית ועד מהרה הועסק על ידי תאגיד הפיתוח הקמרוני ככתבן, ולאחר מכן כעוזר משרדי. לבסוף, הפך למזכיר האישי של אחד המנהלים אך עזב את עבודתו לאחר זמן קצר. באותו זמן כבר יצר לעצמו מעמד בקרב הקהילה הבהאא'ית וחי בזכות הנדיבות של חבריו ותומכיו. כי פעילותו הבהאא'ית של אולינגה הייתה מכוונת ספציפית לקהילות הנוצריות[17]. שמונה חודשים לאחר הגעתו לוויקטוריה, אולינגה דיווח לראש הקהילה, אפנדי, כי ארבעים בהאא'ים חדשים התגוררו בקמרון, ב-12 ערים וכפרים שונים, זאת, מבלי לספור חמישה מומרים שעזבו כחלוצים של הדת למדינות אחרות באפריקה. היו מספיק בהאא'ים כדי למנות אספה רוחנית מקומית, מועצת מנהלים בהאא'ית, בוויקטוריה[15].

בנובמבר 1955, אולינגה, ששימש כמזכיר וועדת ההוראה של קמרון, שלח דו"ח של החברות הבהאא'ית לרשויות הבהאא'ים. הדו"ח בעל ארבע-עשר הדפים הכיל את השמות של כל הבהאא'ים באזור, הפקידים הבכירים של כל אספה מקומית וכתובות הדואר שלהם. אולינגה דיווח על 157 בהאא'ים בוגרים בקמרון הבריטית ו-23 בהאא'ים צעירים, כולם אפריקנים. חשוב להבין כי הקהילה הבהאא'ית בקמרון הבריטית הייתה היחידה במערב אפריקה שהייתה יכולה לטעון כי הייתה ללא כל השפעה זרה וכי השיגה צמיחה שאף קהילה בהאא'ית אחרת במערב אפריקה לא הייתה יכולה להתחרות בה. בו בזמן, הקהילה הבהאא'ית בקמרון הבריטית פיתחה צורות אפריקניות מובהקות של הדת. בשנת 1956 מספר הבהאא'ים בקמרון הבריטית עמד על 241 מאמינים[15].

"אב הניצחונות" ו"יד אמונת האל"

בתור הוקרה על הצלחותיו בהוראה בקמרון הבריטית, אולינגה הוזמן על ידי שוגי אפנדי לבצע עלייה לרגל למקומות הקדושים הבהאא'ים בישראל במהלך חודש פברואר 1957. הוא היה הבהאא'י האפריקני השחור הראשון לעשות מסע שכזה. אפנדי דאג לכך שאולינגה ישוכן בבית העולים לרגל האוריינטלי בחיפה, שם היה מופרד מהאמריקנים והאירופיים אשר שוכנו בבית העולים לרגל המערבי. בזמן שהותו של אולינגה בישראל, אפנדי ביצע צעד לא שגרתי והעניק לו את תואר הכבוד של "אבו אלפתוח", שם פרסי אשר משמעותו הוא "אב הניצחונות", במטרה להגדיל את מעמדו בקהילה הבהאא'ית. זמן קצר לאחר מכן, באוקטובר 1957, אפנדי הודיע לעולם הבהאא'י כי הוא מינה את אולינגה ל"יד אמונת האל", אחד מסגניו המיוחדים הנושאים תחומי אחריות על הפצת והגנת הדת הבהאא'ית. זה העניק לו מקום מכובד בקהילה הבהאא'ית הבינלאומית. בגיל 31 בלבד, הוא היה "יד אמונת האל" הצעיר ביותר ובעל הזמן הקצר ביותר בדת, שכן רק חמש שנים לפני כן המיר את דתו לדת הבהאא'ית. לאחר עשרה ימי ביקור במקומות הקדושים חזר אולינגה לאוגנדה כדי להשתתף בהנחת אבן היסוד של בית התפילה הבהאא'י הראשון באפריקה. חודש לאחר מכן, אפנדי מת במפתיע ללא יורש, ו"ידי אמונת האל" לקחו על עצמם את המנהיגות בפועל של הדת עד שנת[18] 1963. אולינגה לא היה יכול להשתתף בהלווייתו של אפנדי בלונדון אך הוא נכח במפגש החשאי הראשון של "הידיים" בבהג'י ב-18 בנובמבר 1957, אשר בו נסקר המצב והדרך קדימה המובילה לבחירת בית הצדק העולמי על ידי הקהילה הבהאא'ית הבינלאומית.

בינואר 1958 המגזין "אבוני" (אנ') סיקר כנס באוגנדה אשר נכחו בו אולינגה ואשתו, ותמונה של השניים פורסמה במגזין. אולינגה לא נשאר באוגנדה – הוא חזר לחיפה, שם שירת במרכז הבהאא'י העולמי עד שנת 1963, ובאותה שנה ניהל את מושב הפתיחה של הקונגרס העולמי הבהאא'י הראשון, בו הוכרז על בית הצדק העולמי הראשון. לאחר מכן, הוא חזר לחיות במזרח אפריקה וגילה שהרחיקו אותו מאשתו אאוניקה. הם נפרדו והתגרשו, הוא עבר לניירובי עם אשתו השנייה, אליזבת', ועם כל ילדיו, והמשיך במסעותיו[2]. במהלך שש השנים בין תקופות הכהונה (1957–1963) אולינגה שירת בדרגת ההנהגה הבהאא'ית הגבוהה ביותר[19].

בהיעדר נוכחות של חלוצים בהאא'ים אמריקנים או אירופיים בקמרון, וללא כל הגבלות בינלאומיות, אולינגה היה חופשי להמציא צורות חדשות של קהילה בהאא'ית, מה שבמהרה הביא להתפשטות המהירה של האמונה הבהאא'ית כתנועה דתית בכמה אזורים כפריים. בסוף שנת 1957, אולינגה היה הבהאא'י הבכיר ביותר במערב אפריקה. לאחר מותו הבלתי צפוי של שוגי אפנדי, הוא מצא את עצמו מכהן במועצות הבהאא'יות הגבוהות ביותר בעולם. הוא עמד בעמדה רבת עוצמה כדי לנהל משא ומתן עם הקהילה הבהאא'ית הרחבה יותר בשם הבהאא'ים המערב אפריקנים וכדי להגן על האוטונומיה שלהם ועל מנהגיהם[19].

ביוגרפיה שפורסמה בשנת 1984 בחנה את השפעתו של אולינגה בקמרון ובמקומות נוספים. האישה הראשונה בקמרון שהצטרפה לדת הבהאא'ית עשתה זאת בשל השפעתו של אולינגה, זאת על אף שהייתה פעילה נוצרייה בעבר. בנוסף, בעלה המיר את דתו לדת הבהאא'ית והם היו הראשונים לעבור לטוגו ולאחר מכן לגאנה.

שירות סובב עולם ומסעות

לאחר שעמיתו מוסא בנאני, שהיה גם כן "יד אמונת האל", נפטר, אולינגה רכש את ביתו בקמפלה. לאחר 1968 הוא ביצע מסעות נרחבים ביניהם היה במערב אפריקה ב-1969, ולאחר מכן בדרום אמריקה, מרכז אמריקה, ארצות הברית, איי שלמה ויפן[2]. ב-1970, ביקר קהילות בהאא'יות בארצות הברית. בעת ששהה בסיאטל, הכין קלטת אודיו עם ברכות במטרה לשלוח אותה לבהאא'ים של קליפורניה, ויומינג ונוואדה. נראה, לפי דבריו, כי הוא התכוון לבקר את הקהילות הבהאא'יות במדינות אלו, אך נכפה עליו לשנות את תוכניותיו. לכן במקום ביקור, הוא שלח להם קלטת. נראה כי צורת דיבורו של אולינגה כללה מונחים רבים מעולם הנצרות, כדוגמת "אחים ואחיות", "חפשו את רצון האל" ועוד[20]. ב-1977, אולינגה ייצג את בית הצדק העולמי בוועידה בינלאומית שנערכה בברזיל ולאחר מכן השתתף בוועידה נוספת במרידה, מקסיקו[2].

חזרה לאוגנדה

בספטמבר 1977 המוסדות האדמיניסטרטיביים של הדת הבהאא'ית פורקו על ידי ממשלת אוגנדה[21]. עד מהרה פרצה מלחמת אוגנדה-טנזניה בשנת 1978 ואוגנדה הייתה במצב קשה. במהלך תקופת שלטונו של אידי אמין, האמונה הבהאא'ית באוגנדה הייתה לא חוקית ואולינגה חזר למדינה כדי לסייע בהגנת הקהילה במהלך קשיים אלו[22][23]. אוגנדה הייתה בתקופה של אלימות רחוב מאותה שנה[21]. במרץ 1979 ביתו של אולינגה נשדד. בנוסף, רכבו נפגע בתאונה חשודה ובנו נעלם לשבוע על ידי חייליו של אמין[21][22]. לאחר שהנשיא אמין נמלט באפריל, הדת הבהאא'ית החלה להתארגן מחדש. הנשיא אידי אמין הופל בתחילת 1979[2].

הירצחו

ביום ראשון, 16 בספטמבר 1979, היה יום ההולדת של אחת מבנותיו של אולינגה, ותוכנן כיום של מפגש משפחתי. לאחר השעה שמונה בערב נכנסו חיילים לביתו של אולינגה. בזמן שאחד מהחיילים עמד על מפתן הדלת, החיילים האחרים רצחו את אולינגה, את אשתו ושלושה מילדיהם. עקבות דם נראו מהמטבח ועד לחלקו האחורי של הבית. אולינגה עצמו נרצח בחצר, שם נשמע בוכה לאחר שייתכן וראה את משפחתו המתה באותו הבית בו הוא עצמו הצטרף לדת הבהאא'ית. שכנים ומשרת ששהה בגינה היו עדים לשמיעת ההוצאה להורג של משפחת אולינגה. הידיעה על הרצח הועברה תחילה על ידי המשרת לחבר באדמיניסטרציה הבהאא'ית הלאומית, ולאחר מכן לחלוצת הדת, קלייר גונג. לבסוף, החדשות הגיעו לבית הצדק העולמי, בעוד נוהל בה המושב ה-17. כל המתים נקברו בבית הקברות הבהאא'י האוגנדי ב-25 בספטמבר, בעוד מלחמת האזרחים והטרור המשיכו להכות במדינה. בהלוויה נכחו מאות בהאא'ים שהיה באפשרותם להגיע לאוגנדה ומספר נציגים מממשלת אוגנדה[21].

הנצחה

אחד מבניו של אנוך אולינגה, ג'ורג' אולינגה, חזר לאוגנדה בפברואר 1985, שם הוא ואדם נוסף נשאו דברים באחד מבתי הספר היסודיים על הדת הבהאא'ית ועל מוסדותיה[24].

  • מאז שנת[25]1996 "קרן אולינגה לפיתוח אנושי" מציעה הכשרה בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים מרוחקים באזור המערבי של גאנה[26][27]. קמפיין "Enlightening the Hearts Literacy" של הקרן הוא תוכנית חינוכית שהגיע ליותר מ-400 בתי ספר באזוריה הכפריים של גאנה החל משנת 2009. שתי מטרותיה העיקריות הן שיפור שיעורי ההשכלה בקרב ילדים בגילאי 9–15 ושיפור יכולות המורים והילדים באמצעות חינוך מוסרי ושינוי אישי. בשנת 2009, התוכנית הגיעה לגמר בתחרות אפריקנית עבור אלופי רשת שינוי של איכות החינוך[28].
  • אוניברסיטה מקוונת, "מכללת אנוך אולינגה ללימודים בין-תרבותיים", אשר נוסדה בשמו במטרה לקדם את העיסוק הגלובלי בבעיית העוני[29].
  • אקדמיית אולינגה באוסטרליה המבקשת לקדם וליישם פיתוח חברתי וכלכלי, בעיקר בקהילות כפריות וילידיות, באמצעות הכשרה ופרויקטים שונים[30].
  • סרט דוקומנטרי, "אנוך אולינגה", אשר נהגה ב-1986, העבודה עליו החלה בדצמבר 1996 והסתיימה באפריל 2000. הסרט יצא בארבעה חלקים ואורכו הוא 144 דקות[31]. הסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי "Dawn Breakers" (אנ')[32].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Anthony A. Lee, The Baha'i Faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, Boston: Brill, 2011, עמ' 133
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Excerpts from the lives of early and contemporary believers on teaching the Bahá'í Faith: Enoch Olinga, Hand of the Cause of God, Father of Victories
  3. ^ 3.0 3.1 Anthony A. Lee, The Baha'i faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, Boston: Brill, 2011, עמ' 135
  4. ^ 4.0 4.1 Anthony A. Lee, The Baha’i Faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952–1962, Boston: Brill, 2011, עמ' 137
  5. ^ Anthony A. Lee, תרגום: Boston, The Baha’i Faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952–1962, Brill, 2011, עמ' 138
  6. ^ Olinga, Enoch [By Richard Francis]
  7. ^ Enoch Olinga, Kidar Aijarakon, Uganda: The Eagle Press, 1952, עמ' 48
  8. ^ ., Unusual Teaching Activities in Uganda/Extracts from Letter to the Guardian from the British Africa Committee/African Baha'i Letter to British Committee, Baha'i News No. 262, December 1952, עמ' 7-8
  9. ^ Anthony A. Lee, The Baha'i faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, Boston: Brill, 2011, עמ' 140
  10. ^ Anthony A. Lee, The Baha'i faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, Boston: Brill, 2011, עמ' 141-142
  11. ^ Anthony A. Lee, The Baha'i faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, Boston: Brill, 2011, עמ' 156
  12. ^ Anthony A. Lee, The Baha'i faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, Boston: Brill, 2011, עמ' 142, 145, 159
  13. ^ Anthony A. Lee, The Baha'i faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, Boston: Brill, 2011, עמ' 159
  14. ^ Jubilee Celebration in Cameroon
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 Anthony A. Lee, Underground Movement in a Missionary Church: The Baha’i Faith in British Cameroons, 1952–1962, Journal of Religious History Vol. 36, No. 4, December 2012, עמ' 580
  16. ^ Cameroon celebrates golden time
  17. ^ Anthony A. Lee, The Baha'i faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, Boston: Brill, 2011, עמ' 160-161, 166
  18. ^ Anthony A. Lee, Underground Movement in a Missionary Church: The Baha’i Faith in British Cameroons, 1952–1962, Journal of Religious History Vol. 36, No. 4, December 2012, עמ' 581
  19. ^ 19.0 19.1 Anthony A. Lee, Underground Movement in a Missionary Church: The Baha’i Faith in British Cameroons, 1952–1962, Journal of Religious History Vol. 36, No. 4, December 2012, עמ' 582
  20. ^ Anthony A. Lee, The Baha'i faith in Africa: Establishing a New Religious Movement, 1952-1962, Boston: Brill, 2011, עמ' 146
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 ., "A sacrifice to fidelity- The senseless, brutal slayings of Enoch Olinga, his wife and children", Baha'i News No. 590, May 1980, עמ' 2-7
  22. ^ 22.0 22.1 Olinga, Enoch
  23. ^ The Bahá'í Faith 1957-1988: A Survey of Contemporary Developments
  24. ^ ., The World: Uganda, Baha'i News No. 647, February 1985, עמ' 16
  25. ^ History of The Olinga Foundation
  26. ^ In Ghana, innovative literacy program brings dramatic results
  27. ^ "Our Inspiration"
  28. ^ The ‘Enlightening the Hearts Literacy Campaign’, under the auspices of the Olinga Foundation for Human Development, Ghana
  29. ^ Keep up with The Enoch Olinga College (ENOCIS), "About Us"
  30. ^ Mission Statement
  31. ^ Workbook for Enoch Olinga
  32. ^ Take 4 / 2010 Dawn Breakers Int'l Film Festival (ארכיון)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30799697אנוך אולינגה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אנוך_אולינגה&oldid=1993909"